ליל
ח'
זאת חנוכה - בקיצור נמרץ
זאת
חנוכת המזבח "ביום" המשח אותו,
אח"כ כתוב "אחרי"
המשח אותו.
צדיקים אמרו שהעיקר
הוא מה נעשה אח"כ.
צריכים ברכה בהמשך
השנה בפרנסה בריאות וכו'
וכו'.
הכל הולך אחר החיתום.
נר
אחרון כנגד חנוכה.
אחרי שניתן כבוד לשאר
ימים טובים מה"ת,
נותנים כבוד לחנוכה
עצמה, יו"ט מדרבנן.
כי
טובים דודיך [דברי
סופרים]
מיין [יינה
של תורה]
– חביבים דברי סופרים
מדברי תורה.
האומר אין תפילין מה"ת
לא נהיה זקן ממרא ואילו האומר שיש חמש
פרשיות נהיה זק"מ
ונהרג.
אסור לסלף דברי סופרים
יותר מאשר ד"ת. בעירובין אי' – העובר על ד"ת חייב מלקות ואילו העובר על ד"ס
מיתה.
חביבין ד"ס
וכו'.
כל
הנרות נתנו כבוד ליו"ט
מה"ת
ונר ח'
עולה על כולנה.
"א"
רוכב על "ז”.
כמה טוב למי שחי עפ"י
החכמים.
מחר
קוראים מ"נשה
ב"נימין
ד"ן
א"שר
נ"פתלי.
ר"ת
– ב"ן
אד"ם.
מונח
ברמז ברמה הפשוטה,
שביום ח'
– מוסיף והולך,
סו"ס
– צריך להיות בן אדם,
א מענטש.
אחרי המשח אותו.
בחנוכה אולי התנהגנו
לא בסדר,
היינו ערים מאוחר
ועשינו מסיבות והפרענו לשכנים וכו'.
צריך לחזור לאנושיות
הפשוטה.
ברמה
עמוקה יותר:
בנח הביא רש"י
שכאשר עשו מגדל ראשו בשמים "לראות
את המגדל אשר בנו בני האדם"
– רש"י,
בן אדם -
כפוי טובה בן כפוי טובה
- אדם
אמר אחרי כל מה שנתן לו ה'
כפר בטובה "האשה
אשר נתת עמדי וכו'”
- רש"י,
כאן כפר בטובה.
גם בני דור הפלגה כפרו
בטובה.
תיקון חטא אדם הראשון להיות
בן אדם ולהכיר טובה.
בס'
המדות אי'
שיסוד הכרת הטוב הוא
"ענוה
שפלות ושמחה".
רואים
ביטוי של מדות אלו אצל כל המקריבים ביום
השמיני שהם ר”ת ב”ן אד”ם מכירי טובה,
וכמו שיתבאר.
השפ"א
מביא מחי'
הרי"ם
דמה דאי'
בגמ'
שתיקנו ימי הלל והודאה, הם "כנגד
שמחה [אין
אדם שר שירה אלא מתוך שמחה]
והכנעה [הודאה]".
א]
אפרים עקף את אחיו
הגדול ממנו,
"בך יברך ישראל ...
כאפרים וכמנשה”.
יוסף התנגד וניסה לתקן
"לא
כן אבי".
יעקב אמר "ידעתי בני ידעתי … ואחיו הקטן יגדל ממנו”.
וכך
בחנוכת המשכן התופעה חוזרת על עצמה.
קודם אפרים [יום
ז']
ואח"כ
מנשה [יום
ח'].
איך הרגיש מנשה הבכור?
בטח אמר שכך צווה סבי
– זה תפקידי.
הכנעה.
הביא קרבן מתוך שמחה
[א"א
להביא קרבן שלא בשמחה – זוהר].
הכנעה ושמחה.
ב]
בנימין – אחי וראש הלך
לאיבוד.
הכנעה.
ימין של בנימין עפ"י
הזוה"ק
- מקום
חדוותא דו ימינא שהיה בנימין בחדוותא
עתיקא.
היה בשמחה והכנעה.
ג]
דן – לישועתך קויתי
ה',
רש"י
-
שמשון.
ירושלמי ביכורים –
כ"ב
שנה שפט את ישראל.
שופט הוא גדול הדור.
ובכל זאת אמר שמשון
זכרה לי אלקי לטובה שכ"ב
שנה לא הטרחתי אף אחד לסחוב את המקל שלי.
בטח היו רבים על הכבוד
אבל מתוך הכנעתו לא הרשה לאף אחד לעזור
לו.
ותחל
רוח ה'
לפעמו – שהיתה רוה"ק
מקשקשת בו בגלל חדוותא שהיתה בו [זוה"ק].
שמחה
והכנעה.
ד]
אשר.
באשר כי אשרוני בנות.
צרור המור -
עסק בלשמח אחרים.
כתוב במדרש שבזכות זה
חיתן בתו לכה"ג.
כה"ג
היה חייב להיות בהכנעה,
אחרת נפסל מלהיות כה"ג.
דמאן דאיהו רב איהו
זעיר וכן להיפך [זוה"ק].
שוב וראים שמחה והכנעה.
ה]
נפתלי שבע רצון מלא
ברכת ה'.
הוא היה אחרון אבל לא
התמרמר.
היה מרוצה.
שבע רצון.
שמח.
הנותן
אמרי שפר.
רבינו אפרים -
שהיה משבח לכל אחד
הנותן אמרי שפר.
פירגן.
הכנעה
ושמחה.
צריכים
ישועות.
המצב רעוע.
ישמעאלים צמאי דם.
חסר להם מדת האנושיות.
כבר הלכו השנה לעולמם
כ"ב
יהודים רובם יהודים שלמים.
קשה מבחינה רפואית
וכלכלית.
נקח
מיום השמיני להיות בני אדם.
אדם בריא ושלם.
שנהיה עם אשה וילדים.
לא טוב היות האדם לבדו.
מי שקשה לו עם אשתו
שהיא לא עזר אלא כנגדו – יזכה לאשה כזו.
מי שצריך זש"ק
– שיזכה.
שיהיה כסף בהרחבה.
וכאן האריך אד"ש
להרעיף ברכות בכל התחומין.
וסיים ג"פ "אך טוב לישראל"!
---------------
סבא
קדישא שאל במוצאי חנוכה אם אומרים אתה
חוננתנו.
פי'
– אין הבדלה כי צריך
לקחת חנוכה לכל השנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה