יום שלישי, 12 בינואר 2016

קנין בגט

מאמר זה נכתב לזכות בתי היקרה חנה ליבא שנולדה לי למזל טוב בכ"א חשון התשע"א

הקדמה

במאמר זה ננסה לנגוע באפס קצהו של נושא שנידון רבות בספרי האחרונים, והוא "קנין בגט". נושא זה מסתעף כדרכה של תורה לכמה ענפים וענפי ענפים וכפי שיראה המעיין. וזה החלי בעזר צורי וגואלי.


רש"י – גט נקנה מדין קנין אגב

שורש הענין במס' גיטין (עז,ב):

ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא [בערב שבת לפנות ערב], ולא הספיק למיתבא לה [לתת לה], למחר תקף ליה עלמא [התגבר עליו חליו], אתו לקמיה דרבא [לשאול עצה כדי שיוכל לגרש את אשתו, שהרי הגט מוקצה בשבת], אמר להו זילו אמרו ליה ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא [לכו אמרו לבעל שילך ויקנה לאשתו את המקום בו מונח הגט] ותיזל איהי [ותלך היא] ותיחוד ותפתח [ותסגור ותפתח את דלת החדר בו מונח הגט] ותחזיק ביה דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא , הרי זו חזקה וכו' הדר אמר רבא לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה, גיטה וחצרה באין כאחד.
ובפרש"י שם וז"ל: "דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה". והיינו דקנתה הגט מדין קנין אגב.


בירור שיטת הר"ן


והנה הר"ן דחה שיטת רש"י דאין אשה מתגרשת באגב דבעינן ונתן בידה וליכא, והכא מדין חצרה נגעי בה דגיטה וחצירה באין כאחד ע"ש. מבואר מדברי הר"ן דאין אשה מתגרשת בגט ע"י קנינים, דבגט בעי נתינה ולא קנין. וקשה, איך פשוט לו לר"ן מה דמיבעי ליה בירושלמי [פ"ב ה"ג] ר' זעירא בעי קומי ר' מנא, מסר לה במוסרה מהו מדת הדין [בדיני ממונות] את אמר נקנה המקח והכא את אמר הכין או שני' היא דכתיב ונתן בידה עד דיהא כולו בידה, הרי דהירושלמי חוקרת אם הגט נקנה ע"י קנינים לחלות הגירושין כגון מוסירה שהפרה נקנית בזה והגט על קרן של פרה, או דבעינן דוקא בידה, וא"כ איך פשיטא ליה להר"ן דאין הגט נקנה ע"י אגב?


וכן קשה מהר"ן גופא שכתב בפ"ק דגיטין וז"ל: "בגט פשיטא דמעמד שלשתן לא מהני דלא תקנו מעמד שלשתן אלא במידי דזכות אבל במידי דחובה לא, אבל גט שחרור צריך תלמוד אמאי לא מהני מעמד שלשתן שעשו בו חכמים שאינו זוכה כזוכה, אלא כאן יש ללמוד דלא תקנו מעמד שלשתן בשטרות, וטעמא דמילתא משום דבשלמא בדבר שגופו ממון איכא למימר משום דכיון דמצי זכי לנפשיה תקנו רבנן דלזכי לחבריה, אבל בדבר שאין גופו ממון כשטר דלא מצי זכי ביה לא תקנו רבנן דלזכי לחבריה" עכ"ל. מבואר בדבריו דבגט אשה ושטר שחרור ליכא דין מעמד שלשתן משום דלא תקנו מעמד שלשתן בשטרות, וקשה הא לשיטת הר"ן הנ"ל אפילו אם תקנו מעמד שלשתן בשטרות מ"מ בגט לא יהני דלא עדיף משאר קנינים דלא מהני בגט.
תירוץ – צריך נתינה מיד המקנה

וחמותי ראיתי אור, שהגאון ר' חיים קרייסווירטה זצ"ל [מובא בקול התורה ניסן תשס"ב עמ' ק"ו] כתב תירוץ נפלא כדלהלן: לשיטת רש"י דאשה מתגרשת ע"י קנינים הפירוש הוא דחלות הגירושין היא במעשה נתינה ולא הקנין שקונה את גיטה ע"י נתינה פועל הגירושין, ודין נתינה בגט הוא מעצם הלכות גירושין. ומה דאשה מתגרשת ע"י קנינים, משום דס"ל דקנינים חשיבי נתינה, דהקנאת הגט מרשות בעל לרשות האשה נחשב לנתינה, ומתגרשת ע"י קנין מדין נתינה ע"ש ראייתו להבנה זו בדברי רש"י.

ולפ"ז חידש הגר"ח קרייסוורטה דגם לשיטת רש"י דאשה מתגרשת ע"י קנינים, היינו דוקא בקנינים דהמקנה עושה מעשה קנין, כגון מסר לה במוסירה וכדו' אבל בקנין דהמעשה קנין נעשה ע"י הקונה לא מהני, משום דהא דאשה מתגרשת ע"י קנינים הוא לא מדין קנין, רק מתורת נתינה, ודין נתינה הוא דין בעצם מעשה הגירושין כמו שאר הלכות גירושין, ובגט בעי שיהא הבעל המגרש ולא היא הקונה כמבואר בקידושין [ו.] ושלחה ולא שישלח את עצמו, א"כ כמו שעצם מעשה הגט בעי שיהא מכח הבעל ולא מכח האשה כמו"כ נתינה דהיא ג"כ דין בעצם מעשה הגירושין, בעי שיהא מעשה נתינה מכח הבעל ולא מכח האשה.

ולפ"ז יש לומר דגם הר"ן ס"ל דאשה מתגרשת ע"י קנינים, והא דחולק על שיטת רש"י ז"ל וכתב דאין אשה מתגרשת באגב, היינו דוקא באגב משום דאגב קונה אפילו בהפקר כדהוכיח הקצוה"ח סימן ער"ה, א"כ הקנין אגב הוא לא מתורת המקנה אלא מתורת הקונה דמעשה הקנין נעשה ע"י הקונה ומפני זה לא מהני, אבל רש"י לשיטתי' דס"ל בב"מ [י"א] דאגב אינו קונה בהפקר, א"כ הקנין הוא מתורת המקנה, ושפיר מתגרשת ע"י אגב [ועי' באור שמח הלכות מכירה פ"ג הט"ז שהוכיח שקנין אגב הוא מתורת המקנה]. א"כ בעצם היסוד כו"ע מודה דאשה מתגרשת ע"י קנינים והפלוגתא של רש"י ור"ן הוא רק באגב. ושפיר מיושבים דברי הר"ן הנ"ל שכתב שבגט אשה ובשטר שחרור ליכא דין מעמד שלשתן משום דלא תקנו מעמד שלשתן בשטרות, והקשינו הא לשיטת הר"ן אפילו אם תקנו מעמד שלשתן בשטרות לא מהני בגט כמו אגב דמהני בשטרות ובגט לא מהני, והשתא ניחא דאגב לא מהני בגט משום דקנין אגב הוא מכח הקונה, אבל אם תקנו מעמד שלשתן בשטרות היה מועיל גם בגט דהרי הקנין מעמד שלשתן נעשה ע"י המקנה.

ושפיר מיושבים להר"ן דברי הירושלמי בגיטין שנזכר לעיל. ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מסר לה במוסירה מהו, מדת הדין את אומר נקנה המקח והכא את אמר הכין או שני' היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה. מבואר דהירושלמי בעי בגט על קרן של פרה אם מתגרשת בו ע"י מוסירה שהפרה נקנית בו או בעינן דוקא בידה, והקשינו בהא דפשיטא ליה להר"ן דאין אשה מתגרשת באגב והרי בעי לה בירושלמי. ולפ"ז שפיר ניחא דהא פשיטא ליה להר"ן דאין אשה מתגרשת ע"י אגב היינו דוקא בקנין אגב דנעשה ע"י הקונה, ובגירושין בעי שיהא כל מעשה הגט נעשה ע"י המגרש, אבל הירושלמי בעי לה במסר לה במוסירה דהקנין נעשה ע"י המקנה, דבמציאה ובנכסי הגר לא קני כמבואר בב"מ [ח.], ושיטת הירשלמי דבגט איכא דין נתינה ולא דין קנין, ולא בעי רק אם קנינים חשיבי כנתינה עכ"ד הגר"ח קרייסוורטה ע"ש.

קושיא על רש"י – למה כתב לעיל שקונה מדין חצר?

איתא בגיטין (כא.): "אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו, ואמאי חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה וכו' והלכתא בכפות [שאינו יכול ללכת וקונה מדין חצר]. ואמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו. וצריכא, דאי אשמעינן עבד הוה אמינא דוקא עבד אבל חצר ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן [שמא יבואו להתיר גם באופן שנתן לה הבעל גט בחצר חבירו ולאחר מכן נתן או מכר בעל החצר את החצר לאשה שבכגון זה אינה מגורשת כיון שנתינת הגט צריכה להיות מיד הבעל ליד האשה וכאן כשנתן הבעל את הגט לתוך החצר עדיין לא היה החצר שלה וכשקיבלה את החצר לא מכח בעלה קיבלה אותו אלא מאדם אחר ואי אפשר לומר גיטה וחצרה באין לה
כאחד ולכן יש לפסול גם באופן שנתן הגט בחצרו והקנה אותו לה. ובתוספות ד"ה אבל כתבו שבעבד לא גזרינן משום חצרה הבאה לה לאחר מכן, כיון דאיירי בכפות, ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן] ואי אשמעינן חצר ה"א דוקא חצר אבל עבד ליגזר כפות אטו שאינו כפות, קמ"ל".

הרי מפורש להדיא בגמ' שם גבי עבד כפות או חצר, ומקנה הבעל את העבד או את החצר, קונה הגט מדין חצר, ואמאי בנידון דידן כתב רש"י דקונה הגט מדין אגב?
חילוק בדעת רש"י בין מקרה שהבעל עשה את מעשה ההקנאה [דף כ"א] לבין מקרה שהאשה עשתה מעשה הקנין [דף ע"ז]

ולפי האמור לעיל יתכן לומר בדעת רש"י, דס"ל דקנינים מהני בגט, ומיקרי ונתן בידה (דלגירושין לא בעי נתינה מיד ליד), אלא דמהני קנינים בגט דוקא בקנינים שהם מצד המקנה, ואזי מקרי "ונתן בידה”, כיון דחלות הקנין היא מצד המקנה – הבעל, ובעינן רק להסכמת הקונה, אבל קנינים מצד הקונה [וכאן הקנין הוא מצד האשה – הקונה], לא חשיב "ונתן" כיון שחלות הקנין מצד האשה – הקונה. ולכן בסוגיא בדף כ"א שמדברת על מקרה שהבעל הקנה לה את העבד או החצר בקנין שטר, וחלות ההקנאה הוא מצד המקנה – הבעל, מיקרי שפיר ונתן בידה ומתגרשת, אבל הכא דהאשה עושה קנין חזקה, דהוי קנין מצד האשה – הקונה, הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע, וחסר ב'ונתן', ולכן פרש"י דקנתה הגט מצד קנין אגב שהוא קנין מצד המקנה. כך ראיתי בשם המהרי"ל דיסקין, ובשם הג"ר משה חיים דימנטמן שליט"א, ובקובץ מוריה במאמרו של הג"ר אברהם חיים לוין [תשרי תשנ"ג, וציין שם ששמע מהרב דוד ברקין שבהיותו תלמיד של הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל בפונובז' יישב רש"י על דרך זו. ויש להוסיף שהדברים נדפסו בשיעורי רבי שמואל סי' י"א].


והגר"א לוין הוסיף לבאר ששאר הראשונים שלמדו בדף ע"ז. שאשה קנתה את הגט מדין חצר סברי שאע"פ שהיא עשתה את פעולת הקנין מ"מ הרי הבעל הקנה לה החצר ע"י דעת מקנה שלו ובלעדיו לא היתה החצר קונה, וא"כ מקרי שהוא נתן לה יד ושפיר נתקיים הונתן בידה, משא"כ בנטלה מע"ג קרקע הרי נמצא הגט בידה גם בלי הקנאתו, אבל בהקנה לה החצר הרי הוא נתן לה היד שיש בה גט ושפיר נתקיים ע"י הקנאתו הונתן בידה.


אורות נוספים ע"פ היסוד שקנין הגט צריך להיות מצד המקנה


שוב מצאתי שע"פ היסוד הנ"ל מתורצים עוד קושיות. דרש"י פירש שקונה את הגט מדין קנין אגב אבל הרשב"א והר"ן הקשו עליו דאם מצד אגב, הא אגב לא בעינן צבורין, ולמה הצריך שתקנה לההוא דוכתא דמנח ביה גיטא. ועוד הקשו הם על רש"י דהא קנין אגב לא מועיל בגט, דשאר קנינים לא מועילים, ולכן פירשו הם הכוונה שתקנה מטעם חצר. עוד הקשו על רש"י [עי' מהר"ם שי"ק] דמאי מקשה בגמ' בנותן גט בחצרה דלא יועיל מטעם מה שקנתה אשה קנה בעלה, והיינו דאין לה זכות קנין פירות בחצר, דמ"מ הרי קנתה גוף החצר וא"כ שייך קנין אגב, שתזכה בגט אגב קנין הגוף שבחצר.


וכתב הגאון ר' אהרן קוטלר זצ"ל [בספר זכרון 'ויעל אליהו'] דהנה חזינן מפורש בפרק הזורק [ע"ה.] נתן לה גט כשהיא ישנה, ניעורה קוראה והרי היא גיטה מגורשת, וסגי באומר לה הא גיטך וא"צ ליטלה הימנה ולחזור וליתן, וזהו לכו"ע, ואף דכשהיתה ישינה אין לה יד כלל, ועוד כשישנה אפילו משתמר לא הוי, ומ"מ מהני אח"כ.


ובטעם הדבר כתב הרמב"ם [פ"א מהלכות גירושין הי"ב], "גט שהיה מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטך מעל גבי הקרקע ונטלתו וכו' אע"פ שאמר לה אחר שבא לידה הר"ז גיטך אינו גט, שנאמר ונתן בידה ולא שתקח היא מעצמה, והרי לא נתן לא הוא ולא שלוחו, אבל אם הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו ואמר ה"ז גיטך, ה"ז גט". מבואר שהדין טלי גיטך מעל גבי קרקע דנלמד מ"ונתן" דלא מהני, הוא דין מיוחד בנתינה דבעינן מעשה נתינה מהבעל בגט, אבל לא קאי דין זה על ה"בידה", דנילף מזה דבעינן נתינת הבעל ליד האשה, אלא הם שני דינים מיוחדים. הא' בעינן נתינת הגט, ועוד דין דבעינן שיגיע הגט לידה, [ועי' רש"י ע"ז. ד"ה ת"ל ונתן מ"מ, שכתב בהא דמרבינן חצר, "ודרשינן ליה באנפי נפשיה, מדלא כתיב ובידה יתננו, משמע לן נתינה כל דהו.."], ולכן אף בנותן הגט ליד אשה כשהיא ישינה חשיב נתינת הגט מצד הבעל לאשה, ואף דליכא גבה עדיין בכה"ג דין יד לגבי זכיה, אבל מ"מ הוי רשותה, ואח"כ כשניעורה הוי יד לגירושין ונתקיים גם הדין דבידה, בצירוף שגם היה כאן מעשה נתינה על הגט שלא נתבטלה, שהרי לא יצא בינתיים מרשותה.


ומעתה מובן מה שכתב הרמב"ם [בפ"ה הי"ח] בנותן גט ליד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו דכל שאין העבד כפות לא מיגרשא משום דהו"ל חצר מהלכת ולכן אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה, ודקדק מלשון זה הרשב"א [פ"ב דגיטין דף כ. ד"ה א"ר] דאם הגיע גט לידה אח"כ מגורשת אף שהיא נטלתו מהעבד בעצמה, ומתמה ע"ז הרשב"א דהא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע כשנטלתו מעצמה, והנתינה שמיד הבעל מעיקרא לעבד אינה כלום דהוי חצר המהלכת. והתשובה על קושייתו היא שגם נתינה לחצירה גם כשהיא חצר מהלכת הוי נתינה לרשותה ואח"כ כשקיבלה בעצמה הגט מהעבד איכא קבלה בידה, ויש כאן נתינה חשובה מתחילתה כשהכניס הגט לרשותה בנתינתו ליד עבדה, והוי כמו שנתן לימינה ואח"כ החליפה מימינה לשמאלה דיש כאן נתינה וגם קבלה בידה, וגדר דין הנתינה לרשותה הוא שבכל אופן שנתן לרשות שהיא נחשבת רשותה לגבי דין מוחזק, סגי. והרי רעק"א [עי' תוס' רעק"א גיטין פ"ח אות פ"ד] וקצות החושן [סי' ר"ב סק"ז] כתבו דגם בנמצא בחצר שאינו משתמר או בחצרו המהלכת ג"כ חשיב מוחזק, ושפיר הוי נתינה כשנותן לחצרה המהלכת.

ורש"י סובר כמו הרמב"ם ד"ונתן" הוא דין בפני עצמו בנפרד מדין "בידה", ומ"מ בשביל דין "ונתן" צריך שהבעל יפעל את עצם מעשה הקנין, אחרת בטלי גיטך מעל גבי הקרקע יוכשר כיון שהבעל מקנה לה הגט, אלא מוכח דבעינן שמעשה הקנין יעשה ע"י הבעל.

ולפ"ז ניחא דהנה בדף כ"א. מבואר בגמ' דאם הבעל כתב גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה על החצר, קנאתו ומתגרשת בו, ע"י דגיטה וחצירה באין כאחד, וכתבו הראשונים דלא חשיב כטלי גיטך מעל גבי הקרקע, כיון שבא הגט מרשות הבעל לרשותה [עי' כאן תוס' ד"ה ותיזיל] או דהוי עי"ז כמסייע בקבלתה, והיינו דכיון דנותן לה את היד [דהיינו החצר נעשה שלה] עם הגט ביחד דמי לנתינת הגט בידה, דהא ע"י נתינת היד הוי הגט בידה, ומעתה סובר רש"י דכאן במעשה דידן לא מהני אם רק תזכה בגט בתורת חצר, ול"ד להתם, דזהו דוקא בנותן לה שטר מתנה על החצר דבזה מעשה הקנין הוא מצד המקנה, ושפיר איכא נתינה מעליא על החצר והגט מונח בו, אבל אם קנתה האשה החצר בחזקה לא מהני, דהא נמצא שנעשה קנין שהוא נתינת הגט על ידה, ולא עדיף קנינה בחצר מקנינה בגט עצמו כשנוטלתו בעצמה מהקרקע, דכל שנעשה המעשה על ידה הו"ל טלי גיטך מעל גבי הקרקע, ולכן פירש רש"י דאף שזכתה בחצר ומונח בחצירה מ"מ קנינה בגט הוא מתורת קנין אגב, וסובר רש"י דגבי קנין אגב הביאור הוא דכל הקנין הוא מצד המקנה דאגב הקנאתו את הקרקע [באחד מדרכי הקנין] הוא מקנה את המטלטלין והקנין נעשה על ידו במה שאומר אגב וקני, ושפיר איכא כאן נתינה מעליא, אבל אם היא תזכה בחצר באופן שכל הקנין בחצר נעשה על ידה בקנין חזקה, זה חשיב טלי גיטך מעל גבי הקרקע.


ומיושב בזה הקושיות שהבאנו, דקנין חצר לבד ל"מ כנ"ל דהוי כטלי גיטך מעל גבי הקרקע כיון שהקנין נעשה על ידה, ולזה מועיל קנין אגב דבזה הקנין נעשה מצד הבעל וחשיב שפיר ונתן, אך מ"מ עדיין הוצרך כאן שתקנה היא דוקא ההוא דוכתא דיתיב בה הגט, כדי שיעשה הגט ברשותה דבעינן שיגיע הגט לידה דוקא, ולכן כיון שקנתה ההוא דוכתא בחזקה שפיר הוי הגט בידה [והקיום של ונתן נעשה כנ"ל ע"י מה שהקנה לה הגט באגב], ואף דנמצא דמה שהוי בידה ע"י שקנתה החצר זה לא בא ע"י נתינתו לא איכפת לן כיון שרש"י ס"ל כרמב"ם דהם שני דברים.

ומיושב גם מה שהקשתה הגמרא מה שקנתה אשה קנתה בעלה דאף שמ"מ מצד קנין אגב תזכה בגט, מ"מ כל שהחצר קנויה לבעל, שוב חסר הקיום של בידה שנעשה רק ע"י שמונח בחצירה, ונכון מאד, עכ"ד הגאון ר' אהרן קוטלר, ושפתיים ישק.


שיטת הקצות – גט בעי נתינה

בקצות החושן [סי' ר' סק"ה] כתב לחדש דלא בעינן בגט קנין אלא נתינה בלבד דע"י נתינת הבעל את הגט ליד האשה או רשותה מתגרשת אף דלא קנתה הגט ד'ונתן בידה' כתיב ולא בעי קנין.

ויסוד להבנה זו השתית בקצות על ארבעה יסודות.

א] מה דמהני גט על איסורי הנאה אף דאין זכיה באיסורי הנאה וע"כ דלא בעי זכיה בגט.

ב] מה דאמרינן בשחרור ובגט גיטו וידו באין כאחד [ע"ז:] ובקנין לא מהני באין כאחד דאטו אם יניח המוכר את שטר המכירה בתוך הבית והשדה שהוא רוצה למכור יקנהו הלוקח. ומאי שנא ממה דמהני במוסר את השחרור לתוך יד העבד, אלא ע"כ דכיון דלא צריך בי' קנין אלא נתינה אמרינן גיטו וידו באים.

ג] הקשה הקצות החושן, למה לא מהני שטר שחרור שכתבו שלא לשמה מטעם שטר מכירה ויהא כאילו מכרו האדון לעצמו, אלא ע"כ דלא אמרינן גיטו וידו באים כאחד אלא בגט ושחרור שאין צריך בהם זכיה וכיון שכן לא מהני שטר השחרור מטעם שטר מכירה דלגבי שטר מכירה לא מהני באין כאחד.

ד] ויסוד היסודות בכל דרך זה היא מה דהאשה מתגרשת בע"כ והרי אין אדם קונה לעולם נגד רצונו וע"כ דלא בעינן כלל קנין בגט אלא האשה מתגרשת ע"י נתינת הבעל לידה. אלו תמצית דברי הקצות ועי' בהפלאה [כתובות פ"ו:] ובישעות יעקב [חו"מ סי' קצ"ט].


'
מנחת אשר' – גט בעי גם קנין


והגאון רבי אשר וייס שליט"א בספרו היקר מנחת אשר [גיטין סי' ל"א] הוכיח נגד דברי הקצות דבאמת צריך קנין בגט, דהרי ילפינן קנין חצר ממה דמהני בגט גגה חצירה וחצירה וקרפיפה, כדמשמע בבבא מציעא [י:] ובגיטין [ע"ז.], ואת"ל דלא בעינן בגט אלא נתינה בעלמא ולא קנין איך נילף קנין מגט. ואף שיש לדון דאין מזה קושיה מוכרחת על הקצות דאפשר דבאמת לא בעינן זכיה בגט אך לולי דחצירו קונה לו, גם נתינה אין בו דכל מה דנחשב נתינה לתוך חצירה אינו אלא משום דחצירו קונה לו.

מכל מקום, נראה יותר דבאמת בעינן בגט קנין חצר ממש ולא נתינה בלבד, דבדף עז. עביד צריכותא במה דילפינן גגה חצירה וקרפיפה בגט ובגניבה "דאי אשמעינן גט משום דבעל כרחה מגרשה אבל גנב דליתיה בע"כ אימא לא, ואי אשמעינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אימא לא צריכא". ומשמע מפשטות לשון הגמרא דביסוד הדבר דומים גט וגניבה לגבי דין חצר אלא דתרווייהו צריכי. ולהבנת הקצות לכאורה אינן דומים זה לזה כלל דבגנב בעינן קנין כמבואר במשנה בב"ק ע"ט. ושם בתוספות נ"ו: וכאשר האריכו האחרונים במהות קנין גזילה, ובגט אין צריך אלא נתינה, וא"כ פשיטא דאין ללמוד זה מזה. ואף דיש לדחוק ולפרש דהא גופא קמ"ל בגמרא דאי אשמעינן גט משום דבעל כרחה דכיון דמהני גט בע"כ דאשה ע"כ אין זה קנין אלא נתינה בלבד ואין ללמוד גנב דבעי קנין מגט דלא בעי קנין, מ"מ נראה יותר מפשטות המרא דבאמת דומין גנב וגט בקנין בחצר אלא דתרווייהו צריכי כנ"ל ומה שאמרו דאי אשמעינן גט משום דבע"כ אין זה משום שיש קשר הגיוני בין מה דהאשה מתגרשת בע"כ למה שהיא מתגרשת ע"י חצירה אלא הוי ככל פירכא במה מצינו דהו"א דחצר דגירושין הוא כעין חידוש שנתחדש בגט כמו שנתחדש דמהני בע"כ [אבל עי' באחיעזר אהע"ז סי' ל"א בסופו שפירש את סבאת הגמרא לפי הקצות].


עוד יש להוכיח דבעי קנין בגט מדברי התוספות [כ"א:] לגבי גט שנכתב ע"ג עלה של עציץ נקוב דע"כ צריך ליתן לה את העציץ בפסיקת יניקתו וכמבואר לקמן כ"ב. דאינו קונה את הזרעים ע"י משיכת העציץ בעציץ נקוב, ונראה מדבריהם דצריך קנין בגט וכיון דאין האשה קונה את הזרעים במשיכה או הגבהה אינה מתגרשת אף דיש כאן נתינה בפועל ליד האשה, דהרי מוכח מדברי התוספות דקנין משיכה והגבהה מהני בגט במקום שהם קונים כגון בעציץ שאינו נקוב, ואעפ"כ אינה מתגרשת בעציץ שאינו נקוב כיון שאין היא קונה את הגט על ידם. ועוד הוכיח הגר"א וייס שבנוסף לקנין צריך גם מעשה נתינה מצד הבעל וכמו שהארכנו לעיל ע"ש נעם אמרותיו.


והוסיף להאיר שחידשה תורה בגט דהאשה קונה את הגט בעל כרחה ומתגרשת על ידו, ואין בזה תימה דכעין זה מצינו קנין בע"כ בגנב וגזלן הקונים את הגניבה בע"כ להתחייב באונסין ולעוד דינים, ויסוד הדבר דלעולם לא כפתה התורה זכותי ממון על האדם ולפיכך אינו קונה בע"כ, אבל קנין שבמהותו לא זכות האדם אלא חובתו יש שהתורה חידשה שהוא קונה בע"כ ולפיכך קונה הגנב בע"כ כיון שמהות הקנין חובתו היא להתחייב באונסין, וכמו"כ חידשה התורה דאשה מתגרשת וקונה גיטה בע"כ ונתנה תורה זכות לבעלה לתת לה גיטה ולגרשה, ונמצא דקנין אשה בגט בע"כ מעין קנין גנב וגזלן הוא דמהות שניהם לאו זכות ממון, ובזה מובן הצריכותא בדף ע"ז. בין חצר בגנב ובגט דשניהם חידשה תורה דהאדם קונה בע"כ ע"י חצירו להתחייב ולהתגרש ומ"מ צריכי ע"כ דבריו ועיי"ש שהאריך עוד בזה.


ואפשר להאריך מאד בסוגיא הזאת אבל קנצי למילין אשים. והרוצה להעמיק יותר יוכל לעיין בקונטרס רשימות לב [שיעורי מרן הגאון ר' יצחק הוטנר זצ"ל] עמ' קנ"ג, נתן פריו עמ"ס גיטין [לגאון המופלא ר' נתן געשטטנער זצ"ל בדף כ"א] שיעורי ר' שמואל גיטין אות ר"מ, שו"ת דגל ראובן ח"ג סי' י"ג, שו"ת חלקת יואב סי' י"ב-י"ג, קהילות יעקב עמ"ס גיטין סי' י"ז, שיעורי הגאון ר' שמעון שקופ זצ"ל סי' ד וסי' ה', זאת ליעקב עמ"ס גיטין [לגאון ר' שמואל יעקב בורנשטיין שליט"א] סי' כ"ט, שערי חיים [לגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל] סי' מ"ו, קבא דקשייתא קושיא נ"ג ושלל התירוצים שהובאו במהדורת הר' מנדלבוים שליט"א ועוד ועוד. ישמע חכם ויוסף לקח.


סיימתי ב' דר"ח כסלו התשע"א ירושלים העתיקה תובב"א


מוגה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה