פשטות דברי הגמרא, שיש מחלוקת בין רבה לבין רב יוסף אם צריך להסב בפני
רבו.
נראה שאין מחלוקת ויש הבנה מחודשת בכל הסוגיה, ובהקדם כמה הערות: א] יש
שינוי לשון בין רבה ור' יוסף [הוינן ואתינן]. ב] ר' יוסף אמר [במס' סוטה] "לא
תתני ענוה דאיכא אנא", כלומר אין ענו כמוני. הוא היה ענו הדור, והוא אמר מורא
רבך כמורא שמים על עצמו?? אם באופן עקרוני צריך להסב בפני רבו – שימחל על כך וירשה
לו להסב. ג] אביי לא היה תלמיד ר' יוסף אלא תלמיד חבר [כך מפורש בסדר הדורות. הוא
אמר במס' נדה לר' יוסף 'אמאי פליגתא' ולא 'אמאי פליג מר', בשבת אי' שתלמיד מתנסח
עם מילת "מר", ברש"י עירובין מפורש – היו חברים]. מוכח שלא היה יחס
תלמיד-רב בין אביי לרב יוסף ומסתבר, איפוא, שרב יוסף לא השווה את כבודו לכבוד
שמים.
הפירוש הנכון בגמרא הוא שלא היה ליל סדר כשאביי הגיע לרב יוסף. אמר לו
רב יוסף – כשאתה מגיע לרבך אל תסב. "כי הוינן" בליל הסדר. "כי אתינן"
שלא בליל הסדר.
נפלא.
בקובץ הערות אות י"ז כתב ר' אלחנן זצ"ל – רוב אבות מוחלים
לבנים, לכן אין דין הסבה, אבל אם לא מחל אסור להסב. [אמנם בחק יעקב הסתפק בזה]. וקשה,
מאי שנא מצוה זו שנדחה מפני כיבוד אב מכל המצות שאינן נדחות מפני כיבוד אב? ותירץ
שכאן יש ביזיון ולא רק חוסר כבוד ולכן דוחה. אלא שא"כ ק', איך מועילה מחילה?
א"א למחול על ביזיון. ואם זה סתם חוסר כבוד – למה נדחה מצוה דרבנן?
חקירה – כשאדם אינו מיסב בפני רבו או אביו, האם הפירוש הוא שמצות הסבה
נדחית מפני כבודם או שמא הפירוש הוא שההסבה היא כשיושבים זקוף – וזהו הקיום.
נ"מ – כשאכל בלא הסבה וחייב לאכול שוב ואח"כ בא רבו, האם יסב? אם הסבה
נדחית – אין סיבה לאכול שוב. אם קיום הסבה הוא ע"י שאוכלים שלא בהסבה – יאכל
שוב.
אם נאמר שאכילה בלי הסבה בפני אביו הוא קיום של הסבה – מתורצת קושיית
ר' אלחנן. אין זה ביזיון והסבה היא היא קיום הדרך חירות [כשיטת הראבי"ה
שבזה"ז אין דרך חירות בהסבה].
לפ"ז כך התכוון רב יוסף בדבריו לאביי – תשב אצל רבך ואל תסב. זה
קיום דרך חירות. מורא רבך כמורא שמים.
[אדם אכל בלא הסבה ולא ידע שרבו שם, צריך להסב עוד או לא? אם נאמר
שכשהרב כאן – זו דרך הסבה – לא צריך דעת (א.ה. לא הבנתי למה.) [אם נאמר שבפני רבו פטור כי צריך להמנע
כדי לכבד – צריך שוב להסב כי לא התכוון לכבד.] רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל אמר
אני מקנא בך שלא חשבתי על זה. הוא אמר שצריך לאכול עוד פעם. הרב דב
לנדו שליט"א אמר דמילתא דפשיטא היא להיפך.]
ר' איצילה בלזר הקשה, מעשה שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים
ביצ"מ כל אותו הלילה וכו'. איך רבי עקיבא הסב בפני רבו ר' אליעזר הגדול?? וגם
ראב"ע היה תלמיד ר"ע. [וי"א שתלמיד בפני רבו המובהק לא מועילה
מחילה.]
תירץ הלב השמחה – השפת אמת אומר, לא היה אז ליל הסדר.
"מעשה" ולא ליל סדר רגיל. א"כ מובן איך הסב בפני רבו שכל האיסור
אינו אלא בליל הסדר. אמר ר' אליעזר משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל.
וק' איך היה בבני ברק? אלא מוכח לא היה ליל הסדר. אבל מפורש בתוספתא לא כן. וקשה
על השפת אמת.
תירץ ר' איצילה, היו מסובין
אבל לא בשעת אכילה.
תירץ הרבי שליט"א – לאכול שלא בהסבה הוא לאכול בהסבה! זו הדרך
חירות.
נשאל הרב שך אם יש ענין לא להיות אצל אביו כדי לא להפסיד מעלת ההסבה
[לפי הדעה שצריך מחילה]. ענה רב שך – ליל סדר צריך להיות אצל האבא.
אם נמצא אצל אב או רב ולא הסב – זו הסבה!!
לזכות נעכא גיטל בת רחל אסתר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה