הרב חיים רפופורט
רב
ומו"צ
ושליח כ"ק
אדמו"ר
– לונדון,
אנגלי'
כתב
הרמב"ם
(הל'
תשובה
פ"ח
ה"ב):
"העוה"ב
אין בו גוף וגוי'
אלא
נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת.
הואיל
ואין בו גויות אין בו לא אכו"ש
ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין
להן בעוה"ז,
ולא
יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות
בעוה"ז,
כגון
ישיבה ועמידה כו'.
כך
אמרו חכמים הראשונים (ברכות
יז,
א):
'העוה"ב
אין בו לא אכילה ולא שתי'
ולא
תשמיש,
אלא
צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין
מזיו השכינה'
. . וזה
שאמרו 'צדיקים
יושבין'
דרך
חידה אמרו,
כלומר
הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה".
והנה
בספרו 'מורה
נבוכים'
הקדיש
הרמב"ם
פרק שלם (חלק
ראשון פרק יא)
לבאר
משמעותו של הלשון 'ישיבה',
וכתב
בזה"ל:
"ישיבה
בראשונה נקבע שם זה בלשוננו לישיבה 'ועלי
הכהן יושב על הכסא'
(שמואל-א
א,
ח).
ומכיון
שאדם יושב נייח ויציב במצבי התנוחה
והיציבות המושלמים ביותר,
הושאל
שם זה לכל מצב יציב ונייח שאינו משתנה.
כך
אומר הוא בהבטיחו לירושלים קיום מתמיד
ויציבות כשהיא ברום המעלה 'וְרָאֲמָה
וישבה תחתיה'
(זכרי'
יד,
י).
וכן
הוא אומר (תהלים
קיג,
ט)
'מושיבי
עקרת הבית',
אשר
משמעותו מניח אותה ומייצב אותה.
על
פי משמעות אחרונה זאת נאמר עליו יתעלה
(איכה
ה,
יט)
'אתה
ה'
לעולם
תשב';
'היושבי
בשמים'
(תהלים
קכג,
א);
'יושב
בשמים'
(שם
ב,
ד):
היציב
אשר אינו משתנה בשום דרך מדרכי ההשתנות.
אין
הוא משתנה בעצם.
ומצב
כלשהו זולת עצמו,
שישתנה,
אין
לו.
גם
יחסו לזולת לא ישתנה,
כי
אין יחס בינו לזולתו,
שישתנה
באותו יחס,
כפי
שנסביר.
כך
אי-השתנותו
בשום אופן מן האופנים היא שלימה בתכלית,
כפי
שביאר ואמר (מלאכי
ג,
ו)
'כי
אני ה'
לא
שניתי'
שום
השתנות כלל.
משמעות
זאת היא המכונה ישיבה בכל מקום שהמלה
נזכרת לגביו יתעלה.
. ואמר:
'ה'
למבול
ישב'
(תהלים
כט,
י),
ר"ל,
שבשעת
השתנות מצבי הארץ לא היתה אצלו יתעלה
השתנות ביחס,
אלא
יחסו זה אל הדבר בהתהוותו או בכליונו הוא
יחס אחד יציב וקבוע,
מכיוון
שיחס זה הוא אל מיני המתהווים ולא אל
פרטיהם.
התבונן
בכל לשון ישיבה שתמצא אמורה על הא-ל,
ותמצא
שהיא במשמעות זאת".
והלא
בנדו"ד
כתב הרמב"ם
(הל'
תשובה
שם ה"א)
שהעוה"ב
"היא
החיים שאין מות עמהן .
. 'עולם
שכולו טוב'
. . 'עולם
שכולו ארוך'",
ובפירוש
המשנה (פרק
חלק):
"האושר
והתכלית הסופית היא להגיע אל המעמד הזה
המרומם,
ולהמצא
באותו המצב וקיום הנפש כו'
עד
בלי סוף בקיום
הבורא ית'
כו'
ואיך
ידמה הקיים שאין לו תכלית בדבר האבד.
והוא
אמרו יתעלה (דברים
כב,
ז)
'למען
ייטב לך והארכת ימים'
ובא
בקבלה על ידיהם (ספרי
עה"כ.
חולין
קמב,
א)
בפירושו
'למען
ייטב לך'
לעולם
שכולו טוב 'והארכת
ימים'
לעולם
שכולו ארוך".
ובמורה
נבוכים (ח"ג
סוף פכ"ז):
"הוא
יתעלה אמר (דברים
ו,
כד)
'וַיְצַוֵּנוּ
ה'
אלקינו
לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה'
אלקינו
לטוב לנו כל הימים'
. . זהו
שאמר 'לטוב
לנו כל הימים'
. . כלומר,
השגת
עולם שכולו טוב וארוך,
והוא
הקיום הנצחי".
[ובתרגום
קאפח "החיים
המתמידים .
. העמידה
המתמדת"].
ולפי
זה צע"ק
למה לא פירש כן הרמב"ם
(הל'
תשובה
שם)
גם
בלשון חכמים שמ"ש
חז"ל
"צדיקים
יושבין"
ה"ה
בגלל שאופן המצאם בג"ע
הוא ב"מצב
יציב ונייח שאינו משתנה"
[וע"ד
מ"ש
בדבר הכתובים 'וְרָאֲמָה
וישבה תחתיה';
'מושיבי
עקרת הבית'],
ולמה
הוצרך הרמב"ם
לבאר זה ש"הצדיקים
יושבים"
ולפרשו
הכוונה ש"מצויין
שם בלא עמל ובלא יגיעה"
דוקא.
)
ראה
רמב"ם
הל'
יסודי
התורה פ"א
הי"א:
"כיון
שנתברר שאינו גוף וגוי'
יתברר
שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות,
לא
חיבור ולא פירוד,
לא
מקום ולא מדה כו'
ולא
ישיבה ולא עמידה .
. וכך
אמרו חכמים (חגיגה
טו,
א)
אין
למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא
עיפוי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה