פסחים ז ע"א
אִמְרה אותה מסר הגאון מצ'בין בשמו של "שאל ישיש מן העיר קראקא": מפורסם בכל תפוצות ישראל המנהג שקודם בדיקת חמץ בליל י"ד בניסן מפזרים בבית 10 פתיתי חמץ ואז עושים את ברכת בדיקת חמץ ומחפשים ומוצאים את אותם פתיתים שהטמינו קודם. מקור המנהג בדברי הרמ"א בהל' פסח סי' תל"ב סעי' ב' וז"ל: "ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה ומיהו אם לא נתן לא עיכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא". האחרונים ובראשם הט"ז מקשים על מנהג זה קושיה חמורה, אם כל מקור המנהג הוא כדי לאמת את נוסח הברכה דמשמע שהמצוה היא למצוא חמץ ולבערו, כלום נכון הדבר להשתמש במושג של מציאה, זו נקראת מציאה? זה נקרא חפוש שהרי הכל פיקטיבי, אותו מחפש הוא זה שהניח קודם את הפתיתים ועתה כאילו הוא מוצאם כלום הצגה זו עדיפה יותר בביאור נוסח הברכה.
על קושיא חמורה זו ענה אותו "שאל ישיש מקרקא" בתירוץ גאוני, הגמ' בפסחים ז: מביאה מקור לדין שמופיע במשנה "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר"? "א"ר חסדא: למדנו מציאה ממציאה, ומציאה מחיפוש, וחפוש מחפוש, וחפוש מנרות ונרות מנר". המציאה הראשונה בה אנו עוסקים היא מציאת החמץ, כפי שנאמר: "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", הרי שהתורה התייחסה לאיסור השארת החמץ בבית בלשון מציאה "לא ימצא".
מקום נוסף בו התורה מתבטאת באותה מילה מצוי בספר בראשית מ"ד שם נאמר: "ויחפש בגדול החל ובקטן כילה וימצא הגביע באמתחת בנימין", הרי לנו התבאות נוספת של מציאה "ומציאה מחפוש" דידיה, באותה מציאה של "וימצא הגביע" קדמה לאותה מציאה פעולת חפוש כפי שנאמר: "ויחפש", ולכן אנו למדים שגם לגבי המציאה של חמץ צריכה לקדום פעולת חפוש. "וחפוש מנרות" בהתבטאות של חפוש לאור משהו מופיע בתנ"ך בצפניה ושם נאמר: "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות", הרי לנו שפעולת החיפוש חייבת להעשות לאור נרות, וכך גם נאמר "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", הרי לנו שחפוש הוא תמיד לאור הנר. ע"כ דברי הגמ'. עכ"פ התבאר שכל חפוש החמץ מקורו באותו חיפוש של שלוחו של יוסף בחפשו אחר גביע הכסף שנטמן באמתחת בנימין. הבה נתבונן א"כ באותו מקור. נאמר שם בתורה כך "ויצו את אשר על ביתו מלא את אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלו שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן. זאת אומרת: שגביע כסף הושם בכוונה בפי אמתחת הקטן ע"י שלוחו של יוסף. בהמשך שם נאמר: "הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו (לאותו אדם שהטמין את הגביע באמתחת בנימין) קודם רדוף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אליהם למה שלמתם רעה תחת טובה".
בהמשך... כאשר אותו אדם פוגש את האחים, אומרים האחים: "אשר ימצא אתך מעם עבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים" ואז נאמר: "וימהרו ויורידו איש את אמתחתו ארצה ויחפש בגדול החל ובקטן כילה וימצא הגביע באמתחת בנימין". כזכור זהו הפסוק בו משתמשת הגמ' כדי למצוא מקור לחפוש החמץ על ידי הנר, נמצא שהחפוש במקרה של הגביע היה גם הוא חיפוש פיקטיבי. האדם אשר על ביתו של יוסף הטמין את הגביע באמתחת בנימין, והוא זה אשר עליו למדה התורה שעשה את פעולת החיפוש והמציאה, ולכן בנאמנות למקור אנו מקיימים את מצות מציאת החמץ חיפוש ומציאה מדומים שמשמשים כמקור לדין של בדיקת החמץ לאור הנר.
(מו"ר כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה