"וְאַבְרָהָם
זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"
השבוע נפטר לבית עולמו
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, תלמיד נובהרדוק, תלמידו של הסטייפלר כשש שנים. בנוסף
לכך, עם בואו לארץ ישראל חביבות היו עליו שיחותיו של הגאון ר' יעקב משה חרל"פ
זצ"ל. פעם אחת אמר משמו של ר' יעקב משה, על משה שנאמר שהקב"ה "אסתכלך
באורייתא וברא עלמא" (זוהר תרומה קסט ועוד), לא היה זהמשהו חד פעמי בזמן
הבריאה, אלא בכל שעה ושעה הקיום הוא על ידי שמביט בתורה, ותורה שבכל דור ודור- על
פיה נברא העולם.
הרב צוקרמן היה מחנך
במהותו. אדם שהאמין בכל תלמיד, בכל נער. במשך כל שנותיו לא התייאש מאף תלמיד,
ומשום כך, התעניין בכל הפרטים, עד לסוף ימיו הארוכים, על אף פער הדורות. הרב
צוקרמן היה כמו שכתוב אצל אברהם אבינו שכשהיו רואים את יצחק היו חושבים שזהו
אברהם. בשעתו לא היו שינויים גדולים ביו הדורות, עד שבא אברהם אבינו ולימד שלכל
דור יש את העבודה שלו, את הנסיונות שלו.
הנסיון החינוכי שלו נבע
מהיותו איש אמת, אמר עליו חתנו שליט"א שהירח שמעל כפר הרא"ה התבייש, כי
ראה איך שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, הרב צוקרמן והרב נריה.
הרב צוקרמן כותב בספרו
'לוחות אבן' על התורה: "שני חיי שרה"- יש מאורעות שמשפיעים על תקופתם,
והתקופה נקראת על שם המאורע, ויש אישים המשפיעים על התקופה, והיא נקראת על שמם,
וזכתה שרה, שכל התקופה מאז ועד פטירתה נקראת "שני חיי שרה", היא הטביעה
חותמה על התקופה, בחכמת החיים שבה ובהבנת אורח חיי האדם ודרכי חינוכו, עד כדי
דרישה: "גרש האמה הזאת ואת בנה וכו'". ויפים הדברים להאמר על אישיותו של
הרב צוקרמן זצ"ל שהטביע חותם גדול "חותמו אמת" על דור שלם של
מחנכים ור"מים שהיו נועצים בו, בחכמתו ובתורתו.
בת ק כבת כ'
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי
שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי
שָׂרָה".מבאר רש"י על המקום: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך
שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת
עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי, שני חיי שרה -כולם שווים
לטובה".
[בירושלים היה ידוע
סיפור על יהודי בשם "קלמן" שכתב קונטרס נגד אחד מגדולי הדור בזמנו,
וכשמחו נגדו אמרו לו
תדע שקלמן זה ר"ת "כיזבנו, לצנו, מרדנו, נאנצנו" והרי
קלמן זה בק' ולא בכ'- אך בת ק' כבת כ'].
מסופר שכשהגיע אברהם
אבינו למצרים אמר "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את" (בראשית יב יא).
שואלים המפרשים על המקום, האם עד כה לא ידע? עונים המפרשים שאברהם אבינו חי בעולם
רוחני, וכשהגיע למצרים, פתאום הוא שם לב "כי אישה יפת מראה" – הפסוק בא
להעיד כמה האטמוספירה הרעה של מצרים השפיעה לרעה על אברהם אבינו (הבעש"ט).
אחרי מותה "כולם שווים לטובה"- שמשבחים אותה ביופיה. למה נקרא שמה יסכה?
אומרת הגמרא (מגילה יד א) שני פרושים: שהיתה סוכה ברוח הקודש, ושהיו הכל סוכים
ביופיה. לכאורה אלו שני פרושים שונים מהקצה אל הקצה! הרי כתוב ששרה אמנו היתה
גדולה מאברהם בנבואה!
הנביא לא נבחן לפי כמות
הנבואה. העיקר הוא שהנביא ידע מהי הנקודה שלשמה הוא נשלח. כל הנבואות שניתנו
לאברהם היו כדי להקים אומה ישראלית יהודית, תמצית הנבואה היתה "כי ביצחק יקרא
לך זרע" (בראשית כא יב), ואברהם אבינו שאל שאלות על מה שאמר הקב"ה. שרה
אמנו קיבלה את הנבואה כפי שהיא. כמות הדיבור שהיה בין הקב"ה לאברהם גדולה פי
כמה מכמות הדיבור שהקב"ה דיבר עם שרה. עם שרה כתוב רק דיבור אחד, אבל הוא
תמצית כל הנבואות לאברהם ולשרה גם יחד. זה מה שאמרו חז"ל ששרה גדולה מאברהם
בנבואה. היא קיבלה את הנקודה הבסיסית, העצמתית והאמיתית ביותר של כל תכלית הנבואה
שהיתה לאברהם אבינו. לכן אברהם אבינו היה טפל לשרה בנבואה.
אך עדיין קשה מה פירוש
"שהכל סכים ביופיה"? לכן שינו את שמה ונקראה יסכה? הגמרא בתענית (כד ע"א)
מספרת על בתו של רבי יוסי דמן יוקרת, שכשראה אביה שנכשלים בה בני אדם משום שהיתה
יפה, אמר לה: "קא מצערת להו לברייתא - שובי לעפריך". למה לשרה לא אמר
הקב"ה כך? במה משבחים את רבקה? "טובת מראה". לכאורה אליעזר היה
צריך לבחון את המעשים הטובים, שזה העיקר בחיים, ואכן מסופר על אחד מגדולי הדור
הקודם, שהציעו לבתו עילוי שבעילויים, אך הוא סרב, וכשנשאל מדוע, נימק: "שמעתי
עליו המון שבחים, אבל על המידות שלו לא שמעתי אף לא מילה אחת". צריך לדעת מה
עיקר ומה טפל בחיים.
מאור פניו של אדם
כתוב בחז"ל, שאינו
דומה מאור פני האדם בשבת למאור פניו ביום חול (מכילתא דר"י יתרו ז) . יש יופי
רוחני.
[היה בירושלים יהודי
שמעולם לא הסתכל בראי, (אמנם יש דעות כאלה אך זו לא הדרכה לרבים). הזמינו אותו
לסדר חופה בבני ברק, והיו אז אולמות שהיו מלאים במראות. במדרגות הוא ראה את עצמו
בראי ושאל את הגבאי- מי זה היהודי עם הדרת הפנים הזאת?...]
יש אנשים שרואים טהרה
על פניהם. אם לא בחול אז לפחות בשבת. הרבה פעמים דברים חיצוניים משקפים משהו
פנימי, מעין צלם אלוקים מיוחד שיש על האדם. כשחז"ל אומרים "בת ק' כבת כ'
ליופי"- לזה הם התכוונו. זה יופי שנבע מתמימות נפשית, הדרת פנים שביטאה את
היופי הפנימי שהיה ברבקה.
אותו דבר כתוב גם בסוף
הפרשה. כשרבקה באה לקראת יצחק , היא נפלה מעל הגמל. אומר רש"י: "שראתה
אותו הדור." מה פירוש הדור? שלבש את מיטב האופנה האחרונה? מסביר הנצי"ב
בהעמק דבר, שרבקה ראתה אותו כמו מלאך, הכרת פניו העידה עליו שלא היתה אצלו חציצה
בין הצד הפנימי לצד החיצוני. כשישראל חטאו בעגל - ניטלו מהם הכתרים שניתנו להם
בזמן מתן תורה (שבת פח ע"א), "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג ו). מה היו הכתרים הללו? הסבירו התוספות: "של
הוד היו לפיכך כשנטל משה קרן עור פניו". כותב הרמח"ל בדעת תבונות (עמ'
נה) שהקב"ה ברא את האדם גוף ונשמה, "והורידה ונפחה בתוך הגוף הזה כדי
לטהרו ולקדשו... לזכך אותו זיכוך ממש... להעלותו... אל המדרגה העליונה להיות
כמלאכי השרת. ודבר זה מצאנו כבר במשה רבנו ע"ה משה... עד ששב למדרגת מלאך
ממש, וראו כל ישראל כי קרן עור פני משה". הרבה פעמים כשחז"ל מדברים על
יופי הם מדברים על יופי כזה.
ר' יוחנן העיד על עצמו
שנשאר מ"שופריה דירושלים" (בבא מציעא פד ע"א). מסביר המהרש"א:
שהיופי הזה הוא דרגה רוחנית. אומר הרמח"ל (שם, עמ' ע"ה) שישנו מושג של
'זיו הפנים'. "ואין הזיו הזה נמצא לא לנשמה בפני עצמה, כי הרי זיו של הגוף
הוא. ולא לגוף בפני עצמו, כי אין לגוף זיו זה בלא נשמה. אבל הוא הדבר הנולד מחיבור
הנשמה והגוף ביחד".
זהו הזיו שקרן מעור
פניו של משה רבנו, זהו "ראתה אותו הדור" שנאמר לגבי יצחק, זהו
"שהכל סכים ביופיה" שנאמר לגבי שרה, וזהו זיו הפנים של אליעזר שדומה
לאברהם אבינו (ב"ר נט ח).
"שבע ועשרים ומאה מדינה"
מדוע מזכירים חז"ל
את ההיקש מאה לעשרים, עשרים לשבע, והכל שווין לטובה?
המדרש (ב"ר נח ג) מספר
שרבי עקיבא היה דורש לפני הציבור, והציבור היו מנמנמים בביהמ"ד רצה לעוררם:
ואמר "מה ראתה אסתר שמלכה על קכ"ז מדינות – לפי שהיתה מזרעה של שרה.
שעליה כתוב מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", כנגד כל שנה ושנה של שרה אמנו
זכתה אסתר למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות.
מה פירוש למלוך על
קכ"ז מדינות? המנין הזה בא ללמדנו ש"כולם שווים לטובה" לא הכוונה
להבנה השטחית של מקבץ 127 שנים. זה נכון, אבל לא את זה מחז"ל הדגישו.
חז"ל הדגישו שזה היה מכוון כל שנה בפני עצמה. ויש הבדל אם אנחנו מגדירים את מלוכתה
של אסתר כמלוכה כללית של מספר מדינות או
כמלוכה פרטית על כל שנה.
"אם יהיו חטאיכם
כשנים – כשלג ילבינו" (ישעיהו א יח). אמר פעם אחד האדמו"רים- מי שחטאיו
לפי גילו, יהיה בסדר, אך אם ילד עושה מעשים של מבוגרים ומבוגר מתנהג כמו ילד- כאן
יש בעיה, כי לכל גיל יש את התוכן שלו. וכך אומרים חז"ל - ששרה מיצתה כל שנה
את מה שהיה צריך לעשות באותה שנה. לאותם
אלו שלא ידעו להעריך את דרשתו אמר ר"ע- אתם טועים בפשט. אם משווים את 127 מדינות של
אסתר לשרה, אבל המובן הוא שונה. אצל שרה הכוונה היא שהיא ידעה בכל שנה מה לעשות –
בגיל 7, 20 ו-100. כתוב בבמדבר (ח כד) "וידבר ד' אל משה לאמר –
וזאת אשר ללויים.. ישוב לצבא העבודה", ומבאר רש"י שם: "שנים פוסלים
בהם, ואין המומים פוסלים בהם". והסביר אחד מאדמו"רי גור: גיל פוסל ולא
מום, כי מום אפשר לתקן. אבל שנה לא. לכל שנה יש את התפקיד שלה, "לכל זמן ועת
לכל חפץ". על זה אומרים חז"ל – כולם שווים לטובה. שרה ידעה למצות את כל
החיים שלה.
ואיך אדם מצליח לעשות
את זה? אם תמצאו נוסחה, גם אני מחפש. אבל בכל זאת צריך לדעת את הנקודה הזאת, שאדם
בשליחות שלו צריך להיות שליח נאמן. גם אליעזר הצליח בשליחות מפני שהלך בלי נגיעות.
רש"י אומר שאליעזר אמר לאברהם "אלי לא תאבה האישה ללכת". אליעזר
אמר: "גם לי יש בת!", ענה לו אברהם "אין ארור מתערב בברוך".
אם אתה מכניס את הנגיעות שלך - אתה יכול להיבחר עם זה לעירייה, אבל לא להיות שליח
של אברהם אבינו. זה סוד ההצלחה של אליעזר, שהתנתק מנגיעותיו האישיות.
בפרשת העקדה כתוב
"קח את בנך" – אך כשהמלאך אמר שלא לשחוט את יצחק – כתוב "אל תשלח
ידך אל הנער" – הוא ידע שאברהם אבינו
הגיע למדרגה כזו שעל אף אהבתו ליצחק עמד לשחוט אותו, ולכן דיבר איתו ברמה גבוהה
יותר.
במגילת רות (פרק ג')
כתוב שרות אומרת לנעמי "כל אשר תאמרי אעשה". אך אנחנו קוראים "כל
אשר תאמרי אלי אעשה" ההצלחה של רות להדבק בשכינה ובא"י, היתה בגלל
"כל אשר תאמרי אעשה", כי היא לא דיברה מהצד שלה. לכן גם כשאברהם נצטווה
על העקדה הוא אמר "הנני" – "הנני- לשון ענווה, הנני- לשון
זימון".
אדם שרוצה לחנך את הבן
כדי שהמשפחה לא תתבייש ממנו – זה לא מספיק, צריך "חנוך לנער על פי דרכו, גם
כי יזקן לא יסור ממנה" לפי מה שמתאים לו באופי, אבל אם אתה עושה חשבונות
פרטיים, זה ההפך מחינוך.
כשאברהם שלח את אליעזר,
שאל אותו אליעזר איך הוא ידע אם הוא הצליח בשליחות? ענה לו אברהם "האלוקים
אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח מלאכו לפניך..." אך אליעזר בסיפורו למשפחת רבקה
שינה מלשונו של אברהם ואמר "הוא ישלח מלאכו אתך", מדוע שינה אליעזר?
לשונו של אברהם בפרשתנו
היא "האלוקים אשר התהלכתי לפניו". ואילו על נוח כתוב "את האלוקים
התהלך נוח", מדייקים מכאן חז"ל שהקב"ה סעד את נוח, אך אברהם הלך
לפני הקב"ה ולא היה זקוק לסעד. בפרשת נצבים אומר משה "אתם נצבים היום
כולכם לפני ד' אלוקכם" (דברים כט ט). בני ישראל הגיעו ממש למדרגת אברהם אבינו-
הכל מתחיל מכם! הקב"ה מצרף את הסייעתא דשמיא כדי שהדחיפה שלכם תגיע לנקודת
הגמר האמתית.
התהלך לפני
בפרק כד אומר אברהם
לאליעזר: ד' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ
מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ
אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וגו'".
כשאליעזר מספר את הסיפור לבתואל ולבן הוא אומר: "וַיֹּאמֶר אֵלָי: ד' אֲשֶׁר
הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וגו'". צריך להבין מדוע
שינה אליעזר, הרי אברהם לא אמר לו שהתהלך לפני ד'! אולי במה שאמר אברהם "ד'
אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם", ומסביר רש"י מדוע אברהם לא המליכו על הארץ: "שהרגלתיו
בפי הבריות"- זו היא בעצם פעולת ההליכה לפני ד'. וזו היא נקודתו של אברהם
אבינו. "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ד' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים", וכפי שפרש
רש"י את ההבדל בין שבין אברהם לנח, שאברהם לא היה צריך סעד "והיה מתחזק
והולך בצדקו מאליו" (כך לשון רש"י פרק ו' פס' ט). והרב זצ"ל במדבר
שור (דרוש יג) מסביר, שלאחר שחטא אדם הראשון העולם דורש תיקון. יש תיקון שלפני מתן
תורה, ויש תיקון לאחר מתן תורה. נח הוציא לפועל את מה שהיה קיים בנפשות אותו הדור,
ואברהם אבינו כיוון את הור למדרגות עליונות עתידיות, לא רק לפי המצב ההווה, אלא
בהדרכה לחינוך גבוה יותר. נח שמר את גדרי המוסר אבל לא פיתח את דורו לרומם אותו
למעלות אלוקיות, מה שאין כן אברהם אבינו, ועל כן אברהם קיים כל התורה כולה עד שלא
ניתנה (משנה קידושין ד יד). וכן כתב הרב זצ"ל בהגדה של פסח (עמ' ריח ואילך).
נח שימר את הישרות הבסיסית, אבל לא תיקן את דורו, ועל כן בני נח נצטוו לדורות רק
את המצוות המיישרות את אורחות הטבע של האדם (ביאורי הראי"ה לאבות עמ' רע,
ועיין אגרות הראי"ה ח"א עמ' ק). הרמב"ן (לבראשית יז א) אומר על
הפסוק "התהלך לפני והיה תמים"- "ללכת בדרך אשר אורה אותך, כטעם
אחרי ד' אלקיכם תלכו ואותו תיראו (דברים יג ה), כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו
יאמר: "התהלך לפני", והבא אחרי הצואה יאמר: "אחרי ה' תלכו".
ומוסיף הרב זצ"ל במדבר שור (שם) שלאחר מתן תורה אין שאיפה ללכת לפני ד', כי
אין דרגות גבוהות יותר שאליהן משתוקקים יותר ממתן תורה, ומאז יש ללכת "אחרי
ד'".
הקים עולה של תשובה
הגמרא בסנהדרין (קב
ע"א) מספרת שהקב"ה פנה לירבעם שיחזור בו "ואני ואתה ובן ישי נטייל
יחד בגן עדן". שאל ירבעם: מי בראש? אמר לו הקב"ה: בן ישי בראש. אמר לו:
אי לכך לא בעינן". לא מדובר כאן על שאלות של כבוד ופוליטיקה. ירבעם רצה לדעת אם הוא יהיה
בעוה"ב במדרגת אברהם אבינו שלא היה זקוק לסעד או שיהיה רק במעלת נח, וענה לו
הקב"ה: בן ישי בראש. הגמרא מספרת שלדוד לא היה יצר הרע. היתה לו דרגה יותר
גבוהה מירבעם. הוא לא צריך סעד לסעדו.
דוד נקרא גם "ראש
השלישים" ומספרת הגמרא במועד קטן (טז ע"ב) שדוד הקים 'עולה של תשובה'.
זו מדרגת אברהם אבינו שלא היה צריך סעד לסעדו. ואמר ירבעם – אם אני לא יכול להגיע
לדרגה כזו, אני לא רוצה. לעומת זאת כשאברהם שולח את אליעזר הוא מדגיש את הנקודה
הזו.
מהיכן יודעים שאברהם
אבינו היה זקן ויושב בישיבה? עונה הגמרא ביומא (כח ע"ב): לפי שכתוב
"ואברהם זקן בא בימים" ו"זקן" פירושו "זה קנה
חכמה". לאברהם היתה ישיבה. באיזה הקשר מופיע הפסוק? בשליחותו של אליעזר. מה
הקשר בניהם? חז"ל באים ללמדנו שלא היה מדובר סתם על שידוך, מדובר על בניין
העולם, המשכו של אברהם אבינו, ובעסק כזה צריך לדעת לפני מי אתה עומד. לכן
חז"ל מדגישים את הטוהר והנקיות של אברהם, כי כשבאים לעשות המשכיות כזו צריך
ללכת מתוך "האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו" – מדרגה של "אתם נצבים
היום לפני ד'".
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים"
הרבה עניינים נכנסו
בפרשת שליחותו של אליעזר להשיא את יצחק. הגמ' (ב"מ פז ע"א) אומרת שעד
אברהם לא היתה זקנה, שנאמר "ואברהם זקן בא בימים". ביומא (כח ע"ב)
הגמ' לומדת מהפסוק הזה שאברהם היה "זקן ויושב בישיבה". מה עניינים אלו
קשורים להקדמת פרשת שליחות אליעזר? ועוד, שאליעזר "המושל בכל אשר לו"-
"שמושל בתורת רבו" (שם) וגם צריך להבין את הענין שהזכיר אברהם אבינו את
השבועה: "וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ
הַזֹּאת", ואליעזר השמיט ורק הזכיר "ד' אשר התהלכתי לפניו". והרי
לאחר העקידה אברהם אבינו הרהר שהיה עליו להשיא את יצחק, והקב"ה בישר לו
שנולדה רבקה (רש"י כב כ וכה כ). אם כן, הוא היה צריך לשלוח את אליעזר ישירות
לרבקה, בלי סימנים וכד'.
כנראה, שהסמיכות
שהקב"ה הודיעו שנולדה רבקה בא לבטא שאין זה סתם זיווג, אלא המשך הקיום של
"ביצחק יקרא לך זרע"., ועל כן הודגש שהענין בא כשאברהם אבינו היה זקן
ויושב בישיבה ומפיץ תורה ואמונה, נשמעו תפילותיו להוריד זקנה לעולם, ו"אבן
טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא"
(ב"ב טז ע"ב) וגם נתינת
א"י היא המקום לקיום הייעוד הזה, ועל כן נשלח דווקא אליעזר, "המושל בכל
אשר לו", שלא כל הרוצה יבוא ויטול, אלא כגודל השליחות כך צריך אחריות גדולה
יותר, ואליעזר ש"דולה ומשקה מתורת רבו" (ב"מ פז ע"א) ודומה לו
בזיו איקונין (ב"ר נט ח). ועל כן רצו שהפעולה הזו תהיה בהשגחה פרטית משמים,
וכל ענין קפיצת הדרך וכד' מעיד שהכל היה מעשה שמים, עם מידת החסד, תורה ועבודה
(שקלים לעבבודת ד' במקדש).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה