פסחים מב ע"א
בני המקום פשוט טעו וחשבו שרב מתנה התכוון למים שלו, ולכן באו עם דליים לקבל ממנו מים. אמר להם רב מתנה: התכוונתי למים "שלנו" - שלנו לילה ולא למים שלי בדווקא. עמדו מפרשי הגמ' ושאלו: מדוע מצא לנכון רב אשי מסדר הש"ס להביא את סיפור המעשה, כלום בגנות בני פפוניא התכוון.
3 תירוצים נפלאים נאמרו על קושיא זו. השפת אמת כותב כך: "ונראה לי - דבא ללמד דלפני עם הארץ צריכים לפרש ולא לומר בלשון סתום שיכולים לטעות", חשוב מאוד לכל רב המורה הוראות שידע עד היכן יכולה הטעות להגיע, וידע עד כמה עליו לדקדק בדבריו.
הגאון בעל האבני נזר למד מכאן רעיון מוסרי: עד היכן הגיע אמונתם ותמימותם של אותם בני פפוניא, הבה נתאר לעצמנו רב בזמנינו שיעמוד ויאמר שאין ללוש את המצות אלא דווקא במים שלו (רק ההכשר שלו טוב) כלום לא יעמוד אחד מבני הקהל ויאמר מדוע טובים יותר מימיו של הרב מהמים שלנו, וכלום עד בואו של הרב לא אפינו מצות, במקרה הטוב תסתיים אותה דרשה בתגרה מילולית.
רצה רב אשי לקבוע בש"ס את מדת תמימותם ואמונת החכמים הפשוטה שהיתה מושרשת בהמון העם, וכך נאמר בגמרא: שהגיעו "כולי עלמא", בלי יוצא מן הכלל, כל בני העיר באו לקבל ממנו מים כדי ללוש את המצות, ראויה אמונת חכמים כה תמימה וטהורה להיות נקבעת בדפי הש"ס לעולם.
הבית יוסף על הטור באור"ח סי' תמ"ה מביא שכבר עמד על קושיא זו הגאון רבי אליעזר ממיץ, והסיק מגמ' זו חידוש הילכתי. השאלה: מה הדין אם עברו ולשו במים שלא לנו (מים קרים שלא לנו), האם המצה כשרה בדיעבד, אומר ר"א ממיץ: שמדרשת רב מתנה בפפוניא משמע שאין איסור בדיעבד, שהרי לא מצינו שהתענו מלאכול. זאת אומרת כאשר באו בני פפוניא והביאו את כליהם עבר כבר הלילה, ולא היתה אפשרות ללוש במים שלנו, ומשמע שהתיר להם רב מתנה ללוש אפי' במים שלא לנו מכח טעותם, ומכאן שהשוגג ולש מצה במים שלא לנו, אין לאסור את המצה, וזו באמת כוונת רב אשי בהביאו את הסיפור להשמיע לנו שבדיעבד אין המים שלנו מעכבים את הכשר המצה.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה