לזכות ידיד נפשי ר' דוד שוקראללה בן רחל וכל משפחתו
"לולא ה' צבאות הותיר לנו
שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דימינו"
פירש רש"י - מאליו
וברחמיו לא בצדקותינו. י"ל דבסנהדרין ק"ד ב' ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום
וכי משוא פנים יש בדבר אמר ר' יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום,
דאילו בסדום כתיב ויד עני ואביון לא החזיקה ואילו בירושלים כתיב ידי נשים רחמניות
בישלו ילדיהן ופירש"י אלמא רחמניות היו ומדה זו כיפרה עליהן שלא נהפכו. [איזה חידוש! הן נשארות רחמניות למרות שבישלו ילדיהן. אין לשפוט אנשים עפ"י מעשיהם. לפעמים הם בעצם שונים במהותם ממה שמשתקף ממעשיהם.]
וביאר ברינת יצחק, שלא
נענשו מחמת שרחמניות היו כמש"כ הגר"א להלן ג' י"א דכשהרשע טוב
לבריות אזי מטיב עמו ג"כ ומענישו בחסד לא לפי הגמול הראוי עפ"י הצדק
וזהו דכתיב הכא לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד שאילו היינו נענשין לפי הגמול הראוי
היינו כסדום ועמורה ורק כיון שהיו טוב לבריות הקב"ה ג"כ הענישם בחסד.
ויש להוסיף את דברי
המהר"ל: כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים - דבר זה ענין מופלג, שכל מי שהוא מרחם על הבריות מרחמין עליו, ודבר זה בארנו, כי מדת הרחמנות מצד שהוא מתקשר ומתאחד עם אותו שהוא מרחם עליו, ולכך האדם מרחם על בנו מפני שדעתו קשורה בבנו, והאוחז במדה זאת, הוא דבק במדריגה שבה מתאחדים ומתקשרים דברים המחולקים, ומדה זאת אינה לחצאין, עד שבמדה זאת הכל אחד, מדת התאחדות אינה לחצאין, שאם היתה לחצאין דבק במדה שכל הדברים מתקשרים מתאחדים, ובשביל זה הוא מרחם על הבריות כאשר מתאחד עם הבריות ודעתו קשורה בהם. וכאשר הוא דבק במדת התאחדות שכאשר דבק במדת התאחדות בכח מדה זאת שבה הכל אחד, וכמו שהוא מתקשר במי שצריך לרחמנות הוא העני, גם כן השי"ת מתקשר עמו. הרי גם כן יש מרחמים עליו בשביל האחדות הזה... וכאשר תבין בחכמה כי מדת הרחמים מקשרת הכל ביחד, ומזה תבין הדברים אשר רמזו חכמים והם דברים גדולים מאד. (חידושי אגדות שבת קנ"א ב')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה