תוספת ראש חודש

בשו"ת ארץ צבי [ח"א סימנים כ"ה, כ"ו] מהגאון הקדוש ר' אריה צבי פרומר הרב מקוז'יקלוב הי"ד, השיב להרה"ק האדמו"ר בעל האמרי אמת זיע"א בשאלה אם המתפלל מעריב של ראש חודש מבעוד יום צריך להזכיר יעלה ויבוא. ואעתיק תחילה מתוך התשובות את השייך לענינינו.

"ומה שכתב כ"ק שליט"א האם התפלל מעריב של ראש חודש ביום אין צריך יעלה ויבוא משום דאין לראש חודש תוספת. הנה זה כתב גם במגן אברהם [סימן תי"ט סק"א בשם השל"ה שער האותיות אות ק' נ"ט: בהגה"ה אל מורי מהר"ש ז"ל] שאין לראש חודש תוספת והוא פשוט וברור. מכל מקום בנוגע לנידון דידן, הלא יום חול ודאי אין לו תוספת ומה שייך להתפלל ערבית ביום ועל כרחך צריך לומר דכמו שאדם יכול להקדיש אלאחר ל' יום וכו' כמו כן במצוה שבדיבור היה בדין שיוכל לקיים המצוה לפני הזמן שיחול בזמן”. [ומביא שם כמה הוכחות לכך]. ומסיים "והכי נמי בהגיע תור פלג המנחה דמצינו לענין כמה דברים שנחשב כלילה חשיב אחד עם הלילה, ע"כ אע"ג דזמן תפילת ערבית בפועל הוא בלילה, מכל מקום חל עליו חיוב מפלג המנחה, ויכול להתפלל לפני הזמן שיחול בלילה כנלענ"ד בזה. ואם כן שפיר יוכל לומר גם יעלה ויבוא אף שהוא יום. וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא שיוכל להזכיר יעלה ויבוא מפלג המנחה כיון שיחול בלילה כי גם בפשיטות יש לומר דכמו שהקילו לענין תפילת ערבית אף שהוא שייך להלילה, מכל מקום יכול להתפלל ביום יהיה מאיזה טעם שיהיה, הוא הדין שיכול להזכיר גם יעלה ויבוא ביום, שיעלה ויבוא אינו חיוב בפני עצמו רק חלק מהתפילה.

אך יש לדחות דכמו שמצינו שהמתפלל במוצאי שבת קודש לתשלומי שבת אין צריך להזכיר של שבת וכו' הכי נמי במתפלל לפני הזמן לצורך הלילה יש לומר דאינו מזכיר של ראש חודש, דלפני הזמן דומה לתשלומין”.

ובסימן כ"ו כתב עוד בענין זה, ורוצה להביא ראיה לדברי האמרי אמת זצ"ל שאין צריך להזכיר יעלה ויבוא, מדין השוכח יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש [לדעות דחוזר ומתפלל בלילה להשלמה] שאין מזכיר יעלה ויבוא אף דהתפילה היא לתשלומי ראש חודש, מכל מקום כיון שהוא בזמן חול מתפלל כמו בחול, הוא הדין כאן כשמתפלל ערבית בערב ראש חודש, אין צריך להזכיר ראש חודש ועיי"ש שמאריך בזה בפלפול.

ומסיק וז"ל "כל זה כתבתי לפלפולא אמנם לקושטא נלענ"ד הקלושה דאם היה הדין דהמתפלל ערבית דראש חודש מבעוד יום פטור מיעלה ויבוא היה אסור להתפלל ערבית דראש חודש מבעוד יום, אף דבכל השנה מותר להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום מחמת שצריך לומר יעלה ויבוא וכעין דאסור להתפלל הביננו בימות הגשמים משום שצריך לומר טל ומטר וכו' ומדלא כתבו הפוסקים דין מחודש כזה דבראש חודש אסור להתפלל ערבית מבעוד יום, על כרחך דאפילו במתפלל מבעוד יום צריך לומר יעלה ויבוא לכתחילה. ומה דאין צריך לומר של ראש חודש במתפלל מוצאי ראש חודש לתשלומי מנחה דראש חודש נלענ"ד הטעם דכמו שלא תיקנו תשלומין רק ביחד עם תפילה של עכשיו כדאיתא סימן ק"ח ולא סתם באמצע היום רק תיכף משמסיים התפילה הסמוכה לתפילה ששכח אז עליו להתפלל התפילה של התשלומין, כמו כן לא רצו לתקן תשלומין רק כפי הנוסח דתפילה של עכשיו וכיון דתפילה של עכשיו אין בה של ראש חודש גם בתשלומין אין מזכירין של ראש חודש אבל בערב ראש חודש שהתפילה אינה של תשלומין שפיר מזכיר בה יעלה ויבוא עכ"ל ועיי"ש.

ולפי קוצר דעתי לא הצלחתי להבין את השקלא וטריא של הארץ צבי שדן לענין תוספת ראש חודש. הרי כשמתפלל מפלג המנחה אינו מדין תוספת על היום הבא אלא כשיטת רבי יהודה במשנה בברכות שיכול להתפלל מפלג המנחה וקיי"ל ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.

והאיר ה' עיני ומצאתי שכיוונתי לדברי הגר"א וינפלד זצ"ל [בקובץ חכמי לב ד' עמ' 37], והוכיח דהרי גם בערבית דמצ''ש קי''ל (או''ח רצ''ג סעי' ג') דיכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה עי''ש ושם בודאי ל''ש לקבל החול מבעו''י ועכ''ח שדין תפילה של לילה מבעו''י אינו תלוי כלל בקבלת הלילה אלא מאחר דקי''ל דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, ואחר פלג המנחה יכול להתפלל ערבית חל עליו להתפלל ערבית בצורת תפילה של ערבית עם כל דיניה היינו בערב שבת יתפלל תפילת שבת ובשבת אחר הפלג תפילת חול עם אתה חוננתנו, וכן בערב ר''ח תפילת ר''ח עם יעלה ויבוא. והא דאיתא בגמרא (ברכות כ''ז) דקא''ל רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת א''ל אין בדילנא ופרש''י והיינו דקאמר ליה אותו היום שהתפלל רב של שבת בערב שבת א''ל רבי ירמיה מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת בתפלתך עי''ש. לענ''ד אין להוכיח מכאן דקבלת שבת היא המאפשרת להתפלל של שבת בערב שבת דזה אינו כנ''ל אלא להיפך דתפילת שבת אוסרת במלאכה אח''כ דלא להוי תרתי דסתרי אבל מעצם דין תפילה אי''צ לקבלת שבת. וראיה לזה גם מהא דקי''ל (או''ח סי' רס''ג סעי' י''ד) אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו שחשיכה והדליקו נרות והתפללו תפילת ערבית של שבת ואח''כ נתפזרו העבים וזרחה חמה א''צ לחזור ולהתפלל ערבית אם כשהתפללו היה מפלג המנחה ולמעלה וכו' ולענין עשיית מלאכה בין צבור בין יחיד מותרים דקבלת שבת היתה בטעות עי''ש ואם איתא דקבלת שבח היא היא המאפשרת להתפלל של שבת מבעו''י, א''כ אם הקבלת שבת בטלה מחמת שהיתה בטעות גם התפילה היה צריך לחזור ולהתפלל אלא ודאי שאין התפילה תלויה כלל בקבלת שבת כנ''ל, עכ"ד.

והנה, בספר משנת יעבץ (חאו''ח סי' ב') האריך בשאלה זו ותלה אותה במחלוקת הרמב''ם ורש''י והאור זרוע, שלדעת הרמב''ם עפ"י הבנת הב''י [הל' שבת רס''א] והכ''מ [פ''ה ה''ג] אין דין תוספת שבת אפי' מדרבנן, א''כ קשה האיך מתפלל תפילה של שבת בחול מבעו''י, וע''כ הוצרך הרמב''ם ליתן טעם אחר, שלפי שתפילת ערבית רשות, אין מדקדקין בזמנה עי''ש. אבל רש''י והאו''ז סוברים שתפילה שבתית בערב שבת, מתאפשרת מטעם תוספת שבת. ומביא שם האו''ז [הל' ערב שבת סי' י''ד] שהביא מה שהקשה ה''ר יעקב דקורביל הקדוש זצ''ל דהואיל שתוספת שבת וימים טובים לפניהם דרבנן, האיך אנו מקדשים קידוש היום ואוכלים מבעוד יום? ומסיק וז''ל תוספת שבת ויוה''כ דאורייתא, הלכך אתי שפיר שמתפלל של שבת בערב שבת, ואתי נמי שפיר שאנו מקדשים על הכוס ואוכלים סעודת שבת מבעוד יום דהואיל וקבלה עליה הויא ליה שבת דאורייתא ע''כ. וכן מפרש שיטת רש''י הנ''ל דמטעם קבלת שבת יכול להתפלל מבעו''י עיי''ש.

ובקובץ חכמי לב הנ"ל כתב דכל זה אינו, דלרש''י כבר כתבנו שלא הקבלה מאפשרת התפילה אלא שע''י תפילה חל עליו איסור עשיית מלאכה. וראיה לדבר, וכי הרמב''ם דלית ליה תוספת שבת כלל יחלוק על הגמרא דצריך ליבדל ממלאכה אחר תפילת שבת וא''כ כמו שנפרש להרמב''ם דצריך ליבדל ממלאכה שלא יהיה תרתי דסתרי, כמו כן נפרש לרש''י, וגם האו''ז עיקר קושייתו היא בנוגע לקידוש היום דהוה מן התורה ואיך יקדש מבעוד יום וע''ז מתרץ שתוספת שבת ג''כ מה''ת, ומתפללים דכתב זה לאו דוקא דגם בלא זה ניחא להתפלל.

ותדע דהא תפילה ל''ה אלא דרבנן ובודאי היה סגי לי' אפי' אי תוספת שבת היה דרבנן אלא דקושטא דמילתא נקט דס''ל דהוה דאורייתא אבל לא שזה הטעם והסיבה לתפילה כנ''ל. והמעיין היטב בלשון האו''ז ימצא כדברינו, שעיקר המדובר הוא בשביל קידוש היום אף כי לשונו דחוק קצת עי''ש.

ושוב האריך ה'משנת יעבץ' לשיטתו וקשה שלדעת רש''י והאו''ז שצריכין לקבלת שבת בכדי להתפלל של שבת מבעו''י, א''כ איך אפשר לומר יעלה ויבוא במתפלל מעריב בערב ראש חודש. ומתרץ דכל דין אמירת יעלה ויבוא בלילה אינו משום שהוא ר''ח, דהרי בלא אמר יעו''י אין מחזירין אותו דאין מקדשין את החודש בלילה היינו שחלות קדושת ר''ח חל רק על היום ומה שאומרים בלילה יעלה ויבוא הוא מפני שמחר יהיה ר''ח ומעתה גם כשמתפלל מעריב בליל ר''ח מבעו''י יכול לומר יעלה ויבוא כיון שמזכיר של ר''ח בליל ר''ח לא משום שחל דין ר''ח בליל ר''ח אלא הוי כהזכרת מעין המאורע בתעניות [שכתב רש''י בשבת כ"ד ע"א בשם הגאונים שאומר מעין המאורע בליל תענית אע"פ שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפלת תענית והיינו כיון שמחר הוא יום תענית הוא אומר מעין המאורע גם בליל התענית אע"פ שלא חל דין תענית בלילה] ובחנוכה ובפורים שאין מחזירים אותו, וא''כ ה''ה מבעו''י עי''ש. וכדבריו כתב הג"ר שלמה וואהרמן זצ"ל [שארית יוסף ח"ז סי' ה']. ועי' בס' דובר ישרים [לג"ר דב וייס שליט"א עמ' י"ט] ובס' זכרון למרן הגרי"ב ז'ולטי זצ"ל [עמ' תע"ה].

ועינא דשפיר חזי בשו"ת תשובות והנהגות [ח"א סי' פ"ז] שתלה פתגמא דנן בחקירה בגדר יעלה ויבוא, אם תיקנו אותו כגוף התפלה, וכשלא אמרו נחשב כחסר בתפלה גופא וכאלו לא התפלל כלל שהרי חיסר מתקנת חז"ל או אינו אלא הזכרה בתפלה שעכשיו ר"ח. שאם תיקנום בגדר תפילה גופא הלוא תיקנו למעריב עם יעלה ויבוא ולכן כשמקדים, אומר התפלה כמו בלילה. אבל אם זהו רק דין הזכרה בתפלה, היא שייכת בר"ח גופא אבל כשמקדים לא שייך עוד ההזכרה "בר"ח הזה" ולכן משמיט אותו. וכתב להקל לומר יעלה ויבוא ע"פ דברי הרמב"ם שמתפללים של שבת בערב שבת אע"פ שאין לדעת הרמב"ם דין תוספת שבת, מכיון שמעריב הוא רשות ואין מדקדקין בזמנה, וא"כ ה"ה שיכול להתפלל מעריב עם יעו"י בערב ר"ח דמעריב רשות ואין מדקדקין בזמנה. וגם יש לצדד ע"פ שיטת הרמב"ם בפ"ב דקידוש החודש ה"ט שמקדשין בעוד יום לר"ח א"כ יכול כבר לומר ולהזכיר ר"ח מבעוד יום. וא"כ שפיר כתב בשעה"צ [תרצ"ג סק"ו] דפשיטא ליה שיכול לומר יעלה ויבוא דלא אשתמט אחד מן הפוסקים לומר שלא לומר אז יעלה ויבוא.

ומיהו בלאו הכי ל"ק מידי דלמילי דרבנן תולים שזהו כלילה מפלג המנחה והקילו גם לענין ר"ח וכמו בנר חנוכה בשעת הדחק מקילין להדליק כבערב כבר מפלג המנחה וכן בפורים לענין מגילה וכמפורש בשו"ע בסימן תרצ"ב. והפר"ח שם שחולק היינו משום דס"ל דהוי מדברי קבלה ודינו כדאורייתא ומקורו גם מהרמב"ן שהובא בריטב"א פ"ק דתענית שמבואר שם שמפלג המנחה יכול לקבל עליו דיני היום הבא לא רק ליום השבת אלא גם ליום חול ע"ש עכ"ד התשובות והנהגות.

והנה, כתוב בתורה "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה". ובאורח חיים [ריש סימן תצ"ד] כתב הט"ז, מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות וכן כתב שם המגן אברהם, בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה. וצריך באור, הואיל ותוספת יום טוב מדאורייתא כיון שמקדים לקבל יו"ט מבעוד יום נעשה יו"ט יומא אריכתא ונשלם שבוע השביעי בתחילת כניסת יו"ט בחלות קדושת יום חמשים לעומר, ומדוע לא קרינן כאן שבע שבתות תמימות תהיינה, מאי איכפת לן אי נתקצר יום אחרון של שבוע השביעי וסופו נעשה יו"ט ותחילת יום חמשים לעומר, מכל מקום שבע שבתות תמימות יש כאן מאחר דשבוע השביעי לא חסרו ממנו שבעה ימים ושבוע שלם הוי.

ובס' היקר "זאב יטרף" [להרה"ג ר' זאב הוברמן ז"ל ויקרא פ' ס"ט] כתב, דנראה מוכח מדעת הט"ז והמגן אברהם שאין מועילה תוספת יו"ט אלא לענין שתתפשט קדושת יו"ט לזמן סוף ערב יו"ט ונתפסו בה משעות החול של ערב יו"ט. אולם אע"פ דשעות הללו קדושת יו"ט עליהן ודיני יו"ט נוהגין בהן לא נכללין בכלל יומו של יו"ט רק בכלל יומו של ערב יו"ט. הגע בעצמך, בשבת תוך ימי העומר, אם מקבלין שבת מבעוד יום, אע"ג דמדין תוספת שבת, שבת היא לכל דברי' לענין ספירת העומר אינו מקדים לספור כמנין יום של שבת רק כמנין יום של ערב השבת דתוספת שבת אין בכחה רק להתפיס קדושת שבת בערב שבת אבל לא להפוך יום ששי בשבוע ליום שביעי בשבוע והלכך לספירת העומר לא זז מנין יום ערב שבת ממקומו ועדיין לא חל בתוספת מנין של יום השבת. כן הסכימו בפוסקים ט"ז בשם המהרש"ל או"ח תרס"ח וש"ך בשם אגור ומהרי"ל יו"ד קצ"ו. והכי נמי אי מקבלין יו"ט של שבועות בעוד יום, נהי דתוספת מתקדשת בקדושת יו"ט, אכן לא נשלם שבוע השביעי בתחילת יו"ט כי יום אחרון של שבוע השביעי במקומו עומד עד צאת הכוכבים ונמצא דבתחילת יו"ט בזמן קבלת תוספת אכתי אין שבע שבתות תמימות כיון דעדיין לא נשלם יום אחרון של שבוע השביעי עד צאת הכוכבים.

ובזאב יטרף המשיך את קו החשיבה, דלפי הנ"ל נראה לומר, אי חל ראש חודש בערב שבת ומקבל שבת מבעוד יום ומתפלל תפלת ערבית כרב דצלי של שבת בערב שבת [ברכות כ"ז], צריך לומר יעלה ויבא בתפלת ערבית והוא כמו שאמרנו דאע"פ שנתקדש זמן התוספת בקדושת שבת ושבת איננה ראש חודש אין קדושת תוספת משנה היום והיום עוד יום ששי בשבוע וראש חודש ועל כן צריך לומר יעלה ויבא בתפלתו אע"ג דהיא תפלת שבת דשבת אינה סתירה לראש חודש, ואי מתפלל תפלת שבת בראש חודש צריך להזכיר בה יעלה ויבא, ואין זה ענין למה שחולקים הט"ז והמגן אברהם על המהרש"ל בהלכות לולב סימן תרס"ח, שהט"ז מביא מתשובת המהרש"ל דמקבל יו"ט של שמיני עצרת מבעוד יום ואוכל אז בסוכה צריך לברך לישב בסוכה והט"ז לא ס"ל כן אלא כיון דכבר קבל שמיני עצרת מדין תוספת יו"ט בשמיני אינו מברך לישב בסוכה וכך כתב נמי במגן אברהם דאם אכל לאחר תפלת ערבית מבעוד יום לא יברך לישב בסוכה. אמנם הני מילי אמרו כן הט"ז והמגן אברהם בשמיני עצרת דקדושת שמיני סתירה היא למצות סוכה דיום שיש בו קדושת שמיני אין בו מצות סוכה ולכן אף בזמן תוספת יו"ט שכבר קבל קדושת שמיני אין לברך לישב בסוכה אבל בשבת וראש חודש שאין קדושת שבת סתירה למצוה שנוהגת בראש חודש, כיון דבזמן תוספת שבת אכתי יום של ראש חודש הוא, עדיין חייב לומר יעלה ויבא בתפלתו דקדושת שבת לא מבטלת חיובא דראש חודש עכ"ד.

הספר 'זאב יטרף' אהוב עלי אבל האמת אהובה עלי יותר. לאור הפנינים שאצרנו באמתחתינו לעיל, נראה שאם חל ראש חודש בערב שבת ומתפלל מעריב [כרב דצלי של שבת בערב שבת] לא יאמר יעלה ויבוא שצריך להתפלל מעריב ככל דיניו של מעריב. וראה שס' שיח תפילה [עמ' תקצ"א] שכתב שהמתפלל מעריב של מוצאי ר"ח בר"ח לא יאמר יעלה ויבוא שלענין תפילה כבר אינו ראש חודש.


והבט וראה בשו"ת שבט הקהתי [סי' קכ"ב] שפסק בנד"ד [מעריב בערב ר"ח] שיזכיר יעלה ויבוא. גם בס' שיעורי מבשר טוב [עמ"ס ברכות ח"א עמ' סו] כתב שיזכיר יעלה ויבוא ונימוקו עמו שאין זה סתם הזכרה מעין המאורע דר"ח אלא חלק מנוסח התפילה של מעריב עיי"ש. ועי' מה שהאריך בס' שבילי החודש סי' ג', ועי' עוד בשו"ת משנה הלכות [ח"ה סימן סד] שפשוט לו שכחלק מתפילת ערבית חייב להזכיר גם יעלה ויבוא ועי' בשו"ת מנחת דוד [סי' ע"ט וסימן פ"ז] ובשו"ת קנין תורה [סי' כ"ז] ובקובץ תורני מרכזי גור [ט'], שו”ת מעגלי אליהו [סי' ט”ז].

וכאן ישבות קולמוסי. וה' יאיר עינינו באור תורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אמן כן יהי רצון.

סיימתי במוצ"ש פ' ויגש ו' טבת התשע"ב.

ירושלים שבין החומות תובב"א