מרחבים

מִי יֹודֵעַ אֶת עֹמֶק צַעֲרִי, וּמִי יּוּכַל לְשַׁעֲרוֹ! הִנְנִי כָלוּא בִּמְצָרִים רַבִּים, בִּגְבוּלִים שׁוֹנִים, וְרוּחִי שׁוֹאֵף לְמֶרְחָבִים נִשָֹּאִים. צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים. אוֹר הָאֲצִילוּת הוּא חַיֵּי רוּחִי. אֱמוּנַת אֱלֹהִים גְּדוֹלָה בְּלֹא שׁוּם מַעְצוֹר, טִבְעִי, הֶגְיוֹנִי, נִימוּסִי, מוּסָרִי, הוּא מְשׂוֹשׂ חַיַּי. כָּל מַה שֶּׁהוּא מוּגְדָּר, הֲרֵי הוּא חוּלִין לְגַבֵּי הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר אוֹתוֹ אָנֹכִי מְבַקֵשׁ. חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי

[הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי) מהדורה שלישית עמ' מא].