שמחת המוות

במחיית עמלק ניצוץ הטוב מתברר לקדושה ע"י עצם המחייה (סידור עולת ראי"ה דף תלח). יתרה מזאת הרוחניות שברע שמח בכליונו וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלהו (אוה"ק ב דף תצא והמקור להרעיון בזוהר ח"ב דף קסג).

אולי לאור אורו של הרב זצ"ל יש לפרש את הפסוק שנאמר לפני שהרג שמואל את אגג "וילך אליו אגג מעדנות ויאמר אכן סר מר המוות" והתרגום מפרש "מפנקא". מה היה הפינוק כאן?

הרע הרגיש את כליונו הקרב ובא ושמח על כך.

ואכן סר מר המוות....