לרפואת ר' יצחק מנחם בן גיטל מירל בריינדל לאה בתוך שאר חולי ישראל
וחנניה לב בן קרן רונית בתוך שח"י
ולזכות שמואל אלכסנדר ואברהם מרדכי בני נעכא גיטל שיהיו צדיקים וישרים
הקדמה
במאמר זה ננסה לנתח את שיטות הארשונים בענין חזקת ג' שנים להולכי אושא - וה' יהא בעזרנו. המעניין והמרתק בלימוד סוגיא זו הוא להווכח בקשר ההלכתי בין נושאים שעל פני השטח אינם שייכים בשום צורה ואופן אחד לשני [חזקת קרקע, שור המועד, אמירת 'משיב הרוח' וכו']. הסוד הוא שכאשר יורדים לשורשי דברים עוברים במעבר חד מהעולם המעשי הקונקרטי לעולם אידיאלי של היגיון ומושגים. במבט משם רואים המגע ההדוק בין כל חלקי התורה הקדושה באופן מפתיע ומרענן
הצעת
הסוגיא
בש"ס
בבא בתרא [כח:] אי': מנין לחזקה ג' שנים, משור המועד, מה שור המועד כיון שנגח ג' נגיחות, נפק
ליה מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד, הכי נמי כיון דאכלה תלת שנין, נפק לה מרשות מוכר
וקיימא לה ברשות לוקח. ופריך, אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית לא מיחייב הכי נמי עד
שנה רביעית לא קיימא ברשותיה, ומשני, הכי השתא, התם מכי נגח שלש נגיחות הוי מועד ואידך
כי לא נגח מאי לשלם, הכא כיון דאכלה תלת שני קיימא ליה ברשותיה עכ"ד.
שיטת
הריטב"א בביאור קושיית הגמרא: מהיכי תיתי שלש שנים?
כתב
הריטב"א: מהיכא נפקא לחזקה שתהא שלש שנים לא פחות ולא יותר. אם תפיסתן ראיה כמטלטלין
שלא היו הבעלים שותקים תיהוי חזקתם לאלתר ואם אין תפיסתן ראיה שהוא דבר שאדם יכול להכנס
לתוכו למה להם חזקה לעולם עכ"ל.
וביארו
דבריו, דכיון דבקרקע ס"ל דאין חזקתם מכח מה שתפוס בהם כי כל אדם יכול להכנס בהם
[וכמוש"כ המהרי"ט חו"מ ל.] א"כ גם חזקת ג"ש שלא תועיל.
תוספות
– ג' שנים ראיה שקנה
יש שני מהלכים
יסודיים בראשונים בתירוץ הגמרא:
דעת
התוס' [בד"ה עד נגיחה רביעית] דהלימוד משור המועד הוא דכמו ששור המועד בג"פ
הוחזק נגחן ה"נ בג"פ של שתיקה דהיינו ששתק בג"ש אכילה של המחזיק הוחזק
המערער שתקן וממילא אמרינן שזו ראיה שמכר לו או נתן לו במתנה וכיו"ב ומשו"ה
נפקא ארעא מרשות מוכר וקיימא ברשות לוקח. וצא וראה לשון התוספות [ד"ה אלא
מעתה] "דהכי פריך כיון דילפת משור המועד מה התם בג' נגיחות הוי בחזקת נגחן הכא
נמי כיון דאכלה ג' אכילות ולא מיחה הוי בחזקת שלא ימחה עוד ובלא טענה נמי תהא שלו דאית
לן למימר שמחל לו'. [יש להעיר על דבריהם, כיצד יתכן שע"י מחילה קנה? והאריכו
בזה האחרונים – עי' בס' חיי אליהו סי' ג' שכתב שתלוי במח' הקצות והנתיבות אם אפשר
לקנות ע"י גילוי דעת גרידא של המוכר וע' עוד בנתיב בינה סי' א' ועוד ועוד]. והתוס'
להלן בסוגיא [בד"ה שתא קמייתא] כתבו דמה התם הוחזק נגחן בג' נגיחות אף כאן בשלש
אכילות אם לא שמכרה לו, היה מקפיד ע"כ. נמצא דהתוס' סברי דע"י ג' אכילות
מוכח דמחל לו או מכר לו מכבר והאכילות בג"ש אינן מפקיעות ממנו אלא הן מוכיחות
על הזמן שעבר וכן בשור המועד כתבו דע"י הנגיחות הוי בחזקת נגחן והיינו שמוכיחות
שהשור נגחן מכבר.
ועדיין
אין הדעת מיושבת. איך אפשר ללמוד כן משור המועד, וממנ"פ, אי תלינן דודאי מכרה
ומשום דלא מיחה מה איצטריך למילף משור המועד ואי נימא דליכא לראיה זו שוב יקשה מה
הלימוד משור המועד? וכתב לאמר ב'דביר הקודש' [לג"ר נתן זוכובסקי שליט"א סי'
יח] ע"פ מה שביארו האחרונים דהגדר בשור שנעשה מועד ע"י ג' נגיחות אינו משום
דנתרגל ליגח אלא דכיון שנגח ג' פעמים אמרינן דאית ליה תכונה ליגח והנגיחות הם סימן
שהשור נגחן רק בעינן ג' פעמים דאיל"ה תלינן במקרה וא"כ היינו ילפותא דחזקה
דע"י ג' פעמים שלא מיחה אמרינן דודאי מכרה דמעצם אי המחאה ליכא ראיה די"ל
דאית ליה סיבות ע"ז אבל כיון שעשה כן ג' פעמים אמרינן שהסיבה היא אחת [עי'
בס' היקר בארות יצחק סי' ח'] והיא שבודאי מכרה וזה ילפינן משור המועד דמעשה הנעשה ג'
פעמים תלינן בסיבה אחת וה"ה דתלינן אי מחאתו בסיבת המכירה. וא"כ היינו שכתבו
תוס' הוחזק שתקן ובחזקת שלא ימחה וכ"ז משום דאמרינן דהגורם של שתיקתו היא המכירה
ולכן לא ימחה עוד והוחזק לשתקן [ויעוין בחזון יחזקאל על אחר מש"כ בזה]. [ואולי
אפשר לומר בדעת הראשונים שלא קיבלו את דברי תוספות שאין שלשת השנים יוצרת וודאות
שמכר לו אלא שאנחנו עדיין בספק אם מכר לו דסו"ס אין להשוות בין ה'פסיכולוגיה'
של השור שלש נגיחות מוכיחים בודאות שהוא נגחן לבין ה'פסיכולוגיה' של בן אדם ולומר
ששלש שנות שתיקה מוכיחה לנו בהכרח שמכר לו (שו"מ מה שכתב הגר"א וייס שליט"א במנחת אשר דיליה עמ' כ"ד ד"ה והנה). ועי' בנתן פריו סוגיות ח"א סי' ל"ה
שרצה לומר בדעת הרמב"ן אי מה שור המועד עד נגיחה רביעית וכו' שגם אחרי שלש
שנים אין הוא מוחזק בתורת ודאי אלא בתורת ספק, וצע"ר לי].
שאר
ראשונים – אחרי ג' שנים יצא מחזקת מ"ק
אבל דעת רבינו יונה והרמב"ן והריטב"א והר"ן
דהלימוד משור המועד הוא דכמו ששור המועד ע"י ג"פ שנגח נפק ליה מחזקת תמות
והוחזק בנגחנות ה"נ ע"י שלש שנות אכילה יצאה הקרקע מחזקת מוכר לחזקת לוקח
וממילא המ"ק הוא בגדר מוציא מחבירו ועליו הראיה.
דהיינו שלדעת התוס' משור המועד ילפינן דחזקת ג"ש
בלא מחאה היא ראיה למחזיק ומשו"ה הוא דע"י חזקת ג"ש, קמא ליה ארעא ברשותיה
אבל לדעת הר"י והרמב"ן וסייעתם לאו מתורת ראיה הוא דמהניא חזקת ג"ש
אלא דמשור המועד ילפינן דע"י חזקת ג"ש נעשה המחזיק מוחזק וכיון דקיימא ארעא
בחזקתיה, על המ"ק להביא ראיה. כלומר דהא דאמרינן 'ה"נ כיון דאכלה תלת שנין
נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח' לדעת התוס' אין זה עצם הלימוד משור המועד
דהלימוד הוא רק דכיון דאכלה ג"ש הוחזק שתקן אלא זוהי רק התוצאה אבל להר"י
והרמב"ן זהו עצם הלימוד משור המועד דכיון שאכלה ג"ש נפקא לה מחזקת מוכר וקיימא
לה בחזקת לוקח [עפ"י 'בית לחם יהודה' ע"ש ועוד הרבה אחרונים. ונראה
בפשטות שלשון הגמרא נוטה יותר לדעת הרמב"ן וכמדומני שהעירו בזה].
אולם עדיין צריך
להבין מה שהקשה ב'דביר הקודש', דבשלמא בנגיחות כיון שנגח ג' פעמים נעשה מוחזק לנגיחות ובטל החזקת תמות
אבל בשדה מה בכך דאכל ג' שנים הלא המ"ק איקרי מוחזק ומה יבטל חזקתו.
וביאר
ע"פ מה דמצינו דגדר שור המועד אינו מדיני חזקות גרידא דהלא מצינו דיני העדאה ולר'
יהודא בג' ימים דווקא נעשה מועד. ובתוס' ב"ק [כ"ד ע"ב] איתא
די"ל דבנגח שור של הפקר לא נעשה מועד א"כ מוכח דאיכא גזה"כ בפרשת שור
המועד דע"י דיני העדאה נעשה למועד ואף דמדיני החזקות כבר הוחזק בכל אופן ליכא
חיובא דמועד בנגיחות שאינם של חיוב או ברצופין. וכבר יסד הגר"ח [הובא בשעורי הגרב"ד]
דגדר מועד הוא גזה"כ בחלות שם מועד דבעינן ג' נגיחות ואינו מדין חזקות גרידא וסייע
לזה מהא שכתב תוס' [ביבמות] דגם לרבי דבתרי הוי חזקה בשור המועד בעינן ג' נגיחות והיינו
משום דיני העדאה וזה בג' נגיחות וא"כ י"ל הילפותא משור המועד הוא מהגזה"כ
בדיני חיובי שור דע"י ג' נגיחות יצא מחזקת תם למועד וילפינן דה"ה שדה בג'
אכילות מתבטל המ"ק ונעשה המחזיק למוחזק.
אמנם
בודאי דבשור המועד מלבד הגזה"כ דדיני העדאה איכא בזה גם דיני חזקות מדיני מועד
לאדם הוי מועד לבהמה וכן מהא דמצינו דבנגח שור וגמל נעשה מועד לכל וע"כ דהגדר
משום דיני החזקות.
נמצאנו
למידים דבפרשת חיוב מועד איכא ב' דינים, האחד מדיני החזקות דע"י הנגיחות הוחזק
ליגח והשני גזה"כ מדיני העדאה. וי"ל דבזה נחלקו תוס' ורמב"ן, תוס' ס"ל
דהילפותא דחזקת ג' שנים משור המועד הוא מדיני החזקות דשור המועד וכמו בשור הוחזק נגחן
ה"ה בג' שנים הוחזק שתקן אבל רמב"ן ס"ל דהילפותא מדיני גזה"כ דהעדאה
דמצינו בשור וא"כ שפיר ילפינן דכמו בשור ע"י ג' פעמים יצא מחזקתו שם מועד
ה"ה בחזקה ע"י ג' שנים נפקע המ"ק ונעשה הלוקח למוחזק [ולרמב"ן
ע"כ צ"ל דכך קיבלו הולכי אושא הלכה דאיכא ילפותא דחזקת ג' שנים מדין שור
המועד] עכ"ד ה'דביר קודש'. וע"ע ביסוד
זה של ב' דינים א] חזקה וב] העדאה בחי' ר' שלמה [ב"ק סי' ג'], רשימות שיעורים
[לגריד"ס על מס' בב"ק עמ' יד], ובדברי מרדכי [לג"ר מרדכי מן ב"ב
סי' יד] ועפ"י דבריהם מתבררים ומתבהרים עוד כמה דברים.
רבינו יונה –
בס"ד מוחזק לן אבל הגמרא חוזרת בה ואומרת דהוי ראיה אבל זה נגד שאר ראשונים
בהמשך
הקשתה הגמ' דא"כ חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה ובשיטמ"ק הביא הר"י
בעליות ז"ל דה"פ דמתניתין כל חזקה שאין עמה טענה כגון שאמר לו מה אתה עושה
בתוך שלי ושתק או שאמר לו לא אשיבך דבר ולא בע"ד דידי את אינה חזקה וכו' דלא מהניא
חזקת ג"ש אא"כ יש עמה טענה וכו' והיינו דמקשינן עלה אלא מעתה חזקה שאין עמה
טענה תהוי חזקה כיון דנפ"ל מרשות מוכר אע"פ שלא רצה המחזיק להשיבו דבר למה
מורידים את המערער לתוכה תיהוי כמו שתובע את חבירו כלים שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר
שאם לא רצה הנתבע להשיבו דבר אין יורדים לנכסיו אלא הרי הכלים בחזקתו וכו' ומפרקינן
טעמא מאי דאמרינן דלמא בדקאמר איהו לא טעין וכו' פירוש דלא ילפינן משוה"מ אלא
דמהניא חזקה למהוי ראיה למה שהוא טוען שלקחה הימנו וכו' לפיכך
כ"ז שאינו טוען כלום קרקע בחזקת בעלים עומדת וכו" עכ"ל.
ומפורש
ברבינו יונה דבתחילה סברה הגמ' דחזקת הבתים היינו בגדר מוחזק לן [כמו שכתבנו בשמו]
וא"כ שפיר הקשתה דחזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה כמו מטלטלין שאין המחזיק בהם
צריך להשיב דבר למרא קמא ויכול לומר לו אינו רוצה לענות לך. וע"ז דוחה הגמ' דאין
הפירוש חזקת הבתים שנהיה מוחזק לן אלא זה חזקת ראיה דראיה כמו שהוא אומר וא"כ
ודאי צריך טענה.
הסברא
לחלק בין מוחזק לן וראיה
והסברא
לחלק בין מוחזק לן לבין ראיה [שאם מדובר במוחזק לן לא צריך טענה ואילו אם מדובר
ב'ראיה' צריך טענה] היא שאם הוא מוחזק אזי אין שום סיבה להאמין שהקרקע אינה שלו,
ולהיפך, השני שרוצה להוציא ממנו צריך להביא טענה להוכיח את בעלותו. שונה הוא אם
החזקה היא חזקת ראיה, כדי לחזק ולבסס את הראיה צריך להציב 'טענה' המוכיחה את בעלותו נגד המרא קמא שידוע לנו שפעם החזיק בקרקע.
שוב
מצאתי שכ"כ בס' אור אהרן, והוסיף שבריטב"א מפורש דגם למסקנה נשאר בשיטתו
דחזקת ג"ש הוה מוחזק לן דעל שאלת הגמ' אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה
כתב דה"ה יכלה הגמ' לשאול שאלה זאת על כל חזקת מטלטלין ומה דשאלה הגמ' על קרקע
משום דכאן תניא בהדיא 'חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה' ובאמת מפורש בדבריו דגם במטלטלין
בעינן טענה ולא כדברי הרבינו יונה ולשיטתו גם למסקנא נשאר גדר חזקת ג"ש מדין מוחזק
לן וכמוש"כ. וכן מפורש בקצוה"ח [קל"ג ס"ק א'] להדיא דלמד דחזקה
שאין עמו טענה אינה חזקה גם על מוחזק במטלטלין קאי וכן מוכח שם בנתיבות. וזה כדברי הריטב"א ולא כרבינו יונה
דבלשון הטור סימן קל"ג ג"כ מפורש כן להדיא שכתב 'כל המטלטלין שהם תח"י
אדם נאמן לטעון עליהם שהם שלו' ומפורש דבעי טענה ללא ספק וכ"מ ג"כ בדברי
הרמב"ם והשו"ע. וכן מפורש ברשב"א מו בד"ה אלא לאו דליכא עדים עיי"ש.
משיב הרוח ושור המועד
התמקדנו עד עתה במהות
שלש שנות חזקה בקרקע, אם זו ראיה [תוס'] או חזקה והפקעה מרשות המ"ק [שאר
ראשונים]. אבל בל נשכח שהגמרא לומדת על מהות החזקה מדין שור המועד, מה שיוביל
אותנו למסקנה ההגיונית שנחלקו גם במהות שלשת הנגיחות של שור שהופכות אותה להיות
מועד. ויסוד החקירה: אם הנגיחות
מרגילות אותו [הפקעה] אותה לנגוח ומוציאות מחזקת אינו נוגח דתם למועד או הנגיחות מוכיחות
ומגלות על טבעו שהוא רע והוא מועד [ראיה] ומזה למדו הולכי אושא לחזקת ג"ש.
ומצאנו
בזה מחלוקת הפוסקים, דהנה כתב הטור [או"ח סימן קי"ד] הר"מ מרוטנבורק
היה רגיל לומר בשמיני עצרת צ' פעמים מאתה גבור עד מוריד הגשם שאם יהיה מסופק אין צריך לחזור
וראייתו מדאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש ה"נ
כיון דאחר צ' יום אם הוא מסופק אי"צ לחזור, כל שכן צ' פעמים ביום א'. והרב ר'
פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנידון דומה לראיה, דהתם
טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ע"י ג' נגיחות רחוקות כל שכן בג' קרובות אבל
הזכרת גשם שנתקן בתפילה הדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי.
ודעת
הבית יוסף שם בשם מהרי"א דטעמו של רבינו פרץ ז"ל דלא דמי משום דהתם בנגיחות
מהני קירוב נגיחות כי ג' הנגיחות מגלות שהשור טבעו רע והוא נגחן ובקירוב נגיחות רואים
יותר שטבעו רע מאשר בריחוק הנגיחות דיש לתלות במקרים אבל גבי תפילה דתלוי בהרגל לשון
אין מתרגל לשונו יותר אם יעשה דבר אחד בקירוב. ומשמע מדבריו שסברת המהר"מ מרוטנבורק
ז"ל היא שבנגיחות גם כן מרגיל עצמו עכשיו ליגח ולהכי שפיר דמי לתפילה שמרגיל עצמו
עכשיו ושפיר מביא ראיה מנגיחות דקירוב דמהני להרגילו ליגח והוא הדין דמהני הרגל דקירוב
בתפילה.
מכאן
הבהיר בס' מדרך עוז [לג"ר מרדכי ריינהולד שליט"א סי' כג] דגדר חזקת ג"ש לפי הולכי אושא שלמדו
משור המועד נדון בתרתי, האם אכילת ג' שנים מעביר את השדה מרשות המוכר ועושה את הלוקח
מוחזק כפירוש הרמב"ן או האכילות מבררות דמכר לו מכבר כפירוש התוס' וכל זה תלוי
בגדר דינא דשור המועד הנעשה בג' נגיחות האם מברר שהשור נגחן וטבעו רע או שהנגיחות מרגילות
אותו עתה ליגח ובהא פליגי המהר"מ והר"פ המובא בטור.
חזקת ג' שנים לא
יכולה להיות 'הרגל' וקשה על הסוברים ששור המועד הוא הרגל
ותבט
עיני בשורי בס' קה"י [טהרות ס"ס ס"ו] שכתב בזה"ל: "בריש חזקת
הבתים קאמרי הולכי אושא בטעמא דמהני חזקת ג' שנים משום דילפינן לה משור המועד שמתחזק
נגחן בג"פ וענין החזקה דהתם משום דשתיקה על אכילה של שנה אחת תלינן במקרה של התרשלות
וכדומה וכן בשנה הב' אבל שתיקה על ג' אכילות לא תלינן במקרה אלא ודאי שמכרה לו, והתם
א"א כלל לפרש ענין הג"פ משום שע"י כן הורגל בכך ונעשה טבעו לשתוק דמה
זה ענין לזכות את המחזיק דענין השתיקה על ג' אכילות הוא שמכרה לו וגם למפרע הוי הוכחה
ואין המחזיק צריך להחזיר הפירות. מיהו בזה יש לומר עוד טעמים ואכמ"ל לדמות כל
החזקות זה לזה וכמש"כ לעיל."
תירוץ
– המכנה המשותף הוא ההפקעה
ונראה לתרץ קושייתו
עפ"י מה שכתבנו מהספר 'מדרך עוז', שאין ההשוואה בין ג' נגיחות לחזקת ג' שנים
בכך שבשניהם נקנה הרגל מסוים, כי זה לא שייך לגבי חזקת ג' שנים, כאמור בדברי קדשו
של הקה"י, אלא ההשואה וההיקש הוא שבשניהם יש הפקעה, השור מופקע מתורת תם
והשדה מופקע מבעלותו של המ"ק וא"ש.
ויש עוד לעיין מדיני
שוטה בתחילת חגיגה ששם מוכח דעשיית שלשת דברי שטות הוי ראיה ולא הרגל וכן מתו אחיו
מחמת מילה הוי ראיה שיש סכנה למול ילד זה, וכן באשה שלא ילדה מג' בעלים דמוכח שהיא
אילונית הוי ראיה ולא הרגל. עי' בס' אבני מקום [עמ' שמג], אהל מועד [לגר"א טוקר
שליט"א עמ' שכ"ב], אסיפת שיערים [לגר"א שפירא שליט"א סי' יא]
ועוד ועוד.
נחלקו הראשונים אם המחזיק ג' שנים צריך להשבע שבועת היסת. ודנו בין היתר עפ"י שיטות הראשונים שהבאנו כאן, עי' בנתן פריו [סי' לה] וחיי אליהו [סי' ג] ועוד ועוד.
סיימתי ה' טבת
התשע"ג
גבעת זאב החדשה ת"ו
ברוך הנותן ליעף כח
ולאין אונים עצמה ירבה!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה