אורות הגבעה
פרשת בשלח
בחסות 'שמעתתא בעי צילותא: עריכת
ספרים מכתב יד עד לבית הדפוס' טל' 02
-587 0080
לזכות אהובי - ר' יהודה לייב בן נחמה רבקה לזיווג הגון בקרוב והרבה שמחת חיים ולגיסו ר' אפרים אבא בן מרים שושנה לברכה והצלחה וכל טוב לו לביתו ולכל אשר לו
"ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (ט"ו כ"ה). רש"י :במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן, שבת פרה אדומה ודינין.
היתכן יהודי למחצה?
בס'
אגרות וכתבים [למרן בעל הפחד יצחק עמ' צד] כתב על הפסוק "שמור את יום השבת לקדשו
כאשר צוך" ופירשו בגמרא דהיינו שבת מרה: הדבר יפלא, מה היא התוספת של שבת מרה
על גבי השבת דסיני ומה המשמעות של סיום הפסוק כאשר צוך במרה. האם לא סגי בציווי זה
הנאמר בסיני ולמה לו להתייחס כאן לשבת דמרה. ויש לפרש על פי מה שהעיר חכם גדול אחד
מחכמי ירושלים בדור שלפני פנינו [עי' בשו"ת אבני נזר שנ"א סק"ד
ובשו"ת בנין ציון סי' צ"א ובשו"ת חלקת יואב מודו"ת סי' ח'
ועוד ועוד] שאע"פ שקי"ל דנכרי ששבת חייב מיתה, מ"מ גר שמל ולא טבל הגם
שעדיין לא נגמרה גירותו מכיון שחלה בו תורת התחלת גירות בטל ממנו האיסור של נכרי ששבת.
ונימוקו עמו, מפני שבמרה נצטוו ישראל על השבת ובמרה היו ישראל במצב זה שבין מילה וטבילה
ומעתה נמצא שיש באמת בשבת דמרה תוספת חידוש מה שלא נמצא בשבת דסיני דהיינו שלענין איסור
של שביתת נכרי סגי בתחילת גירות. אלא שעדיין היה מקום לומר שמכיון שנתחדשה שבת בסיני
ניתנה תורה ונתחדשה הלכה וממילא שבת שלנו מופקעת היא גם מגדר של תחילת גירות ובעינן
דוקא גמר גירות לענין שבת. ועל כן סיים הפסוק בשבת דסיני כאשר צוך בשבת דמרה לומר שגם
אחרי שבת דסיני נשאר השבת דמרה לענין מל ולא טבל. [עיין מאמרו של הגרי"ש
אלישיב זצ"ל בקובץ בית הלל כ' עמ' מד ודוק].
ועפ"י
יסוד זה יישב הגאון מקוג'יקלוב בעל שו"ת 'ארץ צבי' [סי' מא] את קו' התוס' ריש
שבת למה פתח התנא בהוצאה, ואמר לתרץ דאע"פ דאמרי' בגמ' גר שמל ולא טבל ה"ה
כעכו"ם לכל דבריו, זה דוקא לכל התורה דנצטוו בשעת מ"ת ואז הי' מילה וטבילה
אבל שבת דנצטוו במרה ובמרה לא הי' רק מילה גרידא דטבילה הי' רק בעת מ"ת וחזינן
דבמילה לחודא נמי חייב במצות שבת. נמצא לפי"ז דאע"פ שמל ולא טבל נמי חייב
במ"ע דשבתון אף דפטור מכל המצות. והנה לקמן דף פ"ח בשבת מבואר דתחומין במרה
לא איפקד ובתוס' שם דה"ה הוצאה במרה לא איפקד. נמצא לפי"ז דהוצאה שאני מכל
המלאכות דנצטוו במרה והוצאה הי' רק בשעת מ"ת ולפי הנ"ל נמצא דהוצאה שוה ככל
מצות דבעי' תרווייהו מילה וטבילה. והנה בגמ' זבחים מבואר דמקודש ושאינו מקודש מקודש
קודם והוצאה הוי לענין זה מקודש, כיון דאינו רק בישראל גמור ולהכי הקדים לשנות הוצאה
ברישא ודו"ק עכ"ד ודפח"ח. והנה, חידוש זה ניתן להאמר רק אם נלמד שגם אחרי שנצטוו על השבת עדיין
חלים הכללים דשבת מרה – דהיינו שגר שמל ולא טבל חייב לשבות. אז נאמר שהוצאה קדושה
יותר שמחייבת רק אחרי מילה וטבילה לעומת שאר המלאכות שחייבים בהן אחרי מילה בלבד.
אבל אם נבין שאחרי סיני שוב חייבים בשמירת שבת רק אחרי מילה וטבילה, א"כ אין
שום תוספת קדושה בהוצאה. ומוכח כנ"ל שגם אחרי סיני עדיין נשאר הבסיס של
הציווי במרה. "כאשר צוך".
גרסינן
בסנהדרין נו - עשר מצוות נצטוו ישראל במרה
שבע שקיבלו עליהן בני נח [יש להעיר – מה נתווסף בשבע מצות בני נח – הרי כבר נצטוו]
והוסיפו עליהן דינים ושבת וכיבוד אב ואם דינים דכתיב שם שם לו חק ומשפט, שבת וכיבוד
אב ואם דכתיב במצות שבת וכיבוד אב בדברות בפרשת ואתחנן כאשר צוך ה' אלהיך ואמר ר"י
כאשר צוך במרה.
והנה
איתא בהוריות ח: תנא דברי רבי ישמעאל איזהו מצוה שהיא נאמרה תחילה הוי אומר זו ע"ז
[במאמר אנכי ה' אלהיך] והש"ס דחה דע"ז לא נאמרה תחילה דהלא אמר מר י' מצוות
נצטוו ישראל במרה טרם שניתנה תורה. ובתוס' ד"ה והא, הקשו למה לא פריך הש"ס
ממה שכבר נצטוו על מצות מילה ועל מצות גיד הנשה ותירצו בתוס' דהתם נצטוו כשהן בני נח
וכאן נצטוו כשהן ישראל.
ובחידושי
מרן רי"ז הלוי בפרשת בא הביא סוגיא דהוריות שם דהש"ס פריך מי' מצוות שכבר
ניתנו במרה וכתב וז"ל וצ"ע אמאי לא פריך מהפרשה דהחודש הזה לכם וגו' שנאמרה
עוד קודם מרה ונאמר שם איסור חמץ לדורות שהוא בכרת ולא מייתי רק ממצוות שנצטוו במרה
עכ"ד. וכוונתו בזה להקשות דאף מצוה זו של החודש הזה לכם ניתנה להם בתורת יהדות
ושוב צ"ע למה לא פריך הש"ס מפרשה זו וצ"ע.
לאור היסוד האמור,
הדברים מאירים באור יקרות. עשר המצוות שקיבלו במרה היו אחרי שנמולו ונכנסו לברית
היהודית באופן חלקי. לעומת זאת, המצוות שלפני מרה ניתנו כשעדיין היו נכרים [בליל
ט"ו נימולו – עי' רש"י פי"ב פ"ו]. אשר על כן, הגמרא לא הקשתה
ממצות קידוש החודש ואיסור חמץ. וכך תירץ בס' חבצלת השרון [עמ' ערה] עיי"ש
וכבר רמז לזה מרן באגרת הנ"ל.
ונבסס יותר את
הדברים: מובא
שהי' מעשה כירושלים בשנת תר"ח בגר שמל ולא טבל מפני שעדיין לא נתרפא ממילתו ונהג
כישראל ושמר את השבת ושלח לו אחד מן הרבנים שם שאסור לו לשמור שכת דאל"כ הוי עכו"ם
ששבת וחייב מיתה ואע"ג שמל הא כיון דלא טבל כאילו לא מל, וע"כ שלח לו שיכתוב
כמה אותיות [והעיר בס' יש"א מדברותיך סי' ח' לג"ר י.ג. אדלשטיין
שליט"א דלכאורה באופן זה הוי מלאכה שא"צ לגופה דאין לו ענין בכתיבה כלל וכותב
רק כדי שלא יהא עכו"ם ששבת וכיון דל"ח מלאכה א"כ לכאו' שוב הוי עכו"ם
ששבת זולת דיכתוב דבר שבאמת הוא צריך לו. אבל דחה זאת הגר"א וייס
שליט"א בהגיונו הבריא במנחת אשר פ' נח עיי"ש ותמצא נחת] וצווחו עליו מרבני
ירושלים שמעולם לא שמענו כן וגר שמל ולא טבל נוהג כישראל ושומר שבת ואין למחות בידו
ולא נתפרש הטעם כזה. ושלח הרב הנ"ל שני מכתבים בנידון זה הא' להגאון ר"ש
סלנט זצ"ל והשני להגאון בעל ערוך לנר זצ"ל ושניהם השיבו לו שהי' מותר לו
לשמור שבת ויתכן אף שהי' מחוייב בזה. [עי' בספר תורת ר' שמואל סלנט ח"א סי' ל"א
שהובא שם כל הנ"ל].
והגרש"ס
ז"ל השיב עפ"ד הרשב"א ביבמות דף ע"א א' דאיתא התם בגמ' דילפי'
מקרא דתושב ושכיר לא יאכל בו דערבי מהול אסור כאכילת קרבן פסח ומקשינן והא מולין נינהו
והא תנן קונם שאני נהנה לערלים מותר כערלי ישראל ואסור כמולי עכו"ם וכו' וא"כ
תיפו"ל מקרא דכל ערל לא יאכל כו' ומשני אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וכו' והתו'
שם דף מ"ו ע"כ ד"ה כי פליגי, הקשו הא גר שמל ולא טבל כיון דגוי גמור
הוא וכאילו לא מל א"כ שוב למ"ל קרא, ותירצו דבאמת מכאן ילפי' דמל ולא טבל
כאילו לא מל עיי"ש אבל הרשב"א בפ' הערל שם כתב ליישב בזה"ל דשאני הכא
דמילתו לשם יהודית ואע"פ שלא נגמר גירותו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת
יהודית שאינו צריך אלא טבילה עכ"ל. ונראה מד' הרשב"א דהא דאיצטריך קרא
למעוטי דמל ולא טבל אינו אוכל בק"פ היינו משום דלא הוי גוי גמור ואף שגם אינו ישראל
ופשיטא שאינו מחוייב במצוות, מ"מ ס"ד דל"ח ערל ושפיר אוכל בק"פ.
וכתב שם הגרש"ס עפי"ז דרק לענין ק"פ מצינו דנתמעט ולא לענין שבת. והנה
הא מיהא פשיטא דאין לחייבו בכל המצוות אע"פ שנכנס קצת לדת יהודית ורק דמ"מ
יש לומר דאיסורא דעכו"ם ששבת כבר לית לי' דכיון שאינו עכו"ם גמור י"ל
דלא נאמר בי' הך איסורא אבל לחייבו בשמירת שבת לא מסתבר לחייבו טפי משאר המצוות דודאי
אינו מחוייב. עכ"פ לדרכינו
למדנו שיש בית אב בדברי הרשב"א לדברי האחרונים שגוי שמל ולא טבל "התחיל
ונכנס קצת בדת יהודית", וא"כ לא רחוקה הדרך לומר, שכמו שבמרה כבר היו
חייבם בשמירת שבת אחרי המילה, כך בימינו.
ונצעד קדימה. עד עתה
התחדש לנו שע"י מילה בלבד כבר נהיה יהודי באופן חלקי ומותר [או חייב] בשמירת
שבת. חידוש יותר גדול אפשר לומר שעל ידי רצון בלבד אפשר כבר להכנס לדת האמת
ולהתחיל לשמור שבת ולהתנהג כיהודי לדברים מסויימים. ואביא כמה עדים נאמנים לדבר.
ראשית, במדרש רבה [דברים
פרשה א' כא] נאמר: "אמר ר' יוסי בר חנינא גוי ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו
את המילה חייב מיתה וכו'". הרי בקבלה בלבד סגי. [ושוב מצאתי שבשו"ת
ארץ הצבי ח"א סי' מא דייק כך ותעלוזנה כליותי]. ובתוס' ישנים [יבמות מח:] כתב
"דזה כיון דדעתו להתגייר מצי לשבות". ופוק חזי גם במהרש"א [שבת לא.] שהסביר את הגמרא שלימדו
תורה לגוי ש"כיון שבא להתגייר שרי ללמדו תורה". ובס' זאת
ליעקב [כתובות עמ' קצט] דייק הגרש"י בורנשטיין שליט"א מדברי הרמב"ם
[איסו"ב י"ג ד'] "וכן לדורות כשירצה הגוי להכנס בברית
ולהסתופף תחת כנפי השכינה וכו' צריך מילה וטבילה" שעצם הרצון להכנס בברית הוא
מהות הגירות ואח"כ צריך מעשים של מילה וטבילה עיי"ש. וכך דייק
הגר"י דייויד שליט"א ר"י פחד יצחק בשיעוריו על מס' כתובות [סי' יז]
עיי"ש ותמצא נחת.
מכיון
שהדברים ארוכים והמסגרת מצומצמת, לא אאריך יותר, ואביא מקצת מראה מקומות בפתגמא
דידן: פחד יצחק [פסח מאמר לו מברר מתי התחילה עידן 'מצוות התורה'] בס' כלי חמדה
[בשלח – מציע שאולי במרה נצטוו על האבות בלבד ולא על התולדות], אוצרות מגדים
[בשלח, דן באריכות נפלאה בהרבה ענינים, בתוכם אם נצטוו במרה ללמוד את פרשת השבת או
גם לקיימה הלכה למעשה], בהגדת אור אברהם הוספות חדשות עמ' לז, דברים נפלאים באמת
ליעקב יז, ד [שפסח הוא חג לאומי ולכן הזהירו המלכים בכמה מקומות לשמור עליה ויש גם
הו"א בגמרא שכדי להשתתף בחג הלאומי די במילה בלבד], אות לישראל [מובשוביץ סי'
לג שביאר דברי הרשב"א עפ"י הגרנ"ט שיש שם ישראל וקדושת ישראל ולשם
ישראל סגי בברית. גם הוכיח מהתשב"ץ שמחללים שבת על מי שמל ביום ה' על אף שטרם
טבל], ביכורי ראובן [שיפאנסקי כתובות כט., מנה עוד מספר אפשרויות עפ"י
הראשונים לגירות לחצאין א] נתינה ב] כותים גירי אריות ג] גר קטן לפני קבלת המצוות
ד] עבד להרמב"ם בהל' ק"פ ה' ה' שרק מילת עבדים מעכבת ולא טבילה ה]
מעוברת שנתגיירה להגרנ"ט [עיי"ש], גליוני הש"ס לגר"י ענגל
זצ"ל [שמילה פועלת הסרת התיעוב וטבילה מכניסה לקדושת ישראל], שו"ת מנחת
אלעזר [ח"ג סי' ח' שמל ולא טבל יש לקוברו אצל יהודים], שו"ת אג"מ
[יו"ד ח"ב קמ"ט דאין למחות אם רוצים לקבור אותו אצל יהודים אבל אין
לעשות כן לכתחילה], דברות אליהו [אברז'יל ח"ה סי' כ"ט אסף הרבה מקורות
להוכיח שמל ולא טבל נחשב למקצת יהודי], בית האוצר [מערכת ב' כלל ז' כתב לחדש דהנודר מן הערלים אע"ג דאסור בגוי
שנימול מותר בגר שמל ולא טבל דע"י שמל לשם יהדות סר ממנו הערלות דגוי ואע"ג
דיליף ביבמות ע"א מתושב כהן ושכיר שאינו אוכל בתרומה משמע דהיינו דין דוקא באכילת
תרומה אבל דין ערלות פקעה ממנו ע"ש עוד מה שהאריך בענין זה], שו"ת
להורות נתן [חי"א סו"ס צ"ו קנה כלי מגוי שמל לשם גירות לא צריך
להטבילו שהמוכר יצא מטומאת עכו"ם וגם בח"א עמ' ע"ו], שו"ת ציץ
הקודש [ח"א סי' לד], הר צבי על הש"ס [נשים עמ' נה הביא את הירושלמי
ביבמות שמסתפקת אם גוי יכול להביא פסח וביאור הגרי"א הרצוג זצ"ל שמדובר
בגר שמל ולא טבל והגרצ"פ זצ"ל רצה לומר שעדיף לפרש שמדובר בגר שמל וטבל
ולא הביא קרבנותיו], זאב יטרף [שמות פרק יח הקשה איך הביאו קרבן פסח במצרים בלי
טבילה ותירץ עפ"י הרשב"א דסגי במילה], שו"ת רדב"ז [ח"ג
סי' צע"ט שמגעו ביין אינו מטמא], רמב"ן [ויקרא כד י שכתב "כי מעת
שבא אברהם בברית היו ישראל ובגויים לא יתחשבו"], מנחת אברהם [סי' טז שלשיטה
שהסדר אינו מעכב ואפשר לטבול לפני המילה
אולי ע"י טבילה נכנס קצת לדת היהדות ועיי"ש עוד בס' ו'], נחמת אמרתך
[להרה"ג ר' אלימלך וינטר סי' ד' דן בגר שמל ולא טבל לענין ת"ת], משנת
הגר [סי' יט, לב, לג ובמראי מקומות החשובים], שו"ת בצל החכמה [ח"ד סי'
קסז], שו"ת ציץ אליעזר [ח"י סי' כה], ובס' יש"א מדברותיך [סי' ח'
שהסביר שמעמד עם ישראל במרה היה כגר תושב, שאחרי קבלת ז' מצות חלה חלות חדשה וחייב
בשמירת שבת עיי"ש מילתא בטעמא ויעם לך מאד, הוא גם הסביר מה נתחדש בקבלת ז'
מצות במרה עפי"ד הרב מפונוביז' זצ"ל]. וראיתי לאחד קדוש מדבר, שרצה
להוכיח שמל ולא טבל חייב בשמירת שבת מנוסח התפילה "ולא ישכנו בה ערלים".
ולאחר המחילה, נראה שאין מכאן הוכחה, עפ"י המשנה [נדרים ל"א:] שהנודר מן
הערלים מותר במולי עכו"ם, וא"כ אין פירכא מכאן לסוברים שמל ולא טבל אינו
חייב בשמירת שבת, כי אפילו אחרי המילה יתכן שמוגדרים עדיין כערלים.
"כל המחלה אשר
שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה'
רופאיך" (ט"ו כ"ו) סגולה בדוקה ומנוסה
למניעת סרטן: משנה
הלכות ח"ט סי' קסא, אגרות משה חו"מ ד סי' ע"ח, ציץ אליעזר ט"ו
ל"ט, תשובות והנהגות ח"ג סי' שנד
|
שבת
שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה