כותב
הרב חרל"פ: "הגעגועים שלנו לאור ד' ולהדבק בו יתברך הם כל כך גדולים עד
שאנו מרגישים את עצמינו כאומללים ולא לבד שאין עלינו עור ובשר אלא גם העצמות שלו
הם יבשים ונבהלים מאד ונדרשים אנו לחנינה ולרפואה, ומה היא החנינה? הוי אומר גילוי
אור ד'. מהו חנני ד'? תחנני בהכרת אור ד'. רפאני ד' - תרפאני בגילוי אור ד'.
חנני
ד' כי אומלל אני רפאני ד' כי נבהלו עצמי".
וכוונתו
שאין כאן סתם פנייה לה' אלא יותר מזה – עצם בקשת החנינה היא בקשה להכרת אור פני ה' ועצם
הרפואה היא גילוי אור ה'. ואם הרפואה היא גילוי אור ה' הרי שהמחלה הייתה הסתר אור
ה'.
[עי'
בס' ברכת אליהו עמ' רע"א דבר יפה בשם הבית ישראל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה