אורות
הגבעה פרשת
אחרי מות- קדושים לזכות
מו"ר ועט"ר מרן האדמו"ר מטאלנא שליט"א ולרפואת
הענא מרים בת חנה
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'
תטהרו"
במאמר הזה נדון בס"ד בחובת תשובה המיוחדת שניתנה לנו במתנה מאת
הבורא. טעם מיוחד יש בעיסוק בסוגיא זו בזמן רחוק מימי התשובה שאולי יחזיר אותנו
במקצת לאווירה המרוממת של אותם ימי הדין והחסד. ויה"ר שנראה נפלאות
מתורת השם. אני רוצה שוב להודות לכל המאירים, המעוררים, הקוראים, והמחזקים,
שבזכותכם העלון יוצא לאור.
כותב הנשר הגדול: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה
ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים הוא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנא' דרשו בה'
בהמצאו.... יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה
לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכיפורים.... הוידוי שנהגו בו
כל ישראל 'אבל אנחנו חטאנו' והוא עיקר הוידוי [רמב"ם הל' תשובה ב', ו' ז'
ח']. מדבריו משמע שיש חיוב מיוחד לעשות תשובה ביום כיפור. העובדה שהיום הוא
קץ מחילה וסליחה מחייבת תשובה. "והוא קץ מחילה וסליחה...לפיכך חייבים
הכל לעשות תשובה וכו'".
ברבינו יונה נראה שנקט עמדה שונה, שכתב
[בשער ד' אות י"ז] "ועל מה שאמרו חז"ל כי על כריתות ומיתת ב"ד
תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, יש שאלה, והלא כתוב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו?
והתשובה בזה, כי מה שכתוב לפני ה' תטהרו, מצות עשה של התשובה שנחפש דרכנו ונחקורה ונשובה
עד ה' ביוה"כ, ואע"פ שנתחייב ע"ז בכל עת, החיוב נוסף ביוה"כ והטהרה
אשר היא בידינו היא התשובה ותיקון המעשים, אבל מה שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר
אתכם שהוא אמור על הטהרה שהשי"ת מטהר אותנו מן העון ומכפר עלינו כפרה שלמה ביוה"כ
בלא יסורין זה נאמר על מצות ל"ת אבל על כריתות ומיתת ב"ד תשובה ויוה"כ
תולין ויסורין ממרקין" ע"כ. ועוד כתב [שער שני עמ' י"ד]
"ומצות עשה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכיפורים שנא' מכל חטאתיכם
לפני ה' תטהרו. על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו". הרי כתב רבנו יונה דמלבד מצות תשובה שבכל השנה יש
מצ"ע נוספת של תשובה ביוה"כ וילפינן לה מקרא דלפני ה' תטהרו. אולם הרמב"ם
לא כתב שיש מצ"ע מיוחדת של תשובה ביוה"כ אלא כתב רק שיוה"כ הוא זמן
תשובה לכל והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. ואפילו יטען הטוען שאפשר להוציא מדברי
הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת של תשובה ביו"כ, עכ"פ הרמב"ם לא הזכיר
את הפסוק של "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" המובא בדברי רבינו יונה. [ויש שדייקו שבשער השני לא כתב שיש מצות תשובה אלא "להעיר את
רוחו" וממילא יחזור בתשובה].
הנפקא מינה ביניהם הוא, שלפי הרמב"ם אם לא חזר בתשובה ביו"כ
ביטל את דברי הנביא 'דרשו ה' בהמצאו' ואילו לפי רבינו יונה ביטל עשה ממש של 'לפני
השם תטהרו'. ולפי הרמב"ם אולי הפסוק הוא הבטחה ולא ציווי [עי' ס' בן מלך ימים
נוראים עמ' מאמר ט"ו]. ועי' בס' החינוך מצוה שס"ד שמדבר על המצוה הכללית של תשובה, וכתב
'ועובר על זה ולא התודה על חטאיו ביום הכפורים שהוא יום קבוע מעולם לסליחה וכפרה ביטל
עשה זה'. ומבואר מדבריו דאף המצוה הכללית של וידוי ותשובה גם כן נקבע לה זמן מיוחד
ביום הכפורים. ואם כי אין זה מפורש, אולי זוהי גם כוונת הרמב"ם באמרו
שיו"כ הוא 'קץ מחילה וסליחה', שאם עבר זמן זה ביטל המצות עשה של תשובה לאותה
שנה. כך הציעו רבים וטובים כולל הגר"נ
געשטטנר [שו"ת להורות נתן חי"ב סי' לד] והג"ר טוביה גולדשטיין
[קונטרס 'לב מלכים עמ' קה].
וצפייה צפיתי לאחד קדוש מדבר שהסביר את
הרמב"ם כך: בכל ימות השנה מצב הגברא אשר חטא היא הסיבה המביאה את חיוב התשובה
על האדם וממילא לא שייך לומר שחייבים הכל לעשות תשובה שהרי הדבר תלוי האם האדם הוא
במצב הדורש תשובה או לא. משא"כ ביום הכפורים [וגם בעשרת ימי תשובה] הזמן הוא הסיבה
לחיוב התשובה ובמילא הדבר שייך לכולם. זהו זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים חייבים הכל לעשות
תשובה בחיוב; שמחמת
הזמן אין כל הגבלה והדבר חל על הכל.
ואין להקשות סוף סוף הכיצד ניתן לחייב את
הכל בתשובה, תשובה [כפשוטה] שייכת הרי רק במידה וישנו חטא. הדבר מתורץ בדברי הרמב"ם
מיד בהלכה שלאח"ז 'עבירות שהתודה עליהם ביום הכיפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום
הכפורים אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'.
והיות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא הרי שתמיד יש מקום לתשובה לכל אחד מכיון
שחטאתי, אע"פ שנתכפר כבר, נגדי תמיד.
לדברי רבינו יונה אפשר לומר שמה שנתחדש ביום כיפור בשונה משאר ימות
השנה הוא דרגה מיוחדת של טהרה "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל
חטאתיכם לפני ה' תטהרו". וכמעט מפורש בדבריו שכתב 'הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתנו'. ושו"מ שכתב כן בס' דביר קדשו [עמ' פ"ט].
יש להעיר שהרמב"ם לכאורה סותר את עצמו דבפרק א הלכה א כותב שעיקר
הוידוי הוא 'אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך הרי נחמתי ובושתי
במעשי ולעלום איני חוזר לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי', ואילו כאן [פ"ב הל'
ח'] הוא כותב שעיקר הוידוי הוא 'אבל אנחנו חטאנו' בלבד. ונראה מכאן, שחיוב התשובה
הרגיל הוא עם חרטה וקבלה וכו' אבל בחיוב המיוחד של יום הכיפורים מספיק שיכיר שחטא,
אם כי אינו נהיה בזה בעל תשובה גמור, עי' מש"כ הגר"ש ברמן זצ"ל
[אשר לשלמה מועד סי' ס"א]. לפ"ז יוצא הבדל נוסף בין הרמב"ם לרבינו
יונה. לפי הרמב"ם חייבים אמנם לעשות תשובה ביו"כ אבל במדה מינימלית
[הכרת החטא בלבד], ואילו לדעת רבינו יונה, אדרבה, נדרש מהאדם להטהר, ולא רק
לחזור בתשובה. אבל קשה להבין דעת הרמב"ם שחיוב התשובה של יוהכ"פ גרע
מהחיוב דכל השנה.
שוב מצאתי בביאור דין וידוי המיוחד ליום כיפור מהגרי"ד זצ"ל
בס' הררי קדם [עמ' קי"ג] שזהו דין בכל מקום שיש כפרה וסליחה שיש דין
של וידוי עם הכפרה, ודין וידוי זה נלמד מוידוי של כה"ג דילפינן מקרא דוכיפר
זהו וידוי דברים, דזהו חיוב מיוחד של וידוי על המכפר, וה"נ דין וידוי של יום
הכיפורים אינו מקרא דוהתודו את חטאתם אשר הוא מדיני התשובה, אלא הוא חיוב של וידוי
על המכפר של עיצומו של יום דיוהכ"פ. ואשר מה"ט צריך להתוודות בכל
התפילות של יוהכ"פ, שהרי כל רגע של יום הכיפורים מכפר, ועי"ז שהוא מתודה
בכל תפילות היום הרי הוא כמתוודה כל היום. וא"כ יש ליישב סתירת דברי
הרמב"ם, דיש לומר, דמתי מחויב לצרף את החרטה והבושה לוידוי, זה בדין וידוי של
תשובה, אבל בדין הוידוי של יום הכיפורים אין החרטה והוידוי שייכים לעצמו של
הוידוי. ואשר מעתה בפרק ב' הרמב"ם מיירי במי שכבר עשה תשובה ואמר את כל
הוידוי לפי כל הסדר המבואר בפרק א', ויצא יד"ח, אלא דעדיין מחויב בוידוי מדין
הוידוי המיוחד של יוהכ"פ, ובוידוי זה אין צריך את כל הפרטים וע"כ סגי
בנוסח 'אבל אנחנו חטאנו' עכ"ד וע"ש עוד דברים נפלאים. נמצא, שהקולא
בחיוב התשובה ווידוי של יוכ"פ מיירי כשכבר עשה תשובה ווידוי כראוי ועכשיו
חייב משום החיוב המיוחד של יוהכ"פ. ועי' כעין זה בס' משנת יעקב [פ"א
ה"א], ובס' היובל לישיבת מקור חיים [עמ' שלד]. ועיין בס' עיוני תענית [ח"א
עמ' תרל"ה במאמרו של הגר"ד כהן שליט"א] שאף הוא הלך בכיוון דומה שביום כיפור
הוידוי הוא מדין כפרה [בדומה לוידוי על הקרבן שאינו מזקיק חרטה על העבר וקבלה על
להבא] ושאני מדין וידוי משום לתא דתשובה עיי"ש נועם דבריו וכ"כ בס'
'ואתה ברחמיך הרבים' [גינזבורג עמ' ל"ו]. ועי' בס' שלמי שמחה [ח"ו סי'
ג'].
והדברים הנ"ל יפתחו לנו פתח להבין בעיה שהתחבטו בה רבים ושלימים:
כתב הרמב"ם בהלכה הבאה "עבירות שהתודה עליהן ביום הכיפורים זה חוזר
ומתודה עליהן ביום הכיפורים אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו שנאמר 'כי פשעי אני
אדע וחטאתי נגדי תמיד' [פ"ב ה"ח]. והדברים סתומים, הרי אם חזר
בתשובה מאהבה כל הזדונות נעשים לזכויות ולמה יתודה שוב [ולא משמע ברמב"ם
שמדובר דוקא על עבירות שחזר עליהן בתשובה מיראה שנעשים כשגגות]? ואמר הגרי"ד שלאור
האמור הסתימה נפתחה ואור נשפך. מצד דין תשובה באמת אין צורך להתוודות שוב אלא שכאן
מדובר מדין המיוחד להתודות ביום כיפור. ליום כיפור יש כח לפעול אף על עבירות
קודמות שכבר חזר עליהן בתשובה ומעלה אותן גבוה-גבוה. וכך כתב הגאון ר' שמעון משה
דיסקין זצ"ל [מוריה שנה טו עמ' צ"ו]. אלא שלא הבנתי איך זה מסתדר עם
הפסוק שהרמב"ם הביא, שהרי דוד המלך אינו מדבר דוקא ביום כיפור, ואדרבה, הוא
אומר 'וחטאתי נגדי תמיד'.
והאיר ה' עיני ומצאתי ביישוב הסתירה ברמב"ם בס' היקר שמועות משה [לג"ר משה מיירניק
זצ"ל] שחילק בין
חובת היום לבין כפרת היום. שביחס למה ששנינו יומא [פה ב] 'שאין יום הכפורים
מכפר אלא עם התשובה' היינו ודאי עם התשובה הגמורה הכוללת נחמה והבטחה וכדמשמע ברמב"ם
הלכות תשובה שמה שכתב [א' ה'] שיש מן העבירות שתשובה תולה ויום הכפורים מכפר היינו
עם אותה התשובה שפירט לעיל ה"א הכוללת את הדיבור והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם
איני חוזר לדבר זה. חלוקה הימינה חובת היום שדיה בדיבור 'אבל אנחנו חטאנו' המבטא רק
את עזיבת החטא בלבד שהגם שאין די בכך לכפר עליו אבל חובת היום מיהא יצא עכ"ד.
ודבריו מדוייקים בלשון הרמב"ם, שבפרק א' הדגיש את יום כיפור כיום כפרה
['ועצמו של יום מכפר' א' ג', וענין שעיר המשתלח] ואילו בפרק ב' השמיט את ענין
הכפרה כמעט לגמרי [חוץ מאזכור אחד בהל' ט'] ודיבר על יום כיפור בתורת יום שראוי
לעשות תשובה ושהתשובה מתקבלת ביותר. [ועי' בס' עטרת חן (לגר"צ דרבקין שיחה ג') שרצה לומר שיש שני מקורות
בחז"ל על השורש של יו"כ, אחד מבריאת העולם והשני מתשובת חטא העגל,
מבריאת העולם נקבע כמכפר ומחטא העגל כיום תשובה וסליחה עיי"ש].
ואשור ברהטים שבספר 'שם דרך' [לגרש"ז ברוידא זצ"ל יומא סי'
כ"ה] עמד אף הוא בסתירה בדברי הרמב"ם וכתב כמו רבים [שחלקם ציינתי לעיל]
שבאמת חלוק חיוב הוידוי של כל השנה מהוידוי של יו"כ, על פי מה דאי' ביומא
[פ"ה:] דרבי ס"ל דעל כל עבירות שבתורה יו"כ מכפר, וכתב דאף חכמים שחלקו
על רבי וסוברים דבעינן גם תשובה [שבועות י"ג.] מ"מ מודו חכמים לרבי דיום
הכיפורים הוא שמכפר אלא ס"ל דיש תנאי בכפרת יו"כ שאינו מכפר אלא לשבים,
וכלשון הרמב"ם [פ"א ה"ג] "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים
שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם", ומפורש בדבריו שעצמו של יום הכיפורים הוא
שמכפר אלא שאינו מכפר אלא לשבים [מעניין שבגמרא לא כתוב כך בדעת חכמים וזה החידוש
של הרמב"ם שמהגמרא היה אפשר להבין שהתשובה היא המכפרת בתנאי שנעשה ביום
כיפור], ולפ"ז ניחא הא דסגי ביום כיפור אף בוידוי קצר ['אבל אנחנו חטאנו'],
דכיון דמודה בחטאו ואומר חטאתי כבר הו"ל בכלל "שבים" ויום כיפור
מכפר לו, משא"כ בכל השנה דהתשובה עצמה היא שמכפרת בעינן עמה גם וידוי גמור עם
חרטה על העבר וקבלה על העתיד ופירוט החטא עכ"ד. וכ"כ בס' היקר אפיקי מים
[סי' ד'] עיי"ש וינעם לך. וזה כעין הביאור שהבאנו מהגרי"ד לעיל.
על אף היופי שבביאור זה, עדיין אין הוא נקי מקושי, וכמו שהעיר בס'
דברות אריאל [יומא סי' ס"ו] שעיון מדוקדק ברמב"ם [פ"ב הלכה ז' וח']
יגלה שגם בערב יום כיפור היה אומר את הנוסח המקוצר של וידוי "אבל
אנחנו חטאנו" [וכך פסק בשו"ע סי' תר"ז]. וקשה איך סגי בנוסח כזה
כאשר אין עוד יום כיפור נמצא בעולם כדי לכפר. [והערה זו שייכת כמובן גם לדברי
הגרי"ד והשמועות משה].
וב'דברות אריאל' רצה לבאר את שיטת הרמב"ם באופן אחר ובהקדם דברי המבי"ט בספרו בית
אלהים בשער התשובה פרק ט"ו שכתב ז"ל התשובה מועילה לעולם אבל מראש השנה ועד
יום הכיפורים היא מועילה יותר ומקובלת גם כי לא תהיה תשובה שלימה וכמו שאמרו חז"ל
וכו' עכ"ל ויעויי"ש באריכות. ועי' בספר התשובה על הרמב"ם לגר"י כהן זצ"ל.
ולדברי המבי"ט י"ל דהחילוק אימתי
צריך וידוי מפורט ואימתי סגי בוידוי מקוצר אינו בין יוהכ"פ לשאר ימות השנה [וכמש"כ
השם דרך] אלא בין עשרת ימי תשובה לשאר ימות השנה ובעשרת ימי תשובה כשם שמתקבלת אף תשובה
שאינה שלימה כך סגי גם בוידוי שאינו מושלם ובשאר ימות השנה דבעינן תשובה גמורה, בעינן
גם וידוי מושלם הכולל גם דברי חרטה ודברי קבלה על העתיד אבל בעשרת ימי תשובה כשם שתשובה
שאינה שלימה מתקבלת, כך גם וידוי מקוצר של אבל אנחנו חטאנו מתקבל. ולפיכך, אף בוידוי
של מנחה בערב יום הכיפורים סגי בוידוי המקוצר, וכן בכל עשרת ימי תשובה, ולכן בפרק א
מהלכות תשובה הלכה א דשם מיירי הרמב"ם בוידוי של כל ימות השנה הצריך הרמב"ם
גם פירוט החטא וגם אמירת דברי חרטה וקבלה על העתיד משא"כ בפרק ב בהלכות ז'
וח' דשם מיירי הרמב"ם בוידויים של ערב יוהכ"פ ויוהכ"פ, התם סגי כוידוי
המקוצר אבל אנחנו חטאנו ומהטעם שנתבאר ודו"ק היטב עכ"ד. ובעניותי, אינני
חושב שאפשר לייחס את שיטת המבי"ט לרמב"ם, דהרמב"ם כתב שאע"פ
שתשובה וצעקה יפה לעולם, בעשרת ימי תשובה היא מתקבלת ביותר. זה לא נשמע כאילו יש הקלה באינטנסיביות התשובה בעשרת ימי תשובה ועדיין
דרוש "תשובה וצעקה" [אלא שבתקופה זו התשובה עשויה יותר להתקבל].
אודות מה שכתב הרמב"ם "עבירות שהתודה עליהן ביום
הכיפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכיפורים", עלה בדעתי להסביר דברי
הרמב"ם עפ"י המשל לאדם שחלה במחלה והחלים ממנה שעלילות שיחלה שוב באותה
מחלה גדולה מאדם רגיל. כך אדם שחטא בחטא מסויים עלול לחטוא שוב באותו חטא
אע"פ שכבר חזר בתשובה, ומוטל עליו להתודות שוב כדי שלא יחזור לסורו.
ושו"מ כן בדברי הגר"א דסלר זצ"ל. ויש לדקדק למה כתב הרמב"ם
'להתודות' ולא 'לשוב'? וצע"ר לי. ומצאתי שכתב המבי"ט בבית אלקים [שער
תשובה פ"ו] שלא
הזכיר כאן כי אם וידוי ולא התשובה כי אינו צריך לחזור ולשוב על מה שחטא מקודם כיון
ששב מקודם אבל להעלותו על שפתיו בוידוי הוא צריך [והטעם] להיותו נזכר שלא ישוב עוד.
וקשה לומר זאת עפ"י מה שדייקו האחרונים ברמב"ם [פרק ב' הלכה ב' וג'] שעיקר
הוידוי הוא מה שמבטא האדם החרטה שיש לו בלב. ומובן מזה לכאורה דכאשר מתוודים בפה צ"ל
בשעת מעשה הרגש החרטה שבלב. והעירו גם ממ"ש המבי"ט עצמו בקרית ספר ריש הל'
תשובה 'התשובה והוידוי מצוה אחת היא שאין וידוי בלי תשובה' ואכ"מ. ולהעיר מדברי התרגום על הפסוק 'לפני השם תטהרו' שכתב ואתון קדם השם תודון
סורחנותכון ותדכון. הרי שעיקר המצוה ביום כיפור הוא הוידוי [וכמו שהעירו שזה לא
כרבינו יונה שהמצוה היא תשובה]. ופוק חזי
מאי דכתב בספר הנעים 'לחם חקי' [עמ' ש"ה] עפ"י המהר"ל שעיקר עבודת
יום כיפור הוא למסור את עצמו בידי השם וזוהי גם מהות הוידוי.
והנה מה שכתב 'יום הכיפורים הוא זמן תשובה
לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל', הקשה במשנת יעבץ [חלק מועדים סימן
נד אות ה] וז"ל ולכאורה צריך עיון הלא תשובה לרבים הוא בחטא שחטאו הרבים בתורת
רבים שאם הוא חטא של יחיד רק שהרבה נכשלו באותו חטא א"כ הרי זה תשובה של יחיד
שהרי כל אחד נכשל באותו החטא והוא עבר בתורת יחיד ולא שייך לומר שיוהכ"פ
הוא זמן תשובה לרבים אלא בחטא שחטאו הרבים בתורת רבים. והלא בחטא של רבים לא יתכן שלא
יהיה בו חילול ה' שאין לך חילול ה' גדול מזה שציבור שלם נכשל בחטא ואפילו בשגגה יש
חילול ה' שרבים נכשלו בחטא שהוא חטאת הציבור. וא"כ האיך כתב הרמב"ם שיוהכ"פ
הוא זמן תשובה לרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל והיינו שגם לרבים תשובה ויוהכ"פ
מכפרים כפרה גמורה וכמש"כ 'והוא קץ מחילה וסליחה לישראל' והלא במקום שיש חילול
ה' תשובה ויוהכ"פ לא מכפר וכמש"כ הרמב"ם שם פ"א ה"ד 'אבל
המחלל את ה' אע"פ שעשה תשובה והגיע יוהכ"פ והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין
אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות' עכ"ד ויעויין שם במשנת יעבץ מה שתירץ באריכות.
[ועי' בס' גבורות יצחק לגר"י סורוצקין שליט"א הל' תשובה עמ' ר"צ, ובס'
אלה הדברים להרה"ג ר' אליהו שלזינגר שליט"א עמ' תע"א]. ואולי אפשר לומר שהרבים שבים בתשובה על חטאי יחידים שהרי כל ישראל ערבים
זה בזה. ובנוסף, כשכל היחידים שבים ביחד בתורת ציבור, אפילו על חטאיהם הפרטיים,
כולם מתחזקים מכולם והתשובה מתעצמת [עי' בזה בס' דברי ירמיהו על הרמב"ם כאן, ובס'
'פרי עץ חיים' על הרמב"ם הל' תשובה].
והנה, הזכרנו לעיל, שמי שאינו שב בתשובה ביום כיפור מבטל את המצוה,
וכלשון הרמב"ם 'קץ מחילה וסליחה', וזו ההזדמנות אחרונה ולאחר מכן מתחיל חשבון
חדש. לפ"ז יש זמן אחר המחייב תשובה והוא לפני המיתה, וזה מבואר ממש"כ הרמב"ם בפ"ג
ה"ג וז"ל וכשם ששוקליו זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה
שוקליו עוונות כל אחד מבאי עולם עם זכויותיו ביו"ט של ר"ה וכו' והבינוני
תולין אותו עד יוה"כ אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לא נחתם למיתה עכ"ל. הרי
מבואר ששני זמנים אלו הוי יום הדין וסוף זמן של סליחה ומחילה וממילא חייב לעשות תשובה
ואם לא עשה תשובה נחשב מבטל מצות עשה. ומצאתי
בס"ד שכך כתב הג"ר דניאל לרפילד שליט"א בקובץ הדרום [מ"ה עמ'
5] והוסיף שכך מבואר ברמב"ם [בריש פרק ז'] "שישתדל אדם לעשות תשובה וכו' כדי שימות
והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העוה"ב" ע"כ ועיי"ש מש"כ עוד
בזה.
עוד יש לעמוד על לשון הרמב"ם שכתב "יום הכיפורים הוא זמן
תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל". מתחילת דבריו משמע שיום הכיפורים הוא
זמן תשובה לכל – כולל גוים. אלא שלישראל הוא קץ מחילה וסליחה, ואם לא עכשיו
מאימתי, ומי שאינו חוזר בתשובה ביוה"כ ביטל את המצוה. ומצאתי שהאיר בזה בס'
תורה אור [פינקלשטיין עמ' תס"ח] עיי"ש ובס' שירת דוד עמ' ריז. ואולי זה
סוד קריאת ספר יונה ביום כיפור שהוא זמן תשובה גם לאומות העולם [ואין כאן המקום
להאריך בנושא תועלת החזרה בתשובה לאומות העולם].
התשתית הרעיונית של יום כיפור מהי? חירות.
דרור. פורקן. וכדברי הגר"ב ז'ולטי: עיצומו של יום הכיפורים מהו? יום הכיפורים
הוא ומן תשובה לכל והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. ברם ישנה מצות היום אשר לכאורה אינה
קשורה בעיצומו של יום ביום הכיפורים 'תעבירו שופר בבל ארצכם וגו' וקראתם דרור בארץ
לכל יושביה' [ויקרא כה ט י]. מצוה של קריאת דרור נקבעה משום מה ביום שעיצומו מכפר ועיקרו
תשובה ללמדינו כי אחוזים המה זה בזה. עיצומו של יום הוא תשובה ותשובה היא קריאת דרור.
השב קורא דרור לנפש משעבודה לשלטון תאות הגוף כי כל בני אדם עבדי תאות העולם [הראב"ע].
וכבר כתב הרמב"ם באגרותיו 'שעבדו החומר לשכל כלומר הגוף לנפש כי שעבודו היא חרותכם
בזה ובבא'. וקראתם דרור זהו עיצומה של מצות תשובה [ספר זכרון לגר"ב ז'ולטי זצ"ל עמ' שצ"ה].
טעמו וראו את דברי המהר"ל בספר הגבורות מ"ו: "צוה
בתורה ביובל והעברת שופר
תרועה בכל ארצכם ביום הכיפורים לקרוא חופשי לעבדים שהם נרצעים ואיש אל משפחתו תשובו,
מפני כי שם מלך ד' צבאות יש עליהם ואין ראוי למשול עליהם אחר אותו שנמכר לו וכן החוטא
נמכר ביד היצר הרע ע"י חטאיו עד שהוא ברשות אחר וביוה"כ יצא עי"ש
ובנתיב התשובה דיליה פ"ה. "והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו".
מאי שייטא פדיון לעוון? העוון הוא כעין שבי שדורש פדיון. ומה טוב ומה נעים לעוף
קצת בעולמות העליונים לאור דברי הנפש החיים "כח תשובה שמגעת עד שורשה העליון עולם
התשובה עלמא דחירו ונהירו דכלא [עולם של חירות והארת הכל] ומשם מתאצל ונשפע
תוספת קדושה עליונה ואור מבהיק להתם ולכלות כל טומאה ולתקן העולמות כמקדם וביתרון אור
חדש מעולם התשובה המופיע עליהם" [נפש החיים ש"א יב].
ויש להוסיף את מה ששמעתי על הנאמר על שמואל הנביא "ותשובתו הרמתה
כי שם ביתו" [שמואל א' ז']. התשובה האמיתית והעליונה ['רמתה'], היא כאשר אדם
מרגיש שסוף סוף ..... הגיע הביתה.
שבת שלום רעי ואהובי ואורות אין-סוף בזה ובבא!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה