"עלה עשן באפו"
עישון ביום טוב ובכל ימות השנה
לכבוד מורי ורבותי היקרים!
אני מבקש מחילה מראש אם הדברים דלהלן ירגיזו אנשים, כי אין זו כוונתי,
והוא רחום יכפר עוון. כוונתי להתריע על סכנה קיומית לכלל הצבור, ורבים חללים
הפילה. מקובל במחוזותינו שאין פגם בעישון והוא רק שאלה של טעם אישי, יש שמעדיפים
לעשן ויש אחרים שמעדיפים להימנע מכך, אבל חושבים שאין כאן שום שאלה תורנית או
רוחנית או הלכתית. מטרתי להוכיח שהקב"ה מעוניין מאד שלא נעשן ומי שעושה כן
עובר על רצונו. נכתב
הרבה בנושא חומרת העישון אבל לפי דעתי – לא מספיק. מי שיכול למנוע אחרים מלעשן
בדרכי נועם מקיים מצוה גדולה, ויהא חלקי עמו. אנא, תפרסם ותפיץ דף זה, ותזכה את
הרבים. אודה גם שבאופן אישי אני סובל מאד ממעשנים
ולא מוצא דרך להימלט מהסבל הזה. ברחוב, בהמתנה לאוטובוס, בכותל המערבי, מחוץ לבתי
מדרש ובתי כנסת [וגם בתוכם כאשר העשן חודר פנימה], בכל מקום, אני מוכרח לשאוף עשן
מבחיל וסרטני הגורם לי תחושה פיזית מאד לא נעימה. אני ורבים כמוני. כשאני מעלה את
הנושא [ואני עושה זאת הרבה], אנשים מסתכלים עלי כאילו שאני אדם תמהוני. ואני אכן
תמיה – איך אפשר לעשות פעולה בקביעות שמצערת אחרים? האם אין המעשנים מודעים לכך שהצבור
שלא "זוכים" ליהנות מהכנסת רעל לגופם [קרי - הלא מעשנים], סובל מהעשן
שלהם? האם אינם מודעים לדוגמה הרעה שהם משמשים לאחרים שרואים אותם ורוצים אף הם
להצטרף למעגל חולי הריאות ושאר חלקי הגוף, כדי להיות in ולהתקבל
חברתית. איפה המשגיחים וראשי ישיבות בישיבות הקדושות שלנו שרואים שהבחורים נוהגים
בריש גלי נגד רוב ככל גדולי ישראל ומאמצים לעצמם הרגל משחית ונפסד זה?? פעם דיברתי
על כך עם משגיח אחד שטען שהוא מדבר על יראת שמים והתמדה ולא נשאר זמן לדבר על
עישון. ואני שואל: "שומו שמים – האם זהירות בונשמרתם מאד לנפשותיכם ושמיעה
לגדולי ישראל אינן חלק בלתי נפרד מיראת שמים?" יש טוענים שהם עצבניים וחייבם
לעשן, להם אני אומר – "לכו לטיפול אצל איש מקצוע ותתמודד עם הבעיות שלך. הריסת
הבריאות אינה דרך התמודדות על פי קנה מידה תורנית". יה"ר שדבריי הנכתבים
בלב כואב יכנסו ללבות הקוראים ולפחות אדם אחד יפסיק לעשן [לפחות בנוכחות אחרים] בעקבות
הקריאה – ויהא זה שכרי.
עישון ביום טוב
בימים טובים התירה התורה מלאכת אוכל נפש,
ואסרה מלאכות אחרות. אמנם גם מלאכה שאינה קשורה להכנת אוכל אלא רק להנאת גוף אחרת מותרת
ביו"ט בתנאי שאותה הנאה הינה דבר השוה לכל נפש, כלומר שהנאה זו ראויה לכל
אדם, ואיננה מיוחדת רק למיעוט. הדוגמה בגמרא היא לגבי עישון מוגמר [ביצה
כ"ב:]. מקובל היה בתקופת הגמרא, להניח מיני בשמים על גבי גחלים כדי להפיץ ריח
טוב בבית, איסור עישון המוגמר מפורש במשנה, וטעם האיסור מבואר בגמרא "אלא מעתה,
מותר לעשות מוגמר ביו"ט, דמתוך שהותרה הבערה לצורך, הותרה נמי שלא לצורך. אמר
ליה, עליך אמר קרא, אך אשר יאכל לכל נפש, דבר השוה לכל נפש" ע"כ.
מבואר בפוסקים שמלאכה ביו"ט עבור צורך
הגוף שאינו שוה לכל נפש אסור באיסור תורה, כמלאכה שאיננה מלאכת אוכל נפש, ולא הותרה.
מכאן נובע שיתכן שגם העישון, ללא קשר לשאלה הרפואית, דינו כדין המוגמר שאיננו שוה לכל
נפש, ולכן אסור מן התורה ביו"ט. אמנם הפני יהושע [שבת ל"ט:], התיר את העישון
ביו"ט עקב הנימוק הרפואי דעישון הטובא"ק נמי הוי לבריאות הגוף לעכל המזון
ולתאוות המאכל וכיוצא בזה. הקרבן נתנאל מביא את דברי הפני יהושע, חולק עליו, ואף טוען
נגד ההיתר הרפואי של הפני יהושע שאם העישון מהווה תרופה למחלות דרכי העיכול, הרי זו
סיבה לאסור אותו ביו"ט עקב האיסור הכללי של נטילת תרופות בשבת וחג למי שאיננו
מוגדר כחולה. ועיין לשונו החריפה " ולא על עמי הארצים תלונתי, אך על הלומדים ששותין
טובא"ק בפרהסיא ובגלל כן מחטיאים הרבים ונותנים יד להמון, והלומדים הם הם גרמא
בנזיקין. ע"ז אמרו הגס לבו בהוראה, וטוב להם לעיני העדה שימנעו יום או יומיים
לכבוד השם ותורתו, אף שיש להם קצת היתר ע"פ ש"ס היצר הרע, ומהם ילמדו
אילני סרק ולא יחללו יו"ט, ויהיו ממצדיקי הרבים ויקבלו השכר בשב ואל תעשה, אשרי
שומע לי".
מובן שכיום לאחר התפתחות המחקר המדעי הרפואי
המצביע על העישון לא רק כגורם מזיק לבריאות אלא גם כגורם החשוב ביותר לתמותה של המעשנים
מתבטלת סברת ההיתר של הפני יהושע וחוזר איסור העישון ביו"ט לקדמותו גם לדעת הפני
יהושע. [א.ה. ופליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה,
לראות שגם חלק מפוסקי זמננו הסתמכו על הפני יהושע להיתר, כאשר אנחנו יודעים היום
בוודאות גמורה שהעישון הוא מסוכן ביותר וכל תועלת רפואית היוצאת ממנו היא בטלה
באלף בנזקים הכבדים שהוא גורם. מי שרוצה סטטיסטיקה יעיין באלפי המחקרים שהוכיחו
ללא צל צלו של ספק שעישון גורם מחלות רבות וגם ממית בטרם עת].
אמנם מצינו בדעת חלק מהפוסקים היתר אחר
לעישון ביו"ט, ועיקר טעם כולם משום דעכשיו שהרבה רגילין בזה נעשה שוה לכל נפש,
משמע שלדעה זו די ברוב ציבור מעשן כדי שיחשב הדבר שוה לכל
נפש. ואכן דעת הביאור הלכה שלשיטה זו הדין תלוי בכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן כמו שכתב
שם בהמשך הדברים, ואם כן בשני עשורים האחרונים, עם הירידה הגדולה באחוז המעשנים, כשנוצר
מצב בו רוב העולם איננו מעשן, לכאורה נוצר מצב חדש בו העישון ביו"ט אסור מן התורה
לכל הדעות. עי' בקובץ אסיא [ל"ז עמ' כ"ד] למקורות לכל הנ"ל.
מעדות הגרמ"מ קארפ [קובץ מבקשי
תורה]: "שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב [שליט"א] זצ"ל, דאף שבדורות
הקודמים ראינו שהעולם מעשנים, ואז שפיר דמי שנהגו להקל לסמוך אף ביו"ט א' על הפוסקים
המקילים, מ"מ כהיום שכבר הוסכם טובא והוחזק אצל העולם שהדבר מזיק לבריאות ומחנכים
לכך ומרחיקים העישון מאוד מגיל חינוך, ונשארו המעשנים בגדר מיעוט, לפיכך יש לאסור
העישון מדינא ביו"ט". ובס' ירושלים במועדיה [עמ' רכ"ב] נשאל
הג"ר אביגדור נבנצל שליט"א אם מותר לעשן ביו"ט. וענה בזה"ל:
"צריך לדעת שאחרי שחוות דעת כל הרופאים שהעישון מזיק לגוף, אסור העישון כל השנה.
אין זה אוכל נפש אלא אוכל את הנפש".
וכה כתב הגאון רבי שמאי קהת הכהן גרוס
שליט"א הדיין של בעלז [מקדש ישראל והזמנים עמ' י"ז]: "אודות בזמן הזה
וכל הרופאים בלי יוצא מן הכלל קבעו דהעישון מזיק לבריאות הגוף, ואין בו שום תועלת,
אע"ג דבדור הקודם היה מועיל לכמה דברים ולא היה מזיק, מ"מ בדור שלנו רואין
בחוש שהעישון מזיק לכל אחד, רק דאין רואין תיכף הנזק אלא במשך הזמן, ואלו שמעשנין הוא
רק דאין יכולין להיגמל מהעישון אבל היום כל פעם יותר ויותר אנשים פוסקים לעשן, ודאי
ברור דלכו"ע אסור לעשן, האיך אפשר לומר דהוי שוה לכל נפש בדבר שאין בו שום
תועלת אלא אדרבה מזיק להגוף, ואע"ג דהם טוענים שמשקיט העצבים משום זה לא נעשה
שוה לכל נפש היכא דברור הזיקא. ושמעתי מהרבה אנשים שגמלו מלעשן דאח"כ הודו דלא
האמינו שיכולים להיגמל אבל אח"כ כשגמלו ראו איך הזיק להם העישון והרבה יותר יפים
החיים אחר שגמלו העישון מעת שכן עישנו. לכן ודאי והעישון אסור ביו"ט משום הבערה
כדבר דלא הוי שוה לכל נפש. ושמעתי רכן פסקו ג"כ גדולי ופוסקי הוראה שליט"א".
ועיין שם בקונטרס מקדש ישראל והזמנים לדעות של עוד הרבה מגדולי הרבנים שאסרו. יודע
אני הכותב הצעיר באלפי ישראל שיש גם פוסקים המתירים מעיקר הדין לעשן ביו"ט
אבל למה להקל בדבר שהוא לדעת רבים איסור דאורייתא ולדעת כולם סכנת נפשות?? [וזאת
למודעי, שלא נכנסנו כאן לבעיה של מחיקת האותיות על הסיגריה וכן מה שאסר רעק"א
בבין השמשות (עי' אדני פז יו"ד סי' פ"ד) ועוד חזון למועד.]
העישון בכל ימות השנה
והנה הסכמתו של הגר"ד פוברסקי
שליט"א לס' חיים ללא עישון "הנה ידי"ע ומכובדי מאד נעלה הרה"ג
ר' יחזקאל אסחייק שליט"א רחש לבו דבר טוב להו"ל ספר חשוב אודות סכנת העישון
והחובה להמנע מזאת לזכות את הרבים ולהציל נפשם. ואמנם חומר הענין ברור ומבואר. ופתח
המחבר במש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' דעות הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי
השם הוא שהרי אי אפשר שיכין או ידע מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק עצמו
מדברים המאבדים את הגוף וכו' והוא בכלל מצות והלכת בדרכיו, כמש"כ הרמב"ם
בפתיחה שם. ואמנם יש להעיר שהרי אי' להדיא בב"ק צ"א ב' אין אדם רשאי לחבול
בעצמו וילפי' לה מקרא דוכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכו' יעו"ש והרי הגורם מחלות
ויסורים לחבירו הר"ז בכלל איסור חבלה וה"ה לעצמו. וק"ו ענין
העישון שמביא לידי חלאים ומרעין בישין וגם לידי סכנת נפשות ממש, הרי דבר פשוט
הוא החובה להמנע מזאת ואף לעמוד בסביבת המעשן סכנה היא [א.ה. ואני תמיה על אלו
המעשנים בנוכחות נשותיהם וילדיהם, ומסכנים בכך את בריאותם] , וחובה להתרחק ממנו.
אינו מובן איך יתכן כי יראי ה' יכשלו בדבר זה. מצוה רבה היא לעורר ולהתריע ולא לנוח ולשקוט עד כי
יבוער הנגע הזה מקרבנו.
ואני מצטט בפניכם מקריאה נרגשת של כמה
מגדולי ישראל: הננו פונים בזה להיקרים והחביבים, צעירי עמנו שעדיין אינם קשורים להרגל
הרע הזה שסופו יכול להיות גרוע מאוד, והוא הרגל עישון הסיגריות, אנא אחי אל תרעו לעצמכם
ולסביבתכם ואל תרגילו עצמכם בזה, כי תורתנו הקדושה היא תורת חיים וחי בהם וחפץ השם
שכל אחד ישמור בריאותו בכדי שנוכל לעבוד אותו וח"ו מלהקל ראש בענין שמירת הבריאות.
ובפרט ועל אחת כמה וכמה בדבר שלדעת הרופאים הוא מזיק ממש וכל מי שיכול למנוע מעצמו
ומאחרים מלעשן מחויב למנוע ולמי שכבר הורגל בזה, חובה עליו להשתדל בכל האפשרות להיגמל
מזה. ובודאי שעליו להימנע מלעשן במקום ציבורי במקום שאחרים שואפים את העשן [א.ה.
עי' בב"ב כ"ג בסוגיא של 'קוטרא']. על קריאה זו חתומים מרנן ורבנן הגרי"ש
אלישיב זצ"ל, הגרמ"ש שפירא זצ"ל, הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, והגר"ש
אויערבאך זצ"ל. ולהבח"ל הגראי"ל שטיינמן שליט"א והגר"נ קרליץ
שליט"א. ומדברי הגראי"ל שטיינמאן שליט"א "הרמח"ל [בספר דרך
השם] מדבר אודות חובת שליטת האדם על רצונותיו, והוא מונה שלוש דרגות מהקל אל הכבד,
מעשה דיבור ומחשבה, השליטה העצמית היא אחד הדברים החשובים ביותר אצל האדם העובד את
בוראו, אם אדם לא מסוגל לשלוט על המעשה איך ישלוט על הדיבור או על המחשבה ומי שלא מסוגל
לשלוט גם על המעשה, הרי שהוא לא אדם. זה הרי ברור כי אם האדם היה מחליט שהוא מפסיק
לעשן הוא אכן היה מפסיק, הבעיה היא שהוא לא רוצה באמת אם הוא היה רוצה בודאי שיכול
היה להפסיק. בן תורה צריך להאמין שאכן הוא יכול לשלוט על עצמו. העלות הכספית של
עשרים שנות עישון סיגריות הוא עשרים אלף דולר לערך, אדם יכול לתת את הסכום הזה לצדקה
או לאסוף אותו עבור נשואי ילדיו לקנות בכסף זה סיגריות זו שריפת ממון."
ובספר שו"ת תשובות והנהגות מהגאון
ר' משה שטרנבוך שליט"א [ח"ג סי' שנ"ד] כתב וז"ל אני מזהיר כל אחד
לא לעשן ואפילו לא להתיישב במקומות של מעשנים ואם בא אצלו אחד המעשן יש לבקש ממנו למנוע
לעשן עכ"פ בפניו וליזהר מאיסור זה שהתורה הזהירה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', והוא
כגדר מאבד עצמו לדעת אבל ראוי לומר למעשן שמשחק בחייו ואף חיי שעה בכלל זה עבור
הנאתו וימהר להסיר תקלה וסכנה מגופו ואז טוב ששומר גופו שהוא נרתיק לנשמתו והקב"ה
ישמור אותו מכל רע". וכתב דעובדא ידענא מגדול אחד זצ"ל, שעישן סיגריות הרבה
ובסוף ימיו נחלה והרופא אמר שהריאות פגועות לגמרי, ואין לו אלא כחודש לחיות, וביקש
שיביאו אצלו עשרה אנשים. ואמר להם בערך בזה הלשון "יודע אני שבשמים ידונו אותי
כמאבד עצמו לדעת שעישנתי ואף שיש סכנה בדבר אבל אני מקוה להשי"ת שבזה שאני מתחרט
ומתודה לפניכם ואומר הריני מתחרט על מה שעשיתי ובזאת שאני מבקש מכם לא לעשות חס ושלום
כמוני אולי יהיו דברים אלו מקצת תיקון לחטאי". ועוד כתב הגרמ"ש שעובר
המעשן על איסור "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" והדברים מבהילים. וז"ל
החינוך במצוה שפ"ז באיסור לא תתורו: "וכמו כן, שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו
ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה, כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף. והמצוה הזאת
באמת יסוד גדול בדת, ומי שהוא רודף אחר תאוות העולם, כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות
תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד
בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק להשלים נפשו בתענוגים כל מי שהוא
הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו עכ"ל. דברים
כדרבנות נוקבים עד חדרי בטן.
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך
רוב רובם של ההורים ואפילו אלו מהם המעשנים
רח"ל, מאד מתנגדים שבנם יעשן, ואפילו אם מנסה להסתיר זאת כדי שלא לצערם, בסופו
של דבר יוודע להורים [קשה להסתיר את הריח...] ויגרם להם צער ועגמת נפש גדולים מאוד.
בנוסף, יש חשש גדול לביזוי ההורים ויתכן לומר אפילו שהוא חשש גזל בכך שלוקחים מכספם
ומשתמשים בו נגד רצונם והבחור גם משקר להוריו וממציא סיבות שקריות למה הוא צריך כ"כ
הרבה דמי כיס.
שלום חברי שמי יהודה אברהם. אני בן 56 ומגיל
18 עישנתי בממוצע כשתי חפיסות סיגריות ביום. בדרך כלל נהניתי מהעישון. הייתי בטוח ששום
נזק לא יגרם לי למרות שהוזהרתי אין ספור פעמים ע"י קרובי משפחה, ידידים, רופאים
ועוד. יום אחד, נתקפתי בהתקפת שיעול עזה תוך פליטת דם בכמות מבהילה. במשך למעלה מעשרים
דקות ברציפות, זה היה די מפחיד כי הדם זרם והרגשתי שחסר לי אויר, ואני נחנק. למחרת
בבוקר, הייתי הראשון בתור לרופא בקופת חולים. הופניתי לעשות צילום רנטגן בדחיפות ולאחר
התוצאות הופניתי לבדיקת CT. הבדיקה גילתה שיש
לי גידול ממאיר בשתי ריאות. לאחר בדיקת ברונכוסקופיה שזיהתה את סוג הגידול, הופניתי
למחלקה לאונקולוגיה בתל השומר ושם בישרו לי הרופאים שהגידול התפשט והגיע לשלב שלאונקולוגיה
אין דרך לעזור לי. עולמי חרב עלי. כעת אני מנסה להלחם במחלה באמצעות טיפולים אלטרנטיביים
ובשלב זה ברוך ה' המחלה נעצרה. בבדיקה השוואתית של צילומי החזה בהפרש של כחודשיים זה
מזה הסתבר שהגידולים התמקדו ופסקו מלהתפשט. נדרתי שבמידה ואצליח למצוא במה, אפיץ את
המסר החשוב. עישון = מוות. אז למה לך חבר להמשיך ולעשן את עצמך למוות. אני הפסקתי לעשן
מיד לכשהופיע הדימום אך זה כבר היה מאוחר מדי. תוכל לבדוק את עצמך בכך שתנסה לנשום
ברציפות עמוק פעמים. אם לא הצלחת, רוץ להיבדק בטרם יהיה מאוחר מדי. ונשמרתם מאד לנפשותיכם.
[יתד נאמן מכתבים למערכת]
בס' קדוש ונורא שמו [עמ' שנ"ח
והלאה], מנה כמה וכמה פגמים שנגרמים ע"י העישון, חוץ מהדבר הכי פשוט שהעישון
ממית. קבצנות - הסיגריות יקרות, ומכיון שהמתחיל לעשן בגיל הטפש עשרה עושה זאת
מתוך תאוה לגאוה, הוא עולה מהר מאד לסיגריות יוקרתיות שעולות כפליים. לרוב הבחורים
אין מהיכן לממן את הלוקסוס הזה, ההורים אינם יכולים בדרך כלל להרשות לעצמם בזבוז כזה
ובפרט כשמצפונם אוסר עליהם להרוס את בריאות בנם. מיעוט שבמיעוט בין מעשני סם הסיגריות
נגרר עד לפשע כדי לממן את תאוותו. לווה ואינו מחזיר בינתיים. הוא נהיה שנורר
"יש לך סיגריה", "יש לך סיגריה", וכאשר אצל חברים כבר לא נעים
לבקש והם גם עלולים לבקש בחזרה אזי מקבצים אצל זרים. בתחילה מתביישים, אבל אי הנעימות
מתקזזת על ידי נעימות הסיגריה שכל כך תאבים אליה מה גם שאי הנעימות מתפוגגת מהר כעשן
הסיגריה העולה בעקבותיה.
אנוכיות - פעמים כה רבות פוגשים מעשן שכל כך מבין
את עצמו עד כמה קשה לו להמנע מן העישון במקום ציבורי עד שהוא ממורמר על הקהל בו הוא
נמצא שאינו מוותר והוא מרשה לעצמו לעשן למרות חוקי העזר העירוניים והשלטים המודיעים
עליהם. כופיו על מידת סדום, אם המעשן מוכן להזיק את בריאותו והוא מעשן למרות כל הסכנות
לבריאות, לא יכול גם הציבור להתחשב בצורך הזה?! ככה זה כאשר לא לומדים מוסר, הוא אומר
לעצמו, ומצית סיגריה. כאשר מעירים לו לפעמים על הסבל שהוא גורם סביבותיו הוא פוסק לעצמו
"עם עקש - תתעקש", ונשאר בשלו. בעיני ראיתי כזאת לא פעם.
חברה רעה - המעשנים המתחשבים בציבור פורשים לקרן
זווית שהיא תמיד מחוץ למחנה הקדושה, ועל מה משוחחים שם? בדרך כלל עומדי הקרנות שהמשותף
שביניהם ברגע זה אינו כי אם אי יכולתם להשאר בבית הכנסת? על מה ששווה לכל נפש על המחלוקת
הנוראה או על המתרחש בפוליטיקה. מי שמבין את משמעותה של השפעה חברתית רעה ימצא לנחוץ
לפזר את ההתקהלויות הללו כזאת לא פעם.
תלותיות - די להזכר בכמה מקטירי קטורת הסמים כדי
לפחוד מן קברות התאוה שבעישון. שמעתי על מי מהם שממלא בקבוקי עשן מערב שבת כדי שיהיה
לו מה לשאוף בשבת, מקיים בזה "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". כדאי
שיאמר "לשם שבת קדש". הכרתי מי שבליל שבת חורפית הולך לישון מיד אחר סעודת
שבת כדי לא לרעוב לסיגריה. למצוקה שתוך כדי שינה, יש פתרון - חולמים על סיגריות תוצרת
חוץ. ידעתי מי שיורד לפעמים בחצות לילה, עת החנויות סגורות, ללסטם את הבריות שתים שלש
סיגריות, אחת לא תשקיט את המייתו. אם חברמן הוא לא יזדקק לחסדי הבריות אלא יקח מונית
לעיר ללא הפסקה, בה ניתן להשיג את סם החיים גם בשעות הקטנות של הלילה. כמובן שהוא ישמור
את עיניו בעיר הפרוצה הזאת. כדאי להזכיר שכל אלו לא נולדו עם סיגריה בפה, הם גם לא
עישנו בצעירותם כי אם שתים שלש ארבע חמש שש שבע שמונה וכו' בקושי הם אינם מבינים איך
נהיו פתאום תלותיים כל כך, לא מעשן לא מעשן ופתאום אינו יכול להפסיק מכאן ולהבא נהיה
מעשן למפרע עכ"ד.
אני אוסיף נקודה אחת – הרבה אנשים לא
חרדים מאבדים את תחושת הדרך ארץ ואפילו מזלזלים בבני תורה המעשנים. הם לא מבינים
איך אפשר לסכן את הנפש והבריאות ע"י התמכרות לתאווה נלוזה וגסה. זה גורם
חילול השם גדול ומשניא את התורה על אנשים, רח"ל. ושמעתי כבר מהרבה אנשים עד כמה
הם מרגישים ניכור וזרות מצבור בני תורה בגלל העישון הכל-כך נפוץ. וידוע שחילול השם
לא מתכפר ע"י תשובה, וגם לא ע"י יסורין, ולא מספיק יום כיפור אלא צריך
גם מוות. ומעין הפתיחה אסיים. והוא רחום יכפר עוון.
