החת"ס יו"ד סי' רל"ו כתב בטעמא דיש בידינו לשנות כל פעם צורת הבית, שבית ראשון חלוק תבניתו מתבנית המשכן, וכן בית שני היה בצורה שונה, וכן הבית השלישי יהיה בתבנית אחרת, אף דלכאורה היה בדין שא"א לשנות מצורת המשכן ויפסל כל שלא עשה כתבנית המבואר בתורה, שהרי היא הכל מצוה אחת של ועשו לי מקדש, ומצוה זו נתפרשה בתורה איך נעשנה, היינו כביאור כל תבנית המשכן, וא"כ הרי כמו שמצות תפילין א"א לבא אח"כ נביא ולומר לשנות התפילין בצורתם כמו שנתבאר הצורה מדין תורה שבע"פ ובהלממ"ס, שהרי"ז בכלל שהתורה לא תשתנה, א"כ הרי כמו"כ אף צורת המקדש א"א ביד הנביאים כשמואל ויחזקאל לשנות צורתם, ומאיזה תוקף יכלו לחדש תבניתם, והרי זה בכלל שאין הנביא רשאי לחדש דבר.
וביאר דמן התורה לא ניתנה הלכה לתבנית מצות ועשו לי מקדש כלל, וכל הדין תורה הוא רק לעשות מקדש, ובצורת המקדש נאמרה הלכה אחת לעשותה ככל אשר אני מראה אותך, היינו שיעשה לא ע"פ עצמך אלא כמו שיאמר לך, לכן המשכן נבנה כמו שנאמר והראהו את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו לדורות, נמי ככל אשר יאמר לך, והרי אמנם נאמר ע"י שמואל ויחזקאל איך לעשות תבנית המקדש בבית ראשון וכן בבית שני ובבנין לעת"ל ע"כ ת"ד.
ונראה ביותר דהנה הרי נמסר לנו תורה שבכתב ותורה שבע"פ והוא שהתורה שבכתב נמסרה בכתיבה ותורה שבע"פ נמסרה ע"י דיבור, ויתכן דכאן נמסר ע"י מראה, והרי"ז ג"כ אופן נפרד של מסירה, והוא ע"פ מראה, ולפי"ז הרי כמו שבכאן נתבאר שהמצוה של ועשו לי מקדש הוא ככל אשר אני מראה אותך, היינו לא בכתב ולא בדיבור אלא במראה, אף וכן תעשו לדורות הוי ג"כ ע"י מראה, שהנביא שימסר לו תבנית הבית לא יהא ע"י דיבור כי אם ע"י מראה.
ואמנם כן מצאנו ביחזקאל (מ ב) במראות אלקים הבאני אל ארץ ישראל וגו' וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל, הרי דקדק הכתוב בנבואת יחזקאל בתבנית הבית להיותה ע"י מראה, ויתכן דבדוקא הוא, ולא כשאר מראות יחזקאל למבואר דלצורך מסירת תבנית הבית צריך להיות ע"י מראה בדוקא.
והנה אמרו בתמורה (יד ב) ובגיטין (ס ב) כתוב אחד אומר כתוב לך הדברים האלה וכתוב אחד אומר כי ע"פ הדברים האלה, לומר לך דברים שבע"פ א"א רשאי לאומרן בכתב ושבכתב א"א רשאי לאמרן ע"פ. והנה כתב המרדכי בפ' הנזקין (הובא בב"י או"ח סי' מ"ט) בשם ר"ת דמאי דמיגרס גרסינן שרי לומר דברים שבכתב בע"פ, ולכאורה זה לפי הטעם שהובא בב"י דא"א רשאי לאומרן בע"פ משום יתירות וחסרות וקרי ולא כתיב דנמצא דיבצר מזה כשמוסרן בע"פ, ולכן דברים השגורים בפי כל ליתא לחששא. אמנם הריטב"א בגיטין (ס ב) ד"ה מ"ט כתב דלא ניתן להכתב (כשכ' רק פרשה מהתורה) והרי הוא כקורא דברים שבכתב בע"פ, והרי דהלכה היא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן בע"פ ולא משום חששא דיבצר מהתורה, שהרי כתובה היא אלא שלא נכתבה כדין תורה, והעירני הגר"ש טנביצקי (טנא) זצ"ל דא"כ כבר לא שייך לומר דדברים השגורים בפי כל מותר לאומרן בע"פ. אמנם יתכן דהריטב"א תי' על הקושי' איך אומרים פסוקים בע"פ כישובים אחרים המובאים בראשונים, עי' תו"י יומא (ע א). (והנה אמרו במגילה (יח ב) בר"מ שכתב מגילה בע"פ אף על פי שאין כותבין תנ"ך אלא מפי הכתב, ואמרו שאני ר"מ דדברי תורה מיושרים אצלו דקיים בעצמו ועפעפיך יישירו תמיד וגו' ואף כאן יש להבין שהרי הטעם שאין כותבין אלא מתוך הכתב אינו שמא יטעה, וא"כ מ"ט שרי לר"מ אף על פי שד"ת מיושרים אצלו. אמנם נראה שהרי לעולם כשכותב מתוך הכתב הרי אין יכול לראות בכתב ולכתוב בב"א, אלא רואה וכותב, והשיעור הפסק הוא מסתמא כל זמן שעדיין הכתב לנגד עיניו, ולכן ר"מ שלעולם היה ד"ת מיושרין אצלו והיה לנגד עיניו, הרי"ז חשוב ככותב מתוך הכתב.
ונראה דהנה כתב הרמב"ם בהקדמה לספר היד ז"ל בכל דור ודור ראש בי"ד או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד בע"פ לרבים. והרי חילק בין ללמוד לעצמו דשרי מתוך הכתב ואילו ללמד לרבים לא שרי אלא בע"פ. וכ"כ רש"י בשבת (ו ב) מצאתי במגילת סתרים פי' דהסתירוה מפני שלא ניתנה להכתב וכששומע דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בביהמ"ד וכותבין אותן שלא ישתכח מסתירין את המגילה, ומבואר נמי שלעצמו קורא בהן ואילו לציבור מסתירה. ומבואר מזה דכל הך כללא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ ודברים שבע"פ א"א רשאי לאומרם בכתב לא נאמר אלא לענין מסירת התורה שהרי כל התורה נמסרה לנו ע"י משה ואנו מוסרים אותה במה שאנו מלמדים הלאה, ובזה נאמר דדינא הוא דכמו שנתקבלה התורה באותו האופן אף דין מסירתה לאחרים, אבל לשנות מותר בכל גווני ואין בזה הנך כללים, ולכן כל שכתב מגילת סתרים לשנות לעצמו שרי אף דברים שבע"פ לאומרם לעצמו ולשנותן בכתב, אבל לשנות לאחרים הרי"ז בכלל מסירת התורה, ובהא צריך למסור ע"ד שנתקבלה, וכמו"כ נראה בטעמא דדברים השגורים בפי כל לדעת הריטב"א נמי שרי לאומרם בע"פ כיון דהכל בקיאים בזה אין בכלל אמירתם לאחרים משום מסירת התורה, ועצם הלימוד הרי נתבאר דשרי, משא"כ היכא דיש דין מסירה צריך ס"ת ממש, ולא שריא מגילה שאין עליה שם ס"ת.
ומהשתא נראה למבואר דיש גם אופן נוסף של מסירה והוא ע"י מראה, א"כ כשהנביאים מסרו תורה זו לאחרים צריך למסור באותו האופן שקיבלו, היינו ע"י מראה דוקא וצריך להראותם כמו שקיבלו, ואמנם כן נראה דמצאנו ביחזקאל כשבא למסור נבואתו למראות הבית לישראל עשה תבנית הבית להראותם ואף דבודאי היה יתכן למסור להם רוב הדברים בדיבור (וכן גם נראה פשטות המקראות (מג י - יא) שאמרם לישראל ע"י צורה ותבנית, (ועי' במצודות דנראה לא כן) אלא כמוש"נ שצריך מסירה זו במראה דוקא, אלא דיל"ע דלפי"ז עכצ"ל דמגילת ביהמ"ק שנמסרה להורות תבנית הבית הראשון היה שם צורות ומראה בית וצ"ע.
והנה כתב הרמב"ם בפ"ג מסת"ם הלי"ג ז"ל, וקשר זה צריך כל ת"ח ללמדו וא"א להודיע צורתו בכתב אלא בראית העין כו'. ויתכן לבאר אף כאן שמסירת צורת הקשר הרי"ז בכלל לימוד וזהו שכתב צריך כל ת"ח ללמדו שהרי"ז לימוד, הלכך כיון דצורת הקשר נמסר למשה רבינו במראה כמבואר בגמ' מנחות (לה ב) שהראהו למשה קשר של תפילין אף לומר ולמסור קשר זה צריך להמסר במראה דוקא, וזהו מש"כ הרמב"ם שא"א להודיע צורתו בכתב אלא במראית העין (ושמעתי שאף מרן הגרי"ז אמר כן בביאור הרמב"ם ולא מצאתי לי חבר מתלמידי מרן הגרי"ז ששמע זאת בשמו) אמנם נראה דדברי הרמב"ם הם כפשוטם שלא כיון לומר בזה דין מיוחד, אלא שכונתו שהרי בהל' תפילין הודיע בכתב כמה צורות של עשית התפילין ע"ש, וע"ז כתב דצורת הקשר א"א לבארו בכתב שהרי במראה בכתב לא נדע את צורת עשית הקשר אלא בכמה וכמה צורות והדברים כפשוטם בכוונתו.
ומהשתא נראה למבואר דיש גם אופן נוסף של מסירה והוא ע"י מראה, א"כ כשהנביאים מסרו תורה זו לאחרים צריך למסור באותו האופן שקיבלו, היינו ע"י מראה דוקא וצריך להראותם כמו שקיבלו, ואמנם כן נראה דמצאנו ביחזקאל כשבא למסור נבואתו למראות הבית לישראל עשה תבנית הבית להראותם ואף דבודאי היה יתכן למסור להם רוב הדברים בדיבור (וכן גם נראה פשטות המקראות (מג י - יא) שאמרם לישראל ע"י צורה ותבנית, (ועי' במצודות דנראה לא כן) אלא כמוש"נ שצריך מסירה זו במראה דוקא, אלא דיל"ע דלפי"ז עכצ"ל דמגילת ביהמ"ק שנמסרה להורות תבנית הבית הראשון היה שם צורות ומראה בית וצ"ע.
והנה כתב הרמב"ם בפ"ג מסת"ם הלי"ג ז"ל, וקשר זה צריך כל ת"ח ללמדו וא"א להודיע צורתו בכתב אלא בראית העין כו'. ויתכן לבאר אף כאן שמסירת צורת הקשר הרי"ז בכלל לימוד וזהו שכתב צריך כל ת"ח ללמדו שהרי"ז לימוד, הלכך כיון דצורת הקשר נמסר למשה רבינו במראה כמבואר בגמ' מנחות (לה ב) שהראהו למשה קשר של תפילין אף לומר ולמסור קשר זה צריך להמסר במראה דוקא, וזהו מש"כ הרמב"ם שא"א להודיע צורתו בכתב אלא במראית העין (ושמעתי שאף מרן הגרי"ז אמר כן בביאור הרמב"ם ולא מצאתי לי חבר מתלמידי מרן הגרי"ז ששמע זאת בשמו) אמנם נראה דדברי הרמב"ם הם כפשוטם שלא כיון לומר בזה דין מיוחד, אלא שכונתו שהרי בהל' תפילין הודיע בכתב כמה צורות של עשית התפילין ע"ש, וע"ז כתב דצורת הקשר א"א לבארו בכתב שהרי במראה בכתב לא נדע את צורת עשית הקשר אלא בכמה וכמה צורות והדברים כפשוטם בכוונתו.
משאת מלך סי' ד'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה