הרגע המכריע

סיפר הרולד שולץ, מנכ"ל של חברת סטארבוקס:

 

מאה שערים, האזור החרדי ביותר בירושלים. לי ולקבוצת אנשי עסקים שהייתי בחברתם ניתנה ההזדמנות לפגוש ראש ישיבה שהתגורר שם, הרב פינקל שמו. מעולם לא שמעתי עליו קודם לכן ולא ידעתי עליו דבר. נכנסנו לחדר עבודתו והמתַּנּו לו כ-10–15 דקות. לבסוף נפתחו הדלתות.

 

עד אותו רגע לא ידענו שהרב פינקל סובל ממחלת הפרקינסון. הוא ישב בראש השולחן, ומִטּבע הדברים נטינו להסיט ממנו את מבטינו. לא רצינו להביך אותו.

 

מבטי כולנו היו מופנים לכיוון אחר כשלפתע שמענו חבטה רמה על השולחן: "רבותיי, הביטו בי, הביטו בי עכשיו, מייד!" ההפרעה בדיבורו הייתה גרועה אף יותר מרעידות גופו. היה קשה מאוד להקשיב לו ולהביט בו. הוא אמר: "יש לי רק כמה דקות בשבילכם, כי אני יודע שכולכם אנשי עסקים אמריקנים עסוקים". אתם מבינים – זו הייתה עקיצה קטנה.

 

ואז הוא שאל: "מי יכול לומר לי מהו הלקח של השואה?" הוא פנה לבחור אחד, שלא ידע מה לעשות – שכן הרגיש כאילו הוא תלמיד בכיתה ה שהמורה שואל אותו שאלה בפומבי והוא אינו יודע את התשובה. הבחור אמר משהו פושר כמו: "שלעולם, לעולם לא נשכח...", והרב ביטל את דבריו במחווה של זלזול גמור. מתוך הזדהותי עם הבחור גם אני הרגשתי נורא, וכשהבחנתי שהרב עמד לפנות למישהו אחר הייתי ממש שטוף זיעה. הוא פנה לבחור אחר, שהייתה לו תשובה כה נהדרת: "שלעולם, לעולם לא נשוב להיות קרבן, וגם לא נעמוד מן הצד באפס מעשה".

 

הרב אמר: "אתם פשוט לא תופסים את העניין. בסדר, רבותיי, תנו לי לספר לכם מהי מהות רוח האדם.

 

"כידוע לכם, בזמן השואה הועברו האנשים בקרונות רכבת בתנאים הגרועים והבלתי-אנושיים ביותר שניתן להעלותם על הדעת. הם חשבו שהם הולכים למחנה עבודה. כולנו יודעים שהם הלכו למחנה השמדה.

 

"אחרי שעות על שעות שנסעו במכלאה הבלתי-אנושית הזאת, בלי אור, בלי שירותים, בקור, הם הגיעו למחנות. הדלתות נפתחו לרווחה והאור סינוור אותם. גברים הופרדו מנשותיהם, אמהות – מבנותיהם, אבות – מבניהם. הם הלכו לישון בקסרקטינים.

 

"כשנכנסו לאזור השינה קיבל רק אחד מכל שישה שמיכה. וכשהגיע זמן השינה היה על האדם שקיבל את השמיכה להחליט אם להעביר את השמיכה לחמשת האחרים – שלא קיבלו שמיכות – או להתכסות בה בעצמו כדי להתחמם".

אז המשיך הרב פינקל ואמר: "זה היה הרגע המכריע שבו למדנו את עוצמתה של רוח האדם, כי הם העבירו את השמיכה לחמשת האחרים".

 

ובאמרו זאת הוא קם על רגליו ואמר: "קחו את השמיכה שלכם. קחו אותה בחזרה לאמריקה והעבירו אותה לחמישה בני אדם אחרים".

 

[מגזין פארברענגין]