לרפואת א"מ מרת הענא מרים בת חנה בתוך שח"י
המנ"ח [במצוה שכ"ה] כתב לתרץ
קושית התוס' למ"ל קרא לפסול סוכה גזולה תיפו"ל משום דהוי מצוה הבאה
בעבירה, ועז"א דדוקא במצוות שהם חיובים אקרקפתא דגברא אמרינן דאם לא קיים
המצוה ממילא ביטלו אבל סוכה בשאר ימות החג וציצית דאין חיוב לקיימם אלא שאם רוצה
לאכול אכילת קבע צריך לאכול בסוכה ואסור לאכלו חוץ לסוכה ואם רוצה ללבוש בגד של ד'
כנפות צריך להטיל ציצית ואסור ללבשו בלי ציצית, באלו אמרינן, דאם לא כיון לשם מצוה,
נהי שלא קיים מצות עשה מ"מ לא חשיב ביטל עשה שהרי לא לבש בגד של ד' כנפות בל'
ציצית ולא אכל חוץ לסוכה.
ובשערי יושר [שער ג' פי"ט] חולק
עליו, וכתב דענין הממוצע שהמציא המנ"ח לומר דבמצות ציצית וסוכה אך שלא קיים
המצוה מ"מ לא ביטל מ"ע הוא דבר רחוק מן השכל, דבשלמא אי כתב רחמנא איסור
לאכול חוץ לסוכה או ללבוש בגד בלי ציצית, שפיר הומ"ל גבי מצהב"ע דלא עבר
אמימרא דרחמנא שהרי לא אכל חוץ לסוכה ולא לבש בגד בלי ציצית, אבל השתא דליכא אלא מצוה
בקום ועשה לאכול בסוכה ולעשות ציצית רק שתלוי בתנאי [אם רוצה לאכול אכילת קבע ואם
לובש בגד של ד' כנפות] א"כ בבא התנאי המחייב את המצוה, הרי הוא חובת גברא
כתפילין ואתרוג ואין שום חילוק ביניהם ע"כ. כלומר, במצוה הבאה בעבירה יש פסול
בחפצא של המצוה ולא רק שחסר קיום בגברא. ובסגנונו המיוחד של הגר"ש זוין
זצ"ל: "אילו היה הדין בשאר הימים שאסור לאכול מחוץ לסוכה ולא יותר, היה צודק,
מחוץ לסוכה לא אכל. אבל אין הדבר כן, מצוה חיובית היא ולא שלילית כשאוכל חייב לישב
בסוכה לסכת תשבו שבעת ימים והרי אכל ולא קיים המצוה.
והוכיח הגרש"ר דמצוה הבאה בעבירה הוי
פסול בחפצא, מתוס' [בריש פ' לולב הגזול ל' ע"א ד"ה משום] דהקשו בהא דלולב
של אשירה פסול משום כתותי מיכתת שיעורא, דתיפו"ל משום מצוה הבב"ע, ואי לא
הוי פסלות בחפצא מאי קס"ד להקשות דמה ענין העבירה שנעשתה בהלולב לשעבר לקיום המצוה
דהשתא. ומוכח דהוי פסול בהחפצא ושפיר הקשו דכיון דנעבדה עבירה בהלולב חל שם פסול בהלולב
וע"ז תירצו דכיון דאין המצוה באה מחמת העבירה ל"ש דיחול שם פסול על המצוה
מחמת העבירה.
ועוד כתב בס' דגל ראובן [ח"א סי'
ב' ובעוד אחרונים] להוכיח דהוי פסול בחפצא מגמ' מפורשת בסוכה דף ל דמביא קרא והבאתם
את הגזל לפסול הקרבן משום מצהב"ע ככל פסולי מוקדשים, הרי שנחשב גזול פסול כמו
פסח שהוא פסול בגופו.
שח הג"ר משה גרשנוביץ שליט"א:
באתי פעם אל רבינו [החזו"א] לפני זמן התפילה, והצעתי בפניו שלפי דברי המנחת
חינוך שמצוה הבאה בעבירה איננה פסול בעצם המצוה ורק שחסר בקיום המצוה, ניתן לפי זה
לבאר דעת הראב"ד [הלכות ברכות פרק א' הלכה י"ט] על דברי הרמב"ם, שהאוכל
דבר איסור אינו מברך עליו. והראב"ד השיגו, למה לא יברכו הואיל ונהנו ע"ש
כי היות ומצוה הבאה בעבירה איננה פסול ורק שלא קיים את המצוה ממילא צריך לברך על
דבר האסור כי אם לא יברך הרי הוא נהנה מן העולם הזה בלא ברכה. אך אם הוא יברך,
אמנם לא קיים המצוה אבל עכ"פ אינו נחשב שעבר איסור על שנהנה בלא ברכה וירויח
שיהא נחשב כאילו לא אכל. המשכתי ודברתי עמו ואמר לי, אין כבר זמן, צריך להתכונן
לתפילה, לאחר התפילה אמר לי, לפי המנחת חינוך אתה מאד צודק אבל המנ"ח אינו
צודק והפסול של מצוה הבאה בעבירה הוא אמנם פסול במצוה. [שאל איה ציון מקומו של
המנ"ח והראיתי מקומו]. ועי' מקורות רבים וסיכום דבריהם בס' סוכה וארבעת
המינים [פרק נ"ה] ובשו"ת מנחת שלמה [ח"א ס"א] ובס' נתיבות
האדם [סי' א'] וקיצרתי מאד לרגל המלאכה אשר לפני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה