פשר דברי רש"י שנבואה נמסרת מנביא לנביא

לזכות ידיד נפשי, מוקיר רבנן, ואיהו גופיה צורבא דרבנן, הרב הגאון ר' זאב רייניץ לברכה והצלחה לו ולכל בני ביתו!!

לזכות ידיד נפשי הרב הירש יונתן בן מרדכי אפרים וכל בני ביתו היקרים!!

לזכות ידיד נפשי ר' יהודה יעקב בן דינה חאשע לברכה והצלחה בכל מעשי ידיו יחד עם אשתו היקרה!!

כתוב "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך" מפרש רש"י "כמו שאני מקרבך, מאחיך כמוני יקים לך, וכן מנביא לנביא". ורבים ראו וכן תמהו, מה פשר דברי רש"י "וכן מנביא לנביא".

וכך כתב הגרי"ז: "יעו"ש בפירש"י כמו שאני מקרבך מאחיך יקים לך תחתי וכן מנביא לנביא עכ"ל.  

לכאורה הלשון תחתי אינו מובן, וכן מה זה שסיים אח"כ וכן מנביא לנביא, דאטו נבואה דבר הנמסר מנביא לנביא הוא. אמנם מצאנו כן גם בלישנא דקרא "ואת אלישע בן שפט וגו' תמשח לנביא תחתיך", וכל זה צריך ביאור.

ונראה דבהך נביא אקים להם וגו' מלבד מה שנאמר בזה עיקר הדין של נבואה, עוד נאמר בהך קרא הבטחה שיהי' להם תמיד נביאים בכל דור ודור ולא יצטרכו למעוננים ולקוסמים ולא תהיה שעה שלא תהיה נבואה בישראל. והרי תנן באבות וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הרי דעד אנשי כנסת הגדולה נמשכה שלשלת הנביאים בלא הפסק. ועיין בס"ע דקחשיב שם למ"ח נביאים כל נביא באיזה דור ובאיזה שעה נתנבא וקחשיב שם כל הדורות מימות משה עד זמן בית שני, והיינו משום דכ"ז נכלל בהבטחת נביא אקים להם וגו' שיהיה להם בכל שעה נביאים עד זמן אנשי כנסת הגדולה נסתלקה רוה"ק מישראל [וגם זה היה בגדר עונש כדכתיב ישוטטו לבקש דבר ד' ולא ימצאו אבל לע"ל כתיב רוחי אשר עליך וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו מעתה ועד עולם. ועיין בת"י שם דזה קאי על נבואה שלא תפסק מהם עד עולם והן הן דברי רש"י הנ"ל שכתב יקים לך תחתי וכן מנביא לנביא דלעולם תהיה נבואה בישראל ועד שלא שקעה שמשו של זה תזרח שמשו של נביא אחר וזהו פירושא דלישנא של יקים לך וגו' ודוק עכ"ד.

ונראה בזה עוד דאיתא בדרשות הר"ן דרוש ח וז"ל כי מרע"ה היה עלול בחכמה ובנבואה מהעילה הראשונה ומפני זה קבל את ב' ההשפעים בשלמותם ויהושע קבל ההשפעים ההם באמצעות משה כמ"ש וסמכת את ידך עליו. וכן הנביאים הנמשכים באמצעות יהושע כמו שאמרו חז"ל משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע עכ"ל. 

הרי שכמו שהתורה נמסרה ממקבל אחד למקבל שני כך גם הנבואה נמסרה מנביא לנביא ר"ל ההשפעים שעל ידם מתנבא הנביא גם זה עובר מנביא לנביא. ונראה שדברי רש"י הן הן ממש הדברים הכתובים בר"ן שגם נבואה הוא דבר הנמסר מנביא לנביא כמו שהתורה נמסרת מאחד לשני וכמו שהר"ן השווה ביניהם. וזהו מה שכתב רש"י "וכן מנביא לנביא" שע"ז שאל הגרי"ז וכי נבואה הוא דבר הנמסר מנביא לנביא אכן באמת כן הוא כמו שהבאנו מהר"ן. והדברים מפורשים ויק"ר פרשה י' ב' וז"ל כל הנביאים קבלו נביאות נביא מן נביא יעוי"ש. כ"כ בס' תורה אור [עמ' תקכ"ד] בספר שירת דוד [דברים י"ח ט"ו], ובס' אלומת יוסף [דברים שם] ובס' אמרי חן [שם].

ויש להעיר על מה שכתב הגרי"ז בסוגריים שהסיבה להפסקת הנבואה היתה עונש. ויש להעיר שהרמב"ם כתב במו"נ [ח"ב פ' ל"ו] שהסיבה היתה שבגלות היו בעצלות ועצבות ותגבורת התאוות הבהמיות ואיבדו את כח המדמה הנצרך לנבואה עיי"ש הרי שלא היה עונש אלא תוצאה מהמידות המגונות הנ"ל. בס' תורה אור דייק ממש"כ שם "וזאת היא הסיבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה" – הרי שהרמב"ם רק ביאר את עיקר הסיבה אבל היו סיבות נוספות. ולי נראה שעצלות ועצבות ותגבורת התאוות הבהמיות כלולות בקטגוריה של חטא וממילא בא עליהן עונש הפסקת הנבואה. וסיים שם הרבמ"ם שהחזרת השמחה וכו' וכח המדמה יהיו הסיבה להחזרת הנבואה בימות המשיח במהרה בימינו.

ובס' מנחת אברהם [ח"א סי' א'] כתב שהר"מ בהקדמה לספר המצוות מנה את חכמי ישראל מקבלי התורה, ובתוכם מנה את הנביאים שהיו בדורם ראשי הסנהדרין והמקור הוא בריש אבות שזקנים מסרו לנביאים. ומוכח מזה שכל נביא הדור היה גם גדול ההלכה בדור. ועיין בידיים פ"ד מ"ג מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים והנדון שלפנינו מעשה זקנים ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים. ויל"פ שראש בי"ד הגדול שתיקן מעשרות בבבל היה מהנביאים וכדברי הרמב"ם כאן. ועיין בתוס' ב"ק פ' ע"א ד"ה מכי ועיין בלחם שמיים לידיים שם. ואין ללמוד מדרך תקנת נביאים לדרך תקנת זקנים.

ובדבריו אלו נראה להסביר מ"ש בגמ' בבא בתרא ט"ו ע"א לגבי כתיבת כתבי הקודש שכל נביא כתב ספרו חוץ מיחזקאל שכתבוהו אכנה"ג. והקשו רש"י ותוס' למה יחזקאל לא כתב ספרו וא"א לומר כיון שהיה בחו"ל שהרי גם ירמיה היה בחו"ל. ולפי דברי הרמב"ם ניתן לתרץ, כיון שאמרו במגילה י"ד ע"א שכל נבואה שהיא צריכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה. ולקבוע איזה נבואה נצרכה לדורות דבר זה קובע ראש הסנהדרין וזהו מכלל תפקידו כי זה בכלל המינוי על מסירת התורה. [ועיין בשבת י"ג ע"ב שאלמלא חנניא בן חזקיה שדרש ספר יחזקאל היה נגנז ועי' בילק"ש ריש ישעיה שאע"פ שישעיה ועובדיה היו מתנבאים מפי הקב"ה אילו היתה סנהדרין זזה הם לא היה להם רשות להתנבאות ועיי"ש להלן זה גדול שבנביאים וזה ירוד שבנביאים וכו' משמע שבאו ללמד על כל הנביאים]. ומסדר הדורות ברמב"ם רואים שהנביאים היו ראשי הבית דין ובכללם מנה את ירמיהו הנביא שהיה ראש הסנהדרין אך יחזקאל הנביא שהיה בחו"ל רוב זמן נבואתו עיין בתענית כ"ה ע"א לא נמנה ברמב"ם כראש הסנהדרין וא"כ דברי נבואתו לא היו אצל ראש סנהדרין בימיו וע"כ יחזקאל לא כתב ספרו.

ונראה שבדברי הרמב"ם הנ"ל שכל הנביאים היו בדורם ראשי הסנהדרין מתבארים דברי רש"י עה"כ בפר' שופטים נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ד' א' וגו' ופרש"י כמו שאני מקרבך אחיך יקים לך תחתי וכן מנביא לנביא. ודבריו צ"ב מהו המובן של מנביא לנביא ולהנ"ל יל"פ שזוהי הבטחה שלא רק יקים נביא אלא שגם מסירת התורה מדור לדור שהיא ע"י ראש הסנהדרין שהוא ממונה למסור התורה כדברי הרמב"ם כאן גם מסירה זו תהיה ע"י מי שהוא גם נביא וגם ראש הסנהדרין כפי שהיה מש"ר וכמו שמבואר כאן במנין ראשי הסנהדראות שמנה הרמב"ם.

הרמבם בפ"ז מהל' יסודי התורה כתב שאין הקב"ה מנבא אלא לגדול בחכמה. והנה בפ' מקץ כתיב אחרי הודיע וגו' אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. וביאר בחידושי הרי"ז זל שמזה שידע הפתרון אין ראיה שהוא נבון וחכם כיון שלא ידע זאת מדעתו וחכמתו רק בנבואה מאת ה' אבל אחרי שה' הודיע אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך דהרי זה מתנאי הנבואה שאינה שורה רק על חכם וא"כ כיון שסוף סוף נביא אתה, אין נבון וחכם כמוך.

והנה הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה כתב שמימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבע"פ אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא למד על פה ברבים. הרי כתב הרמב"ם שהראש בית דין או הנביא היה כותב זכרון שמועות ששמע מרבותיו ומלמדן לרבים. וצ"ב דבשלמא ראש בית דין הרי כתב הרמב"ם בפ"א מהל' סנהדרין ה"ג שהראש בית דין הוא הגדול שבחכמה שבסנהדרי גדולה ויש לו נשיאות התורה לכך היה מלמד על פה לרבים אבל הנביא מ"ט היה מלמד ע"פ ברבים כשנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. ותירץ בס' גבורת יצחק [אבות עמ' כ"ה] שלפי מש"כ הרמב"ם שאין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, שפיר היו הנביאים מלמדין תורה לרבים מחמת חכמתם הגדולה עיי"ש בענין זה וינעם לך.

ע"ע בס' שירת יהודה [עמ' ש"נ], בס' לחם חוקי [סי' מ"ב], ובס' רינת יצחק [ס' ישעיהו עמ' ו'].       

ואודות מה שכתבנו בשם הגרי"ז שאין רוח הקודש בזמן הזה בזמן הזה, הנחה זו אינו מוחלט ופשוט. עי' בשו"ת דברי חיים [ח"ב יו"ד סי' ק"ה] שבודאי יש רוח הקודש גם בזמן הזה. וע"ע בשו"ת בית שלמה [או"ח קי"ב], שו"ת כנסת יחזקאל [ח"ב סי' ל'], שפע חיים [מכתבים ח"ד סי' ר"ל], שערי אמונה [סי' כ"ו-כ"ז], ימות המשיח בהלכה [ח"א סי' ד'], קובץ בית יצחק מ' [עמ' 426 והלאה] ועוד ועוד.   

ולסיום - מה הביאור בדברי משה שהנביא יהיה "כמוני" כאשר ידוע שלא קם נביא כמשה? וכבר עמדו על כך פרשני רש"י.

יה"ר שנראה בקרוב גילויים נבואיים והתגשמות דברי הפסוק - וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.