סיכום שיחת קודש מקץ תשע"ו - בקיצור נמרץ

מ"ד ז' – ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה.

רש"י - חולין הוא לנו לשון גנאי.

קושיא' א' – מנין שחולין גנאי?

קושיא ב' – "חלילה לעבדיך לעשות כדבר הזה" – אין לזה שום משמעות לאדם זר החושד אותם בגניבה?

קושיא ג' – צרור המור: למה ציער יוסף את אחיו בענין הגביע? [וענה שמצאתי כתוב במדרש שרצה לראות עד כמה ימסרו נפשו על אחיהם בנימין.]

קושיא ד' - חגיגה ט"ו: - אחר מאי? פירש"י - מפני מה התורה לא הגינה עליו? זמר יווני לא פסק מפומיה. ואחרי החורבן אסור לשיר. הק' המהרש"א – מה שייך יון לפה? האיסור הוא עצם הזמר? מה התכוון רש"י??

קושיא ה' - מה מונח בשם "אחר"?

יסוד של הבית ישראל שאמר שהוא יסוד בחינוך. הפסוק אומר -"יתייצב על דרך לא טוב, רע לא ימאס”. צריך למאוס ברע. יכול להיות אדם שאינו עושה שום רע והוא נחשב מתייצב על דרך לא טוב, ואילו חברו שעושה רע אינו מתייצב על דרך לא טוב. ההבדל – הנכשל מואס במעשיו הרעים, יצרו התגבר. ואילו מי שאינו מואס ברע אפי' אם אינו עושה רע בפועל, הוא מתייצב על דרך לא טוב.

צריך אינסטינקט למאוס ברע.

יש אנשים שהם חסרי רגישות מינימלית. אם הם כאלו מושחתים אין ליוסף מה לדבר אתם. אבל אם דנו אותו כרודף זה סיפור אחר. טעות שכלית. יתכן שקנאה הביאה לשנאה ששרפה את ההרגשה הבסיסית של אחוה. ולאידך גיסא אולי טעו אבל נשארו מתייצבים על דרך טוב.

בחן אותם – איך יגיבו כשמאשים אותם בגניבה?

הם צעקו – חלילה לעבדיך וכו' – כלומר באינסטינקט אמרו "מה פתאום, לא יכול להיות שגנבנו". זה מגלה צפונות לבם ומדותיהם. הם אינם מושחתים.

אברהם לא לקח מן הגזל וכן ראובן. הם שמרו על המסורת המוסרית של המשפחה. "חלילה לעבדיך" – איננו אנשי חולין. לא יעלה על הדעת שנעשה דבר כזה. אצלנו חולין זה גנאי.

גנאי אינו הפירוש המלולי של המלה חולין אלא אצלם זה כך. חלילה היא "לנו"! [לשון רש"י]

אחר – זר. שם מבטא מהות [רשב"א]. מה קרה לאלישע? זה התחיל עם "זמר" והסתיים עם "יוני”.

קודם עבר על התקנה לא לשיר אחרי החורבן ואח"כ התדרדר לזמר יוני. הוא חשב שהוא מחוסן. התקנה לא שייכת אליו. זמר יוני לא פסק מפיו ויש גורסים "מביתו".חדר לאשתו וילדיו. הוא גילה זרות והתנכרות לתקנת חכמים. לא מאס ברע. זה פשר שם "אחר”.

הוי זהירים ברשות – מדברי רשות [קדושת לוי].

שיחת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בנר חמישי

ליל ה' - בקיצור נמרץ

כנגד יוה"כ [הג”ר א”א וייס בס' שמן למנחה]. יוה"כ שייך לחנוכה. מה השייכות? סוטה ל"ג – יוחנן כה"ג היה בקה"ק ביו"כ ושמע בת קול שהכהנים מבית חשמונאי יצאו למלחמה וניצחו. ליקוטי האר"י הק' – ז' ימים קודם יו"כ מפרישין הכהן מביתו ללשכת הפרהדרין – כדי שיו"כ יהיה היום השמיני של הכה"ג בבית המקדש. ז' ימי בריאה. "א"ז"- א' רוכב על ז', מעל עוה"ז.

שמעון הצדיק ראה בקה"ק זקן אחד, דהיינו השכינה [תוס' – גם מלאך אסור שיהיה בקה"ק]. בזוהר הקדוש הקשה – אם כל אדם לא יכול להיות באוהל, איך נכנס כה"ג, הרי גם הוא אדם? ותי' שלא היה אדם אלא מלאך. הקדוש ר' אהרן מבעלז הקשה – גם למלאך אסור להיות שם? ותי' שאדם שנהיה מלאך הוא גבוה ממלאך.

וזה ענין ה' עינויים – להשבית את הענינים הביתיים.

באגרת השמד וביוסיפין נאמר – היוונים היו שקועים בצרכי הגוף המתבטאים בה' העינויים. אכילה שתיה וסיכה היו ביון בלי רסן. החכמה שלהם לא עמדה במבחן המעשים. לא היה להם כ"ח מ"ה – החכמה האמיתית של ביטול לחכמה העליונה.

נעילת הסנדל – בסוף סוכה מסופר שמרים בת בילגה שהיתה נשואה לסרדיוט יווני, לקחה סנדלה ודפקה על המזבח ואמרה דברי נאצה. ביוסיפון כתוב, שהסנדל היתה חלק מהתרבות שלהם, הם לא תפסו שכל ענין הנעל הוא להציל את הרגל אלא שמסמלת משהו חשוב ועקרוני יותר. ואילו המזבח מסמל הזובח את יצרו כאילו הקריב קרבן. היא הרגישה שהמזבח היה הניגוד וה"לעומת זה" של הסנדל.

נר ה' כנגד שמעון – שמעון נענש. יעקב לא רצה לברכו. ארור אפם כי עז וכו'. אבל רש"י בפ' וזאת, כתב שמשה רמז [כדי לא ללכת ישר נגד יעקב שלא בירך] לברכת שמעון "שמע ה' קול יהודה" – שמע לשון שמעון [שמע ה' כי שנואה אנכי].

שמע ה' קול יהודה – רבי יהודה הנשיא במס' יומא אומר, שיו"כ מכפר בין לשבים בין לשאינם שבים. אמר האדמו"ר הזקן מגור – שמע ה' קול יהודה – הכוונה ליהודה הנשיא, משה ביקש שה' ישמע לו שגם פושעי ישראל שאינם שבים יתכפרו ביום כיפור. חזינן ששמעון מוזכר בקשר ליו"כ.

ימים יוצרו ולו אחד בהם. נמצאים בבי"כ ומשתחוים לה'. [חנוכה – הודאה מלש' וידוי. משתחוים בהודאה – דעת עצמי]. אחרי נס חנוכה לא תיקנו משתה ושמחה. אם שרים שירות ותשבחות זה הופך להיות סעודת מצוה. עושים צרכי הגוף והופכים הכל למצוה.

זמרי בן סלוא [נשיא שמעון] הופך להיות טוב.

ביו"כ לית ליה רשות לאסטוני. [ביום זה כנגד יו"כ אין לו רשות להסטין – אולי זו כוונת כ”ק אד”ש]. צועקים לעשות נקמה בגויים. לא רוצים להיות כמו היוונים שהיו שקועים בצרכי הגוף.

מקדשים החצרות והבתים [נגד היוונים שטימאו אותם]. והדליקו נרות בחצרות קדשיך. על פתח ביתו מבחוץ.

לתתך עליון. על-יון [שפ"א].

מאמר ב'

הרמב"ם כתב על אריסטו שהגיע לשיא השלמות שאדם יכול להשיג.

היונים אמרו ליהודים "תראו כמה עוה"ז מחייך אלינו. אל תהיה יהודים מסכנים”. גם היום יש קנאה לאנשים "מוצלחים" בעניני עוה"ז. בנ"י מרגישים בדור אחרון רגשי נחיתות כלפיהם. צריכים לדעת שהאנשים האלו היו שקועים ביצרים שלהם. כמעט "נמשל כבהמות נדמו". יהודים התגברו על היצר תמיד, לא פגעו בזולת, וכו' וכו',העולם מסתכלים עלינו בזלזול אבל צריכים להתפאר בתרבות היהודית המקורית.

לדוגמה – ר' אהרן קדוש ה'. התרומם מעל אכילה שתייה שינה וכו' וכו' במשך המון שנים. משוחרר מתאוות הגוף. עוד דוגמאות: הבית ישראל, האמרי חיים, ר' משה פיינשטיין, ר' יעקב קמנצקי. הבן של ר' אהרן נשרף חי. גם הילד של הבית ישראל נרצח. לא נפלו לזרועות היאוש והעמידו דור חדש. מי היה מעלה על דעתו ששבעים שנה אחרי השואה ייראו יהודים כמו שנראו אז. הם חשבו לעשות מוזיאון מהיהדות האבודה אבל אנחנו פה.

משפט פיתגורס מופיע כבר במשנה פ' ה' דכלאיים. כל החכמות כולן גזוזות בתורה. הגר"א כתב ס' איל המשולש על מטמתיקה. עד היום פרופסורים לומדים ספר זה ולא מבינים.

בברלין היתה שאלה קשה במטמתיקה ואין פותר אותה. ושמע פרופסור שיש גאון יהודי שמתמחה במטמתיקה. נסע לדווינסק [עם מתרגם יהודי מתבולל] לשאלו. שאל אותם הרוגוצ'ובר כמה בתים יש בברלין.שאלו אותו כמה בתים יש בדווינסק. אמר להם את המספר המדוייק [והוסיף שעכשיו בונים עוד אחד….]

תוך דקה ענה על השאלה. אמר לו, אפשר לקחת את הראש שלך ולעשות 10 איינשטיינים. [וענה ...] מאיפה ידע? מהתורה. 

דברי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בהדלקת נר רביעי

ליל ד' - בקיצור נמרץ

מצטמצמת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. מחר המספר של הלל גובר. צעד אחר צעד. "פוסעים בו פסיעה קטנה”.

נר רביעי כנגד ראש השנה [שני ימים יומא אריכתא – עפ”י הס' שמן למנחה. הרשעים רצו להשכיחם תורתך ומצוה להזכיר נשכחות מה שאמרו אותם צדיקים שנהרגו על קידוש השם, כגון הג"ר אשר אנשיל וייס הי”ד בעהמ”ס שמן למנחה].

ראש השנה יום ראשון של עשרת ימי תשובה. ביום הרביעי נשיא לבני ראובן וכו'. ראובן שב משקו ותעניתו וכו'. אמר ה' לראובן, אתה פתחת בתשובה תחילה – בנך הושע עתיד לומר "שובה ישראל עד ה' אלקיך". ראובן יסד ענין התשובה. נר רביעי מתאימה לראובן.

ויהי בישורון מלך וכו' יחי ראובן ואל ימות – מפסוקי מלכויות בר”ה. ר"ה יום המלכה. וסמוך לזה יחי ראובן השייך לר"ה.

שובה ישראל – עד שיעיד עליו יודע תעלומות. כי כשלת בעווניך, החוזר בתשובה עוונות נהפכות לשגגות.

א"שר ב"ך י"רוחם י"תום [המשך הפסוק]. ר"ת אבי"י. אמרתי לכם אל תחטאו בילד. נהגו הנערים להסתובב על הפתחים בחנוכה. הנערים נהגו להדליק בשמחת בית השואבה [סוכות כנגד חנוכה - רוקח].

שופר – פיו צר. מן המיצר .. ענני במרחב. בתחילה צר אבל בסוף - מרחב.

ראובן ראשו וראשיתו צר. שב משקו ותעניתו. בסוף רחב. הרחב פיך ואמלאהו. המרחב. שופר - גנוחי גנח ילולי יליל. בהסטוריה היו לנו הרבה מצבים של צער וילילה והתחזקנו באמונה.

רחצת ראש רשע – עשו. טבת – ירח עשו.

ראובן נותן תקוה לחזור.

פתילות ושמנים שאין מדליקים וכו' מדלקים בחנוכה. אפי' החלשים יכולים לחזור.

בוראו קראו רע. שבע שמות. אורב לאדם להמיתו. יבוא יום שה' יחסל אותו. ולבבו יבין ושב ורפא לו. בני בינה. בינה היא תשובה. נר רביעי של חנוכה. ראש השנה. תשובה. ראובן.

ראובן בגי' פעמיים עי"ן. צריך להסתכל בתוך עצמו בשתי עיניים ולבדוק הדק היטב לתקן את עצמו.

חנוכה אומרת לחזור. אף פעם לא מאוחר מדי או מוקדם מדי.

עד מתתיהו לא היתה מחלוקת. אז הייתה מחלקות [פספסתי פה קצת].

בחנוכה – שנראה כל אחד מעלת חברנו בלא חסרונם. צריכים לראות מעלת חברנו אבל לפעמים צריכים נרות לראות. ראובן אמר אל תחטאו בילד. יוסף הוא לא רע. שתי עיניים – לראות בטוב. [או עין אחת לראות את המעלות של החבר ועין שניה להביט בחסרונות של עצמו].

שפ"א – בר"ה מסתכלים בעין טובה גם על הגויים. "ועל המדינות בו יאמר”. "יאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אל-הי ישראל מלך”. ר"ה יום של עין טובה וכך נר רביעי שהיא כנגד ר"ה.

לא הביט און ביעקב וכו' – מי אינו רוצה שה' יסתכל עליו באופן חיובי? אבל אם נסתכל על חסרונות חברנו א"א לצפות מה' שיראה מעלותנו. כל אחד יש לו מעלות וחסרונות. צריכים להתמקד המעלות.

אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתו בעיר וכו' להסתכל על הרקע של הזולת וכך לדונו לכף זכות. אולי סבל בילדותו וכו'.

אפשר לומר לה' שאמנם יש לי חסרונות אבל אני מסתכל על חבריי בעין טובה עד שמגיעם לנר ה' נשמת אדם.

זו העבודה במיוחד בליל רביעי. שובה ישראל עד ה' אלקיך.

רוצים לראות "וערכתי נר למשיחי". נפסיק לעשות דברים המעכבים את הגאולה.

מאמר ב'

אם מסתכל אדם בספרי מוסר ומייחס את החסרונות המוזכרים שם לזולת – עוד לא נגע בתכלית הלימוד. ברגע שלומד על הפגמים במדות ואומרים שהן שייכות לי – התחיל ללמוד מוסר [פני מנחם].

טיפ – לראות מעלת חברנו, שתי עיניים [ראובן]. עין אחת מעלת החבר ובעין שניה חסרונות עצמנו [כדלעיל].

ע"ה מותר לנוחרו ביו"כ - פי' המהר"ל: חלק הע"ה שבו מותר לנחור אבל אסור בפועל כי יש גם צד בן אדם ויהודי שבו. כל אדם מורכב משנים, צד טוב וצד רע.

סיפור:

ר' מיימון המזחרחיסט הנודע הגיע למונקאטש והגיעו מאות [יותר ממה שהגיעו לטיש של המוקאטשער] לשמוע את התעמולה שלו למפעל הציוני.

הרבי עשה סערה שאסור להגיע והוסיף "שבחים רבים" לדרשן הר' מיימון וכו'. יום ששי, הגיע ר' מיימון לטבול במקוה [מצד אמו היה חסיד] וגם המונקאשער היה שם [לא היה כסף לקנות מקוה פרטי לרבי]. ר' מיימון התעלף במקוה [היו לו בעיות לב]. הגיעו יהודי – הוציא אותו, כיסה אותו השקה אותו וכו' מתברר שהיה המונקאשטער בכבודו ובעצמו. שאל אותו הרבי אם הוא מרגיש יותר טוב. אמר שכן. אמר לו הרבי "ימח שמך….!!"

שני דינים. 

דברי אלקים חיים מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א - נר שלישי

 

שלש נרות מהווה חזקה. בנ"י מאירים וצריכים להישאר כך. שלשה חוטים גדיל שאינו נפסק [רש"י מנחות].ימי חנוכה כנגד ז' ימים טובים. היה קשה אז לקיים את הימים טובים ואנחנו מתנקמים וחוגגים חנוכה כנגד הימים טובים. [ס' שמן למנחה]

יום ג' כנגד שבועות. אוריין תליתאי [תנ"ך – עי' שבת פ”ח]

 

ענין ראשון – נשיא ליום שלישי לשבט זבולון, אליאב בן חלון. אוה"ח – זבולון קודם ליששכר "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך". אלי-אב – אני כמו אב אליך, כי אני מאפשר לך ללמוד אע"פ שאני עוסק בחול ["חלון”].

 

הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. של"ה – שתי הלחם, מאכל בסיסי, אם אין קמח אין תורה. שתי הלחם גם קמח וגם תורה.

"נמי לכם" בגי' אליאב בן חלון.

 

מדרש שמואל על המשנה, אם אין קמח אין תורה, אם יש ת"ח שאין לו פרנסה לא ימלט שלא יבוא לעבירת לא תחמוד. גם יתכן שיעבור על גזילה ושוחד ועוד עבירות.זבולון מציל יששכר מאותן עבירות.

"כל המבטל לא תחמוד כאילו ביטל כל התורה תורה וכל המקיים לא תחמוד כאילו קיים כה"ת כולה”.

זבולון מקיים כל התורה של יששכר.

ענין שני - זבולון – תכלת [מס' מגילה]. חלזון בגי' זבולון. ושפוני טמוני חול. תכלת – יראה. דומה לים דומה לרקיע וכסא הכבוד. ואם לומדים תורה בלא יראה אין חכמתו מתקיימת. חבל דאית ליה תרעא לדרתא ודרתא לא עביד. הלומד תורה צריך להגיע ליראה.

ויחרד כל העם אשר במחנה – שאין התורה נקנית אלא ביראה [מכילתא]. הוא יפתח לבנו בתורתו. זבולון גם מספק תכלת ליששכר דהיינו יראה.

ענין שלישי – תחילת הבאת ביכורים. “שאיני כפוי טובה". בלי הכרת הטוב אי אפשר. "אין לך שנוי לפני הקב"ה יותר מכפוי טובה". וענית ואמרת - שאינך כפוי טובה.זבולון מאפשר ליששכר להכיר טובה.

שלש פתילות. והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד – נר חנוכה בשמאל. זמן של עשירות.

כל אחד צריך להשתייך או ליששכר או לזבולון או לשניהם.  

רשימות משיחת קודש של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א דליל ב' דחנוכה תשע"ו

ליל ב'

בס' שמן למנחה כתוב שיום ב' – כנגד שביעי של פסח, קריעת ים סוף, לך ה' הגדולה – יצי"מ, והגבורה - קריעת ים סוף. על הים - כגבור איש מלחמה, ביום השני נשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער, חמר גרם - עצמות חזקות, כנגד גבורה, קריעת ים סוף יששכר גבור במלחמתה של תורה, אל תקרי גרם אלא גרים, לפי כשהיה זבולון יוצא לחו"ל היה לוקח אשכול של ענבים ותגרי או"ה היו מתפחדים, אמר זבולון שאם תראו את יששכר יושב ולומד תורה תראו מהי גבורה ואז הגיעו לארץ והתגיירו מכח יששכר [מדרש].

מה שמועה שמע [והתגייר]? קריעת ים סוף. גבורה קריעת ים סוף. גבורת יששכר יוצרת גרים וכך קריעת ים סוף.

ב' מוסיף והולך. צריך גבורה. מי יעלה בהר ה' אבל העיקר מי יקום במקום קדשו…. אבן הבוחן הוא היום השני לראות אם ההתלהבות עדיין קיימת. בתורה אין התיישנות. ים סוף – כח הגבורה של מש"ר הלך עם מקלו נגד שרו של ים. אל תענה תשובה הרם את מטך. נצנחות, כח התורה. עומדות היו רגלנו… כח התורה.

תורה עז.

והמים להם חומה מימינם – [מדרש] כח התורה שניתנה בימין.

מה יפית במזוזה ומה נעמת נר חנוכה. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה - זו תורה [מדרש]. נועם הנשמות. ת"ח שבא"י שמנעימים זה בזה בהלכה [סנהדרין כ”ד].

קריעת ים סוף – מחיצה של זכוכית בין כל השבטים. ראייה טובה. ברכת הרואה. יודעי בינה לעתים – בני בינה ימי שמונה.

להרגיש התחזקות כל יום.

צדיקים אומרים - אם המטה היא קבר אז הקבר היא מטה.