יום שישי, 29 בינואר 2016

בענין עירות בחו"ל הנקראים על שם ע"ז ומשמשיהן היאך יקראו אותם בני ישראל


חלק תשיעי


סימן קסט


אור ליום ג' לסדר אנשי חיל התש"מ בנ"י יצו"א.

מע"כ מחותני הנעלה פרי עץ הדר בנש"ק חוב"ט חו"פ כש"ת הר' מוה"ר ארי' אלתר שליט"א ירושלים עיה"ק נכד הגה"ק אדמו"ר מגור.

אחדשכ"ת בידידות נאמנה.

בדבר הערתו עוד בארצות העמים שהם אדוקים בדתם נוהגים לקרות שמות הרחובות והעירות על שם אידיהן ולמשל בעיר בוענוס איירעס יש רחוב הנקרא על שם אותו האיש ואמו וגרים שם מאחינו בנ"י והכותב מכתב להם בע"כ צריך לכתוב הכתובת כיצד יעשה כי לשנות השם א"א, ואפשר יש בזה משום שמור לי בצד ע"ז פלונית דאסרינן בגמ' וביו"ד סי' קמ"ז.

ואת חטאי אני מזכיר היום כי בעונ"ה גם אני גר בין העמים ובעונ"ה על כיוצא בזה אמרו ז"ל ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הן (ע"ז ח' ואדר"נ פכ"ו ה"ד ע"ש). ולעיקר השאלה דבר זה לאו חדש הוא ובאמת כי בערי אייראפע נמי היו כמה עיירות שנקראו ע"ש ע"ז שלהם והיו בנ"י מדקדקין ככל האפשר לשנות שמותיהן וגם צאנז הוא בלשון עכו"ם שם ע"ז ושינו מסאנז לצאנז ובשבע קהילות היו עירות בשם ע"ז ובנ"י שינו לקרותם בלשון אחר ומיהו לענין כתיבת השם על המכתב לא מצינו בזה פוצה פה וכולם כתבו מכתבים ולא חששו לזה הגם אם היו יכולין לשנות שינוי גם בזה כפי האפשר. ובגמ' סנהדרין ס"ג ע"ב עולא בת בקלנבוא א"ל רבא היכא בת מר א"ל בקלנבוא א"ל והכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו א"ל הכי אר"י כל עו"כ הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה. ומשמע לכאורה דאסור להזכיר אפילו אין כוונתו רק להגיד במסיח לפי תומו ששבת בעיר ששמה כשם ע"ז אסור להזכיר וא"כ הכ"נ.

ברם זה זמן אשר הרהרתי בנפשי לחלק בין דיבור לכתיבה דדוקא להזכיר אסור אבל לכתוב ליכא איסור דבתורה לא ישמע על פיך, ושם אלהים אחרים לא תזכירו כתיב, וזה בפיו אבל לא בכתיבה (ועיין סנהדרין ק"ב ע"ב ויבקש את אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשמרון א"ר לוי שהי' קודר לאזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהן ופרש"י קודר אזכרות מוחק שמות שבתורה וכותב שם עכו"ם תחתיהן לפיכך הי' מתחבא שאלו הי' עושה בפרהסיא לא היו מניחין אותו לעשות כן ע"ש) והאיר ה' עיני ומצאתי במנ"ח מצוה פ"ו שכבר נסתפק בהא אי ע"י כתיבה נמי איכא איסור זה והעלה ע"פ דברי השאג"א סי' י"ג דבתר דגלי קרא דזכור בפה כמבואר במגילה י"ז זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי זכירה בלב אמור וע"כ זכירה בפה א"כ כל זכירות כגון דשבת וזכירת יציאת מצרים הכל בפה א"כ בדידן נמי דכתיבה לכאורה ליכא איסור דלא הוי בפה, אלא דהבית יצחק יו"ד ח"א סי' קנ"ב חלק אמנ"ח דהך לא תזכירו כיון דשל ע"ז הוא ובע"ז הרהור כדבור דמי א"כ הכ"נ דאסור אפילו הרהור ולא גרע כתיבה מהרהור דכותב מהרהר. ומיהו הסכים שם דכיון דלא קבל עליו באלוה רק שהזכיר השם בלבד בזה ל"א הרהור כדבור דמי וכה"ג בכתב ליכא איסור, וסיים כיון דטעמא דאסור להזכיר משום דמיקר לע"ז כ"ש בחתימה ובכתב שעומד לימים רבים דאיכא בזה מיקר ע"ש באריכות ודו"ק.

ולפ"ז בדידן דליכא לא הא ולא הא שהרי אינו מזכיר וגם אינו מקבל עליו שם דבר וגם אינו חותם בו או כותב מה שהוא בשמו אלא שכותב הכתובת שהוא צריך לו ברחוב שהם קראו לו בשם אחד מהתיפלות שלהם כה"ג כ"ע מודו לכאורה דליכא שום איסור. וכן ראיתי בשו"ת חו"י סי' א' (השגה י"א י"ב).

שנית נלפענ"ד לפמ"ש ביראים (להר"א ממיץ) סי' ע"ה וז"ל וא"ר יוחנן כל אליל הכתוב בתורה מותר להזכיר שמה כיון שהתורה הזכירה ודאי נתבטלה ומאותו טעם שהתורה מזכרת אותה אנו רשאים להזכירה, ונ"ל דאינו אסור להזכיר אלא שם דמשמע אלהות אבל שם הדיוטות כגון כרע בל קרס נבו אע"פ שעשו אותן אלהות מאחר שלא ניתן השם לשם אלהות ואינו נשמע אלהות ואדנות מותר וטעמא דכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו בשם אלהות הקפיד הכתוב ע"כ. נראה מדברי הר"א ז"ל תרי טעמי חדא דע"ז שנתבטלה כבר מותר להזכירה ואין איסור בהזכרתה ועיין פ"ק דע"ז מ"ג ואלו אידיהן של עכו"ם קלנדא וסטרנוא וקרטסים, שנית נראה דשם הדיוטות אע"פ שעשו אותן אח"כ אלהות מותר להזכירן מאחר שלא ניתן שם זה לאלהות, ולפ"ז בדידן נמי הרי הני מקומות הנקראים ע"ש אידיהן ע"פ רוב כבר נתבטלו ואינם רק שמם נשאר ומותר להזכיר, גם כי לא ניתן שם זה לשם אלהות כלל ועיין תועפות ראם מה שהקשה ועיין תפא"י ע"ז פ"א אות ח'.

ועוד בו שלישיה דבשו"ת חו"י סי' א' השגה י"א י"ב האריך בדבר המשיג שהשיג עליו על שכתב שם אמה של אותו איש וז"ל ומ"ש בחתימתו שהזכרתי שם פלונית בשם שמכנים אותה אחרים והוכיח מזה שאיני יודע בהוויות עולם כתבתי קונט' גדול כו' ותמצית דברי כי אם הי' בזה איזה חשש חלילה דלא ישמע על פיך ונודה לו שהוא שם ע"ז ושאסור להזכיר שמה (מה שבאמת אינו כן דעכו"ם בזה"ז לאו עובדי ע"ז נינהו) ואף כי המון עם מחזיקים לעון וחירוף הזכרת שם הנעבד כמו שקורין עובדיו וכן שם אמו וראוי להניחם על מנהגם מ"מ לפי האמת אין איסור כלל כמו שבכה"ג נזהרים מלהזכיר מטבע פלונית בלשונם מ"מ אין בו איסור וגמגום אפילו בפה כ"ש בכתב. ועוד דאפילו נקרא שם לע"ז ממש כשם אדם אין איסור להזכיר שמה מאחר דגם שמות בנ"א הם כך דומה למ"ש הר"י על לא מסקינן בשמייהו, ועוד דאין הגוים עובדין אותם ואינם מחזיקים אותה לאלוה כלל, ועוד נראה דאין איסור רק במזכירו באיזה ענין שלא לצורך ומזה באומר שמור לי בצד ע"ז פלונית דמצי למימר סימן אחר לא בע"ז הידועה, וכן מה שהקשה בש"ס על עולא שאמר שבת בקלנבוא המ"ל בעיר שבה ע"ז ובכה"ג ועיין טוש"ע יו"ד סי' קמ"ז.

ולפ"ז ה"ה בדידן נמי מה שיש שם רחוב בשם אותו האיש כל הני טעמי מעלייתא שנתן לן החו"י איתנהו בדידן חדא דהרי עכשיו כמה בנ"א נקרים כך וכמה מקומות קראו בשם זה, והם שלא לשם ע"ז נתנו ואין בנ"א עובדים להם וגם הוא לצורך וא"כ מותר להזכיר אפילו בפה כה"ג וכ"ש בכתב דקיל מיניה ולצורך. ועיין חו"י הנ"ל מה שהאריך עוד ולבסוף כתב וכבר אמרו רז"ל שגוים בזמן הזה לאו עע"ז הם וכל מ"ש וע"ז שהזכרנו פה הם המכחישים בבורא עולם כמ"ש מה ש-די כי נעבדנו לכן אין גמגום איסור שזכר ע"כ.

אלא דלפ"ז בדידן ק"ו הוא ומה התם דקרא על שם ע"ז או שמו ושמה שהם עיקר הע"ז שלהם ואפ"ה ס"ל דליכא איסור מדינא כ"ש בדידן שהכתובת שהוא ברחוב עיקר הרחוב מעולם לא נעשתה ע"ז וגם כל המקומות שדברנו מהם כגון העירות וכיוצא בו לא נבנו לשם ע"ז ולא נעבדו מעולם א"כ אפילו בלי טעמים אחרים הכא הי' מותר מדינא אפילו לומר וכ"ש בכתובת אשר לכן לפענ"ד הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומ"מ אם יכול לעקם איזה תיבות בכתיבה וכ"ש באמירה ודאי יפה עושה ואם עיקם הכתוב מן הבהמה הטהורה לשאיננה טהורה כ"ש לעקם משם ע"ז בכל מה שאפשר ולא להזכיר ולהתרחק ממנה ומפתח ביתה ולא ישמע ולא יזכר עדי יבא שילה וימחה את זכר עמלק ויתקן עולם במלכות ש-די ויעביר רוח הטומאה מן הארץ.

ובזה הנני חוזר על הראשונות בידידות יתירה וי"ר שיזכה לישב על מי נח ובשתים יעלה לו לריח ניחוח עדי יבא ינון דושכ"ת וכאש"ל מחותנו מכבדו ומוקירו כערכו הרם בלב ונפש

מנשה הקטן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה