לזכות נעכא גיטל בת רחל אסתר זרעא חיא וקיימא
המנחת חינוך [מוסך השבת מלאכת הקוצר דף מ"ד רע"א] כתב: והרש"ל
הובא במג"א סימן תצ"ז כתב דבדגים אין חייב משום צידה רק משום עוקר דבר מגידולו
משום קוצר ע"ש ודגים אינם גידולי קרקע עיין שבת ע"ה גבי חלזון כו'. וברשב"א
מביא בשם ירושלמי כל דבר שהוא מבדילו מחיותו חייב משום קוצר וכתב דלא אתי כש"ס
דילן ולפמ"ש אין הוכחה בש"ס אפשר דסבירא ליה כהירושלמי ג"כ בזה א"כ
לפי שיטת הירושלמי בכל נטילת נשמה מחייב משום קוצר ג"כ ובגמרא דידן אמרינן שוחט
משום מאי מחייב רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה ולא אמר שום אחד משום
קוצר נראה דהש"ס דילן לא סבירא ליה כהירושלמי בזה ע"כ. והיינו שהקשה
המנ"ח שבכל נטילת נשמה יתחייב משום קוצר עפ"י הירושלמי שהמבדיל דבר
מחיותו חייב משום קוצר. ומשמע בבבלי שאינו חייב, שהגמרא שואלת שוחט משום מאי מחייב
ולא מעלה על דעתה שחייב משום קוצר.
בס' טל נתן תירץ שאין לחייב משום שתי מלאכות [כאשר תכליתן אחת] עיי"ש
ובחזו"א קל"ג א' וא"כ ברגע שהגדרנו מלאכה כשוחט א"א להוסיף
שהיא גם קוצר.
בס' ישמח משה [עמ' ל"ה] כתב דנהי דמצד עצם הדברים עצמם הרי דבכל
נטילת נשמה הרי מפסיק את החיות מהבע"ח ובעיקר ובעצם גדר המלאכה של נטילת נשמה
הרי דזה דומה לקוצר, אך עכ"פ בכלל קוצר לא הוי, דמעשה המלאכה של קוצר הוא שקוצר
את הדבר המתגדל מהדבר המגדילו והמצמיחו וכך הוא מעשה המלאכה של קוצר אך דבר שנוטל את
החיות מהבע"ח הרי שנוטל את הדבר המגדל מהדבר המתגדל הרי דאין זה כדרך מעשה המלאכה
של קצירה ואע"פ שבעיקר גדר המלאכה דקוצר דהיינו פסיקת חיותו הרי דגם הכא איכא,
מ"מ שם קוצר לא הוי עלה וכל שאין שם המלאכה עליו אינו בכלל. והדברים מדוקדקים
בלשון הירושלמי שכתב וז"ל רבנן דקיסרין אמרין דצייד כוורא וכל דבר שאתה
מבדילו מחיותו חייב משום קוצר עכ"ל הרי דנקט דבר שאתה מבדילו מחיותו היינו
הדבר המתגדל מהדבר המגדל, דווקא בכה"ג אז הוא דהוי קוצר וכן המוציא את הדג מהמים
המים הם המגדלים אותו והוציא את המתגדל מהמגדל. אך בשוחט שלא עושה כן לא הוי בכלל קוצר
וליכא עלה שם קוצר.
ומבואר דהמנ"ח למד בירושלמי דהא דחייב על מוציא דג מן המים היינו
על הנטילת הנשמה שבאה אח"כ ואין החיוב על ההוצאה גופא ורק דההוצאה היא המביאה
לנטילת הנשמה ולפי"ז ה"ה בכל נטילת נשמה, אך לאמור י"ל דהחיוב על עצם
ההוצאה עצמה דהוציאו ממקום שמתגדל הרי דבזה גופא הוי קוצר וזה כוונת הירושלמי ולפי"ז
אין ללמוד מכאן לשחיטה ושאר נטילת נשמה עכ"ד עיי"ש עוד מש"כ בזה. וכ"כ
בס' מגדלות מרקחים עמ' מ"ט ובס' משנת יקרה [סי' ל"ג] ובמטה אהרן סי' [תצ"ז]
עיי"ש.
וראה בס' חמדת ישראל [סי' ח' אות ה'] וס' כבוד לבנון [סי' ד' אות ז']
שכתבו שא"א לחייב משום קוצר שהרי אחרי השחיטה הבהמה מפרכסת והרי היא כחיה א"כ
אינו נבדל מחיותו עד שימות ובינתיים מותר לישראל וגם לעכו"ם משום מי איכא
מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור, ואח"כ שמת אין כבר תיקון שהרי כבר הותר
משעת שחיטה לישראל ולעכו"ם עיי"ש ובס' אבני ציון [ח"א עמ'
קי"ג] מש"כ בזה.
ובס' אבני ציון [עמ' נ"ג] כתב לתרץ לפי דברי הירושלמי [גיטין פ"ב
ה"ג] דדבר שיש בו רוח חיים כמחובר לקרקע דמי, וא"כ ע"י שמבדילו
מחיותו הרי תולש מן המחובר, ושפיר קאמר הירושלמי דכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב
משום קוצר, כיון דמחיים היה כמחובר לקרקע, ולפ"ז לפי מה שכתב הגאון ר"מ
אריק זצ"ל בספרו שירי טהרה מכשירין [פ"ג מ"ז], דבקדשי קדשים
דמועלין מחיים כמבואר במעילה [י"ט:] דילפינן מקרא, וכיון דאין מעילה במחובר
א"כ ע"כ אפקיה רחמנא מכלל מחובר ונחשב כתלוש עיי"ש, ולפ"ז
יוצא לנו דבר חדש דבקדשי קדשים ל"ש בשחיטתם משום קוצר, אף לדברי הירושלמי כל
שמבדילו מחיותו חייב משום קוצר, הא הטעם הוא משום דמחיים הוי כמחובר לקרקע,
משא"כ בזה דמועלין מחיים ואפקיה רחמנא מכלל מחובר ע"כ ל"ש בהשחיטה דמבדילו
מחיותו דיתחייב משום קוצר, כיון דע"י ההקדש אפקיה רחמנא מכלל מחובר ונחשב
כתלוש אף קודם השחיטה, ומעתה מיושב קושיית המנ"ח, למה בבבלי לא מוזכר איסור
שוחט משום קוצר, ולהנ"ל א"ש דהא מצינו בכמה דוכתי דחייב משום שחיטת קדשי
קדשים בשבת, כגון הא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דחייב ג' חטאות בפסחים
[ע"ג.], וכן הא דצריך קרא דעולת שבת בשבתו דתמיד דחי שבת [פסחים ס"ו.] ועיקר
המלאכה הוא השחיטה, ע"כ כתוב בגמרא שחייב רק נטילת נשמה או צובע, דמלאכת קוצר
ליכא בקד"ד כיון שכבר נחשב תלוש מחיים כיון דמועלין בו וכנ"ל עכ"ד
ודפח"ח ועיי"ש מה שהוסיף בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה