אי' במשנה ריש קידושין "האשה נקנית וכו' וקונה את עצמה"
מפרש רש"י "להיות ברשותה להנשא לאחר". וממשיכה המשנה "היבמה
נקנית בביאה וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל". ויש לעיין באיזה סוג קנין היבמה
קונה את עצמה. הרי מלכתחילה היא אינה קנויה ליבם ואיך שייך שהיא תקנה את עצמה ממנה
– בניגוד לא"א שהיא אכן קנויה לבעל. ואיך יתכן שמתפרש המושג "קונה את
עצמה" באופן אחר ברישא מאשר בסיפא [עי' בתוס' רי"ד וברש"ש שהעירו
בזה]?
ונראה כמה דרכים: הדרך הראשונה היא ש"קונה את עצמה" במשנתנו
הוא היכולת וההיתר להנשא לאחר כאשר נותק קשר ע"י גט, מיתת הבעל, חליצה או
מיתת היבם וכמו שיתבאר לפנינו.
ובהקדם ביאור דברי רש"י שקונה את
עצמה "להיות ברשותה להנשא לאחר". והנה, יסד לן מרן הגרש"ש זצוקללה"ה
דחלוק איסור אשת איש מאיסורא לשאר עריות בעיקר יסודו. דבשאר עריות וכגון אשת אח ואשת
אב וכיו"ב האיסור הוא בתולדה מן הקידושין דמחמת דחל עליה שם אשת אב או אשת אח
ע"י הקידושין איכא עלה ממילא איסור עמה משא"כ באיסורא דאשת איש הרי עצם הקידושין
אוסר אותה וכדברי הגמ' בע"ב דלשון קידושין הוא דאסר לה אכ"ע כהקדש דזהו עצם
הקידושין דמייחדה לו ואוסרה אכ"ע וזהו עצם היחוד לבעלה דמופרשת ומובדלת מכו"ע
ומיוחדת לו וכגדר הקדש דזהו מעצם היחוד לגבוה דנאסרת אכו"ע [עיין בחידושי הגרש"י הכהן למכילתין סימן י"א].
ויסוד לדבר הוא בדברי הגמ' בניטין פ"ב ב דאמרינן התם דאם קידש ראובן אשה חוץ משמעון
ואח"כ בא שמעון וקידשה חוץ מראובן קידושי ראובן אהני קידושי שמעון לא אהני ופרש"י
דכיון דאמר חוץ מראובן לא אסרה על שום אדם המותר שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ
מראובן יעו"ש. ומבואר דאע"ג דמקדשה
לעצמו מ"מ כיון דלא אסרה לאחר לא הוו קידושין. [וכ"ה בחידושי הר"ן ובריטב"א
שם בשם הרא"ה אכן ברשב"א שם פליג וס"ל דקידושי שמעון חלים שפיר ועיי"ש
מה שביאר בד' הגמ']. והרי דהאיסור לעלמא הוא עצם הקידושין.
ולפי"ז כתב בס' זאת ליעקב [עמ'
כ"א] דמש"כ רש"י דקונה את עצמה להיות ברשותה להנשא לאחר לאו דוקא לענין
דעכשיו אית לה יד לקבל קידושין מאחר [עפי"ד הפנ"י בגיטין מ"ג] הוא דכתב
הכי אלא גם לענין איסורא, דשאני איסור א"א מכל שאר איסור עריות דאינו איסור גרידא
הבא בתולדה מחמת הקידושין, דמצד זה באמת ל"ש בזה לשון קנין אלא דהאיסור לעלמא
הוא עצם הקידושין וממילא ההיתר להנשא לשוק הוא עצם הגירושין. ויש להוסיף, דהנה בהא
דפליגי ר' אליעזר וחכמים באומר לאשתו הרי את מותרת לכל אדם חוץ לפלוני דר"א מתיר
וחכמים אוסרים כנ"ל ואמרינן בגמ' גיטין דף פ"ב בהא דס"ל לר"א דמהני
גירושי חוץ דנלמד מואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה
אלמא הוי גיטא ורבנן? איסור כהונה שאני. הקשו התוס' שם ד"ה אפילו וז"ל וא"ת
והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפילו
לר"א ל"ה גט כלל בעלמא דלא פקעה האישות ואם מת מותרת להתיבם ואע"פ שאסורה
לכהונה וכו' עיי"ש. ומבואר בתוס', דגירושין שאינם מתירים לעלמא אינם גירושין דזהו
תנאי בגירושין דבעי וכתב לה ספר כריתות ויצאה והיתה לאיש אחר והיינו דכשם דקידושין
דאינם אוסרים אינם קידושין כנ"ל כ"ה גם בגירושין דכל שאינם מתירים לאו גירושין
נינהו ול"מ להפקיע האישות. והשתא כלפי זה שייך שפיר לשון וקונה את עצמה היינו
להיות ברשותה להיותה מותרת להנשא לאחר.
ומעתה א"ש נמי הך לישנא אף לגבי יבמה
דאף היא עיקר איסורה הוא מחמת עצם זיקת היבם דזיקת היבם אוסרה ולא דנאסרת ממילא מחמת
איזה חלות שם שחל עליה ושפיר שייכא לישנא דקונה את עצמה להיותה מותרת לשוק בחליצה ובמיתת
היבם.
וע"ע בס' תהילה לדוד שביאר [אם הבנתי נכון] עפ"י
הרמב"ם [בריש הל' אישות] שהמשנה באה ללמדנו את החילוקים המהותיים בין קשר אשה
ואשתו של ישראל לבין הקשר בין איש לאשתו בבני נח. אצלנו יש כסף ושטר וכו' [וגם
הביאה שלנו שונה שהיא בעדים וכו' עיי"ש] וגם ביבמה האישות שלנו שונה שקונים
בביאה וקונה עצמה בחליצה ובמיתת הבעל. נמצא שהמושג "קונה את עצמה" זהה
ברישא וסיפא, וכוונתו להבדיל אותנו ממושגי בני נח, שקנינם האשה היא אחרת וטבעית
[פוגש אותה בשוק ולוקח אותה הביתה וכו' וכדברי הרמב"ם] ואילו הקשר וניתוק
הקשר שלנו הוא תורני-קדושתי ע"י קנין מיוחד עיי"ש.
בס' מילי דקידושין [עמ' ט"ז] הביא
מהרמב"ם בפ"א מהל' יבום ה"א דכתב וז"ל מן התורה אין צריך לקדש
יבמתו "שזו אשתו היא שהקנו לו מן השמים" אלא יבא עליה וכו'. ומבואר בדבריו
דהזיקה שיש ביבמה הוא מעין קנין שהתורה הקנתה לו ולפי"ז ניחא בפשיטות הלשון "קונה
את עצמה" כיון שבאמת היתה קנויה לו.
ויש להעיר מהדיון בירושלמי יבמות [פ"א ופ"ג] אם חליצה היא קנין או פטור ומשנתנו מתאימה לדעה שזו קנין. ואיך יפרש הדעה שזו פטור את משנתנו? תירץ הרוגוצ'ובר "דמ"מ הזיקה של המת פקעה", דהיינו שעד עכשיו הייתה עליה זיקה של בעלה המת ובעקבות החליצה הזיקה נפקעת, ומיושב לשון המשנה "וקונה את עצמה" שגם פקיעת הזיקה דומה לקנין [של עצמה]. והנה, כבר חקרו האחרונים [ר' יוסף ענגל זצ"ל באת"ד כלל ח' ועוד] אם זיקה היא שיור מקניני המת או זיקה חדשה. ואם נאמר שהיא שיור מקניני המת, מתאימה הסיפא לרישא, שבשני האופנים היא משתחררת מבעלה הראשון.
לזכות נעכא גיטל בת רחל אסתר - זרעא חייא וקיימא וכל טוב סלה בגשם וברוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה