נר ב' דחנוכה
תשע"ז
מוסיף והולך. ילכו
מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. יראה – נר חנוכה. בציון – נרות של ציון. היה
תפוש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום [שבת כ"ב:]. צריך כסדר להתקדם.
ביום השני נשיא יששכר
נתנאל בן צוער. יום א' מלך – יהודה. יום ב' כח התורה.
שמונת ימי חנוכה כנגד
ח' פסוקים הראשונים של מזמור י"ט בתהילים [מהר"ל]. יום ב' כנגד "השמיים
מספרים כבודו א-ל מעשה ידיו מגיד הרקיע".
שמיים סיפור, רקיע
הגדה. מה ההבדל?
בס' עיר גבורים מהכלי
יקר מביא מדרש [שאין בידינו] למה שמיים? שמים [להעריך]. שאם אדם מתהלך ברצונו של
מקום יגיד השמיים צדקו. אם לא – יספרו השמיים עוונו.
מעשי ידיו מגיד הרקיע
– הגדת עדות [כלשון הגמרא "כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד"].
זוהר – כיון דלעי
באורייתא אורייתא מודעת חוביה [איך לא היה בסדר] כמו אמא. זה יששכר. תורה. יודעי
בינה לעתים. אדם חי בעולם חושב שהוא טוב ואינו עוסק בביקורת עצמית. נגד זה צריך
"מוסיף והולך", כל הזמן להשתפר ולהתקדם. אפשר כל לילה נר איש וביתו.
"מהדרין מן המהדרין" מפרש רש"י - מדקדקין במצות, חושב כסדר איך להשתפר. זה הנר
השני כנגד יששכר. אורייתא מודעת ליה חוביה.
היסתר איש במסתרים
ואנכי לא אראנו. ומעשה ידיו מגיד הרקיע.
ויהי למס עובד – מס –
גי' סיני. מה מתן תורה באימה ויראה כך יששכר. כחש בשרו. למס מלשון "המס בשרו".
ויט שכמו לסבול. קבלת עול תורה.
השמיים מספרים כבוד
א-ל. סיפור נעים לשמוע. למען תספר באזני בנך. בשמים רוצים שנספר כבוד א-ל. ראו
גידולים שגידלתם. השמיים רוצים שהכל יהיה נחמד.
ומעשה ידיו מגיד
הרקיע – זה הדין. מעשה ידיו בניו ובנותיו. דנים אותנו שאם אין מוסיפים והולכים
משלמים בילדים. אם משקיעים בבן בגשמיות צריך באותה מידה להשקיע בו ברוחניות.
חנוכה חנוך לנער על
פי דרכו גם כי יזקין. הוא צריך גם לחנך את בניו.
בימי חשמונאי ובניו.
שושילתא דדהבא. היהודים נפלו באותו זמן ברוחנית. היתה בחורה יהודיה שהתחתנה עם
יווני ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל [סוף מסכת סוכה]. איך
הגיעה לחוצפה שכזאת? קראו לה מרים בת בילגה. יש מרים שגדלה במצרים ושרה "אשירה
לה' כי גאה גאה". אם מגדלים בלי השגחה על הבנים גדלים בצורה לא טובה כגון
מרים בת בילגה.
בכל הגלויות אם לא
השקיעו בילדים איבדו אותם.
ר' אברהם יהודה
קורדיש [מתנדב המנורה] חרף כל קשייו אמר "never give up!"
אף פעם לא התייאש
למרות כל הסבל שלו.
היה יהודי חסיד גור שכל
מה שנתנו לו בשואה הייתה קצת מרגרינה לאכילה של כל היום. בחנוכה קרע חוט מהפיג'מה והדליק
עם המרגרינה נר חנוכה כל שמונת ימים.
צריך להוסיף אור
בעולם עד קיום "אור חדש על ציון תאיר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה