"כי אם לבינה
תקרא, לתבונה תתן קולך"
מה ההבדל בין בינה
לתבונה ולמה צריך לקרוא להן?
מלבי"ם - "כי אם לבינה
תקרא", הבינה הוא מה שמתבונן מעט מעט ומוסיף דעת להוציא דבר מדבר,
וצריך שתקרא אל הבינה ותזמינה אליך, שתשים לבך לכל דבר חכמת בינה לשקוד עליו להבין
טעמו, "והתבונה" היא ציור התבונה הכללית שכולל כל הדברים, שא"א שיקרא אליה
כי רחוק מן האדם להבין כל תעלומה ולמצוא כל דברי חפץ, רק "יתן קולו
לתבונה" כקורא מרחוק להשיג מה שיהיה ביכלתו להשיג מהתבונה הכללית.
אומר הגר"א ולהבין דבר מתוך דבר צריך
לקרוא אותה בפה כי היא נכללת בחכמה בדקדוקיה ופרטיה של ההבנה וע"י קריאת החכמה
בפה יגלו דקדוקיה ופרטיה, וזהו כי אם לבינה תקרא'.
ואם כי שיטת הגר"א [או"ח מ"ז] שמברכים על תלמוד תורה
בהרהור, בודאי יש מעלה ללמוד בקול.
הגמרא ברכות לומדת מפסוק זה שהבא על אמו בחלום יצפה לבינה. וצריך להבין למה חלום כזה רומז לבינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה