ליל ה' - בקיצור נמרץ
כנגד יוה"כ [הג”ר א”א וייס בס' שמן למנחה]. יוה"כ שייך לחנוכה. מה השייכות? סוטה ל"ג – יוחנן כה"ג היה בקה"ק ביו"כ ושמע בת קול שהכהנים מבית חשמונאי יצאו למלחמה וניצחו. ליקוטי האר"י הק' – ז' ימים קודם יו"כ מפרישין הכהן מביתו ללשכת הפרהדרין – כדי שיו"כ יהיה היום השמיני של הכה"ג בבית המקדש. ז' ימי בריאה. "א"ז"- א' רוכב על ז', מעל עוה"ז.
שמעון הצדיק ראה בקה"ק זקן אחד, דהיינו השכינה [תוס' – גם מלאך אסור שיהיה בקה"ק]. בזוהר הקדוש הקשה – אם כל אדם לא יכול להיות באוהל, איך נכנס כה"ג, הרי גם הוא אדם? ותי' שלא היה אדם אלא מלאך. הקדוש ר' אהרן מבעלז הקשה – גם למלאך אסור להיות שם? ותי' שאדם שנהיה מלאך הוא גבוה ממלאך.
וזה ענין ה' עינויים – להשבית את הענינים הביתיים.
באגרת השמד וביוסיפין נאמר – היוונים היו שקועים בצרכי הגוף המתבטאים בה' העינויים. אכילה שתיה וסיכה היו ביון בלי רסן. החכמה שלהם לא עמדה במבחן המעשים. לא היה להם כ"ח מ"ה – החכמה האמיתית של ביטול לחכמה העליונה.
נעילת הסנדל – בסוף סוכה מסופר שמרים בת בילגה שהיתה נשואה לסרדיוט יווני, לקחה סנדלה ודפקה על המזבח ואמרה דברי נאצה. ביוסיפון כתוב, שהסנדל היתה חלק מהתרבות שלהם, הם לא תפסו שכל ענין הנעל הוא להציל את הרגל אלא שמסמלת משהו חשוב ועקרוני יותר. ואילו המזבח מסמל הזובח את יצרו כאילו הקריב קרבן. היא הרגישה שהמזבח היה הניגוד וה"לעומת זה" של הסנדל.
נר ה' כנגד שמעון – שמעון נענש. יעקב לא רצה לברכו. ארור אפם כי עז וכו'. אבל רש"י בפ' וזאת, כתב שמשה רמז [כדי לא ללכת ישר נגד יעקב שלא בירך] לברכת שמעון "שמע ה' קול יהודה" – שמע לשון שמעון [שמע ה' כי שנואה אנכי].
שמע ה' קול יהודה – רבי יהודה הנשיא במס' יומא אומר, שיו"כ מכפר בין לשבים בין לשאינם שבים. אמר האדמו"ר הזקן מגור – שמע ה' קול יהודה – הכוונה ליהודה הנשיא, משה ביקש שה' ישמע לו שגם פושעי ישראל שאינם שבים יתכפרו ביום כיפור. חזינן ששמעון מוזכר בקשר ליו"כ.
ימים יוצרו ולו אחד בהם. נמצאים בבי"כ ומשתחוים לה'. [חנוכה – הודאה מלש' וידוי. משתחוים בהודאה – דעת עצמי]. אחרי נס חנוכה לא תיקנו משתה ושמחה. אם שרים שירות ותשבחות זה הופך להיות סעודת מצוה. עושים צרכי הגוף והופכים הכל למצוה.
זמרי בן סלוא [נשיא שמעון] הופך להיות טוב.
ביו"כ לית ליה רשות לאסטוני. [ביום זה כנגד יו"כ אין לו רשות להסטין – אולי זו כוונת כ”ק אד”ש]. צועקים לעשות נקמה בגויים. לא רוצים להיות כמו היוונים שהיו שקועים בצרכי הגוף.
מקדשים החצרות והבתים [נגד היוונים שטימאו אותם]. והדליקו נרות בחצרות קדשיך. על פתח ביתו מבחוץ.
לתתך עליון. על-יון [שפ"א].
מאמר ב'
הרמב"ם כתב על אריסטו שהגיע לשיא השלמות שאדם יכול להשיג.
היונים אמרו ליהודים "תראו כמה עוה"ז מחייך אלינו. אל תהיה יהודים מסכנים”. גם היום יש קנאה לאנשים "מוצלחים" בעניני עוה"ז. בנ"י מרגישים בדור אחרון רגשי נחיתות כלפיהם. צריכים לדעת שהאנשים האלו היו שקועים ביצרים שלהם. כמעט "נמשל כבהמות נדמו". יהודים התגברו על היצר תמיד, לא פגעו בזולת, וכו' וכו',העולם מסתכלים עלינו בזלזול אבל צריכים להתפאר בתרבות היהודית המקורית.
לדוגמה – ר' אהרן קדוש ה'. התרומם מעל אכילה שתייה שינה וכו' וכו' במשך המון שנים. משוחרר מתאוות הגוף. עוד דוגמאות: הבית ישראל, האמרי חיים, ר' משה פיינשטיין, ר' יעקב קמנצקי. הבן של ר' אהרן נשרף חי. גם הילד של הבית ישראל נרצח. לא נפלו לזרועות היאוש והעמידו דור חדש. מי היה מעלה על דעתו ששבעים שנה אחרי השואה ייראו יהודים כמו שנראו אז. הם חשבו לעשות מוזיאון מהיהדות האבודה אבל אנחנו פה.
משפט פיתגורס מופיע כבר במשנה פ' ה' דכלאיים. כל החכמות כולן גזוזות בתורה. הגר"א כתב ס' איל המשולש על מטמתיקה. עד היום פרופסורים לומדים ספר זה ולא מבינים.
בברלין היתה שאלה קשה במטמתיקה ואין פותר אותה. ושמע פרופסור שיש גאון יהודי שמתמחה במטמתיקה. נסע לדווינסק [עם מתרגם יהודי מתבולל] לשאלו. שאל אותם הרוגוצ'ובר כמה בתים יש בברלין.שאלו אותו כמה בתים יש בדווינסק. אמר להם את המספר המדוייק [והוסיף שעכשיו בונים עוד אחד….]
תוך דקה ענה על השאלה. אמר לו, אפשר לקחת את הראש שלך ולעשות 10 איינשטיינים. [וענה ...] מאיפה ידע? מהתורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה