יום רביעי, 2 ביולי 2014

בענין אמירת י"ג מדות רחמים

לזכות נעכא גיטל בת רחל אסתר זרעא חייא וקיימא זרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא
אי' בר"ה י"ז - ויעבור ד' על פניו ויקרא, א"ר יוחנן, אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו, כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם וכו'. אמר רב יהודה, ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית ע"כ.
ופירש"י וז"ל ברית כרותה לשלש עשרה מדות הללו שאם יזכירום ישראל בתפילת תעניתם אינן חוזרות ריקם עכ"ל. הרי ביאר רש"י שאע"ג שנאמר בסוגיא שברית כרותה לי"ג מדות, מ"מ אין זה בכל מקום ובכל זמן אלא דוקא כחלק מתפלת תענית. נמצא לפ"ז, שמה שאנו נוהגים לומר י"ג מדות בפתיחת הארון בשלש רגלים, וכן לפי נוסח ספרד ועדות המזרח מה שאומרים בכל יום, אין על זה ברית שאינן חוזרות ריקם. אמנם יש להקשות על עיקר פירושו של רש"י, מנא ליה לחדש חומרא גדולה כזו לצמצם הבטחה גדולה שנאמרה בש"ס דהא בגמ' אין שום רמז דמיירי דוקא בשעת תענית.
ובס' מרבה זכרון [להרב הגאון ר' יעקב דוד המניק שליט"א עמ' ק"ע] כתב לפרש, שהרי אמר רבי יוחנן שנתעטף כשליח ציבור, וא"כ מיירי דוקא בשעת תפילת הציבור, וכן אי' כל זמן שישראל חוטאים לפני שכל זה שייך בחטא הדומה למעשה העגל שהוא חטא הציבור המחייב תשובה של הציבור כדאי' בע"ז [ד.] וזהו שכתב רש"י אם יזכירום "ישראל" וכו'. ועיין בהמשך הסוגיא לגבי החלוקים בין יחיד וציבור.
ולפי זה נראה דעת רש"י שלא שמענו שום תפילת הציבור שהיא מדאורייתא אלא בתענית שהרי כל הענינים של תפילה בציבור שאנו נוהגים הם מדברי סופרים אבל בדאורייתא לא נאמרה תפילה בציבור אלא בתענית דתנן לקמן כו' שבתעניות מצות היום בחצוצרות ופירש רש"י שהוא נלמד ממה שנאמר 'והיה לך למקרא העדה'. ובפירוש המשניות להרמב"ם כתב, שהמקור הוא ממה שנא' 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם'. ומהאי טעמא הכריח רש"י שאין ללמוד מכאן ברית אלא בזמן שיש שליח ציבור מדאורייתא והא לא אשכחן אלא בתפילת תענית ודוק עכ"ד ועיי"ש שהביא עוד מהרמב"ן שיש מצוה מיוחדת להתפלל בציבור ברגלים [אבל עיין בקטע הבא שה שכתבתי], ומכאן שורש ובסיס למנהגנו לומר את הי"ג מידות בפתיחת הארון ברגלים.
שו"ר בשו"ת דברי יציב [ח"ב סי' רכ"ט] שהשואל עמד על דברי רש"י כדלעיל שהוציא דברי הגמרא מפשוטם, וכתב האמו"ר מקלויזנברג זצ"ל דאם נפרש בפשיטות שכל זמן שיאמרו י"ג מדות היינו בכל יום או בפיוטים וסליחות כמנהגנו לומר עכשיו, אז יתעורר עלינו קושיא גדולה, איך לא אשתמט בשום מקום שבש"ס ללמדנו מתי ואיזה תפלה ובאיזה נוסח יאמרוהו דבענין גדול כזה שמובטחים אנו על ידו למחילת עונות לא היה להם לסתום אלא לפרש בהדיא, ודוגמת שאמרו במגילה ל"א ע"א שמשה תיקן להם שיהיו קורין כל דבר בזמנו ומפרש התם בהדיא מה קורין ומתי כן ה"נ הו"ל לומר שמשה תיקן להם לומר י"ג מדות איך ומתי לאומרם ולא להסתיר את כל הענין תחת לשונם. וגם מה הלשון 'יעשו לפני כסדר הזה' ועוד דקדוקים. ומכ"ז הכריח רש"י דלא קאי כאן סתם להזכיר י"ג מדות בעלמא אלא דקאי על סדר הקריאה שבשעת התפלה בתענית שקורין ויחל [שמקורו ממס' סופרים פי"ז ה"ז]. ועיי"ש באריכות שביסס את הדברים, והוכיח שגם צריך הש"ץ להתעטף בטלית [כמו שעשה הקב"ה] בשעת הקריאה ושהאמירה שייכת דוקא ביומא דרחמי ושהקריאה נקראת תחנונים. ויובן לפ"ז, למה בנוסח אשכנז לא אומרים בכל יום, ויובן גם מש"כ הרמ"ז באגרותיו סי' י"ד ומובא בשערי תשובה או"ח סי' תפ"ח שלא לאמר הי"ג מדות ביו"ט דרך בקשה אלא דרך שבח עיי"ש ולהנ"ל יבואר דאדרבה זה שייך ליומא דרחמי ע"כ. ומצאתי בשם רש"י בסידורו [סי' שמ"ד] ובשו"ת רש"י [סי' ש"ל] שמבואר שכריתת ברית שי"ג מדות אינן חוזרות ריקם היא בשעת קריאת התורה בתענית ציבור וראיה להדברי יציב. וע"ע בקובץ תל תלפיות [ס"ב עמ' קכ"ה והלאה] מאמר ארוך בנושא ובחלק מהדברים כיוון לה'דברי יציב' מבלי שראהו. עוד הוכיח שם שלפי השו"ע זה דין בתענית כי כתב את ענין י"ג מדות בהלכות תעניות [תקס"ה ה'] ולא בהלכות תפילה.
וחזי הוית בס' אבני שהם [עמ' קפ"ו] שהעיר שבמשנה ובגמ' בפ' סדר תעניות לתענית דף ט"ו לא נזכר שם מענין י"ג מידות ולא מידי, ולמה לא תיקנו לומר י"ג המידות בסדר התעניות אחרי שנכרתה הברית עליהן שאינן חוזרות ריקם ע"כ. ולפי הדברי יציב זה כלול בקריאת התורה המוזכרת במס' סופרים [אם כי שם כתוב ש"בתענית של ת"ב וז' אחרונות של עצירת גשמים ברכות וקללות אבל תעניות אחרות ויחל משה ומפטיר דרשו ה'" עיי"ש ואם מעלת אמירת י"ג מדות ב"ויחל" כ"כ גדולה, למה אין קוראים בכל התעניות לפי מסכת סופרים].
ויש לציין לדברי המאירי שכתב "ולעולם ירבה אדם בתפילה ובסליחות ובהזכרת שלש עשרה מידות ומתוך כך נענה" ע"כ משמע דבכל יום ויום כשיזכיר ייענה, וזה מתאים לנוסח ספרד המזכירים בכל יום.
ועי' עוד תשובה ארוכה בענין בשו"ת ברכת ראובן שלמה [ח"ז סי' ל"ט] שמקורו של רש"י הוא מכך שאז משה היה בתענית עיי"ש באורך ומה שהביא מקור שבכל זמן מועיל אמירתן אפילו בלי הברית כרותה.
ועדיין כל הענין טעון בירור וליבון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה