מלא אהבה לאלקים

אני מלא אהבה לאלהים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה שאני אוהב, אינינו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה. ואני אוהב, ואני אומר, אני אוהב, את האלהים. שוכן הוא אור אין סוף בהביטוי של השם, בביטוי של האלהים, ובכל השמות והכינויים, שלבב האדם הורה והוגה, בהנשא נשמתו למעלה למעלה. איני יכול להשביע את נשמתי באותה האהבה הבאה מקשרי ההגיון, מחיפוש אור אל שעל ידי העולם, שעל ידי ההויה, החודרת לתוך העינים. נולדים לנו בנשמותינו אורות אלהיים, אלהים רבים להשקפת רוחנו, אל אחד אמת. ולפני אחד, בעומק אמתו, אלהים מתגלה, שולט בנו, כובש את כל רוחנו, רוח כל היקום. כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים רוחניים, מולך אור אלהי, מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, מהדר ומפאר, מחיה מרומם, הכל מתוך הבהירות של אור ההויה מולך ומת הממלכה קצובה כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה. לפעמים מתגבר האור, רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי, יותר אמת, שהוא לעצמו יותר עזיז בתוכן תוכיותו מופיע האור על הכלי, המחשבה על ההויה. אין המעמד יכול להתקיים, אין התוכן הולם, משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם מסתלקת, מרקיעה לשחקים. הגופים יורדים לעלמא דפירודא, ההויה מתיצבת ערומה, בודדה, קרועה, פזורה, בקרבה כנוס, גנוז וטמיר, חשק עולמים לאור עליון. חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו. בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש יש ניצוץ, ניצוץ של ניצוץ, דק, ודק מכל דק, האור הפנימי, אור אלהים עליון בונה ומיסד, מקבץ נפזרים, מתקן עולמי עד,מסדר ומחבר, מתגלה מלכות עולמים מאור אין סוף שבתוכיות הנשמה מהאלהים אל העולם, אור חדש נולד, אור זיו הדר פני אל.

מרן הרב זצ"ל