מ"ד ז' – ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה.
רש"י - חולין הוא לנו לשון גנאי.
קושיא' א' – מנין שחולין גנאי?
קושיא ב' – "חלילה לעבדיך לעשות כדבר הזה" – אין לזה שום משמעות לאדם זר החושד אותם בגניבה?
קושיא ג' – צרור המור: למה ציער יוסף את אחיו בענין הגביע? [וענה שמצאתי כתוב במדרש שרצה לראות עד כמה ימסרו נפשו על אחיהם בנימין.]
קושיא ד' - חגיגה ט"ו: - אחר מאי? פירש"י - מפני מה התורה לא הגינה עליו? זמר יווני לא פסק מפומיה. ואחרי החורבן אסור לשיר. הק' המהרש"א – מה שייך יון לפה? האיסור הוא עצם הזמר? מה התכוון רש"י??
קושיא ה' - מה מונח בשם "אחר"?
יסוד של הבית ישראל שאמר שהוא יסוד בחינוך. הפסוק אומר -"יתייצב על דרך לא טוב, רע לא ימאס”. צריך למאוס ברע. יכול להיות אדם שאינו עושה שום רע והוא נחשב מתייצב על דרך לא טוב, ואילו חברו שעושה רע אינו מתייצב על דרך לא טוב. ההבדל – הנכשל מואס במעשיו הרעים, יצרו התגבר. ואילו מי שאינו מואס ברע אפי' אם אינו עושה רע בפועל, הוא מתייצב על דרך לא טוב.
צריך אינסטינקט למאוס ברע.
יש אנשים שהם חסרי רגישות מינימלית. אם הם כאלו מושחתים אין ליוסף מה לדבר אתם. אבל אם דנו אותו כרודף זה סיפור אחר. טעות שכלית. יתכן שקנאה הביאה לשנאה ששרפה את ההרגשה הבסיסית של אחוה. ולאידך גיסא אולי טעו אבל נשארו מתייצבים על דרך טוב.
בחן אותם – איך יגיבו כשמאשים אותם בגניבה?
הם צעקו – חלילה לעבדיך וכו' – כלומר באינסטינקט אמרו "מה פתאום, לא יכול להיות שגנבנו". זה מגלה צפונות לבם ומדותיהם. הם אינם מושחתים.
אברהם לא לקח מן הגזל וכן ראובן. הם שמרו על המסורת המוסרית של המשפחה. "חלילה לעבדיך" – איננו אנשי חולין. לא יעלה על הדעת שנעשה דבר כזה. אצלנו חולין זה גנאי.
גנאי אינו הפירוש המלולי של המלה חולין אלא אצלם זה כך. חלילה היא "לנו"! [לשון רש"י]
אחר – זר. שם מבטא מהות [רשב"א]. מה קרה לאלישע? זה התחיל עם "זמר" והסתיים עם "יוני”.
קודם עבר על התקנה לא לשיר אחרי החורבן ואח"כ התדרדר לזמר יוני. הוא חשב שהוא מחוסן. התקנה לא שייכת אליו. זמר יוני לא פסק מפיו ויש גורסים "מביתו".חדר לאשתו וילדיו. הוא גילה זרות והתנכרות לתקנת חכמים. לא מאס ברע. זה פשר שם "אחר”.
הוי זהירים ברשות – מדברי רשות [קדושת לוי].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה