לזכות רפואת רבי אברהם יוסף בן ר' משה חיים בתוך שח"י
[לא מוגה וצריך השלמות רבות בל"נ]
קושייה
מהדין שלמפרע הוא גובה
איתא
בגמרא: בעא מיניה רבא מרב נחמן כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך
והתקבלי כתובתך מהו? אמר ליה נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה. והקשה הגר"ח לאביי
שסובר שלמפרע הוא גובה [מלוה הגובה חובו מנכסי הלוה מתברר שנכסים אלו הם כשלו משעת ההלואה - פסחים ל:] איך היא מתגרשת בטס זה והלא מאחר שגבתה ממנו
כתובתה הטס נעשה שלה למפרע והיה שלה בשעת מסירתו וממילא לא היתה כאן נתינת הגט.
תירוצים
– סוגיא זו לפי רבא שמכאן ולהבא הוא גובה –דוקא בגביית קרקע גובה למפרע – בכתובה
לא אומרים למפרע הוא גובה
וכתב
בשיעורי הרב שאפשר לומר שסוגיא זו איתמרא אליבא דרבא שסובר שמכאן ולהבא הוא גובה.
עוד יש לומר כהרמב"ן במלחמות פסחים ט' בדפי הרי"ף דדוקא בגביית קרקע
סובר אביי שלמפרע הוא גובה. והרמב"ן ביאר שרק להו"א צירפה הגמרא שם את
שיטת אביי שלמפרע הוא גובה להא דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו דהוי מטלטלין ולמסקנא
אין אומרים למפרע הוא גובה בגביית מטלטלין. ועוד יש לומר דלא אמרינן למפרע הוא
גובה בכתובה דלא ניתנה ליגבות עד שעת מיתה או גירושין.
רשב"א
– היא מוחלת על כתובתה
והנה
הרשב"א הקשה על מ"ש הגמרא נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה, "תמיהא
לי, היאך איפשר לומר כן דכיון דנותן לה גופו של טס לכתובתה הוה ליה פורח באויר
וכקושייה דרבא. ונ"ל דכיון דאמר לה הכי והיא קבלתו הו"ל כאומר לה התקבלי
גיטיך ומחלי כתובתיך וכענין שאמרו בפ"ק דקידושין כנסי סלע זה שאני חייב ליכי
וחזר ואמר לה התקדשי לי בו מקודשת וכפי שפירשתי שם דמחלה חובה ואינה חוזרת וגובה
ממנו". הרי שהרשב"א ביאר שקבלתה את אמירתו התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך
הוי כמחילת החוב [גם מתורצת לפ"ז הקושייה הקודמת מהדין שלמפרע הוא גובה. שכאן
אין גבייה אלא מחילה].
אך
קשה דא"כ נתינת הגט נתינה גמורה היא ופשיטא דמגורשת ולמה מספקא לן בגמרא בזה.
ונראה דכיון שמחילתה היתה על תנאי שתקבל את כל שוויות החוב, מספקא לן אי כה"ג
נקראת מחילה או שבאמת פרעון הוא ונתינת הטס היתה לפרעון ולא לנתינת הגט והגמרא
הסיקה דמחילה היא. והנה הרשב"א השוה דין זה להא דכנסי סלע זה שאני חייב ליכי
וחזר ואמר לה התקדשי לי בו דמקודשת. אך דמיון זה קשה דשאני הא דסוגיין דשפיר יש
להסתפק שקבלת הטס של זהב נחשבת לפרעון כיון שהיא מקבלת את שוויותו תחת מחילתה את
החוב משא"כ בהא דקידושין פשיטא דמחילתה מחילה דאין היא מקבלת כלום תחת מחילתה
דקבלת המעות אינה תחת המחילה אלא בתורת כסף קידושין. וכתב בשיעורי הרב שבאמת לא
מספקא לן בהא דקידושין ושם בודאי מחילתה מחילה היא ולא פרעון. ועי' מנחת אשר סי' ל"ג שסובר הרשב"א שמכיון שכתוב "ספר הכריתות"
גם הנייר הוא עצם הגט וצריך ביה נתינה לשם מעשה הכריתות ולפיכך ס"ל שניתן לשם
פריעת הכתובה לא מהני לנתינת הגט.
ובס'
שערי חיים [עי' בארוכה בסי' מ"ד] ביאר דאין כוונת הרשב"א למחילה גמורה, דבאמת
האשה נטלתו בתורת פרעון חוב אלא דבקושיתו סבר הרשב"א דעל כרחך שהבעל נתן לה
את הטס בתורת פרעון חוב בלחוד ולא בתורת נתינת גט, דאי נימא שהבעל נתנו לה גם לשם
גירושין אי"ז פרעון חוב כלל, דהא האשה מצי לזכות בטס בתורת קבלת גט ונמצא שלא
נפרע החוב. וע"כ שהבעל לא נתנו לה לשם נתינת גט ומשו"ה אית ביה פרעון.
וזהו שהק' הרשב"א דאי איירי בנתינה לשם פרעון בלחוד הרי"ז אותיות פורחות
באויר. וע"ז תי' הרשב"א שבאמת הבעל נתן לה את הטס לשם ב' הענינים - גם
בתורת פרעון חוב וגם בתורת גרושין דאע"ג דביד האשה שלא להתרצות להפרע את
הכתובה ע"י קבלת הגט מ"מ בנידו"ד שהאשה נתרצתה להפרע בהכי ולקבל את
הגט לשם ב' ענינים הוי זה פרעון מעליא [ולזה קרי הרשב"א מחילה] וכיון שהבעל
נתנו לה גם לשם גרושין שפיר איכא נתינה מעליתיא ואי"ז אותיות פורחות באויר ודוק.
ולפי"ז
כתב בס' שיעורי רבי נחום, א"ש הא דנחלקו רבא ור"נ, דיסוד הפלוגתא הוא אי
מהניא נתינת גט בגונא שהבעל נתן לה את הגט לשם ב' ענינים - לשם נתינה ולשם פרעון, דרבא
סבר דמדין ונתן בעינן שהבעל יתן לה את הגט לשם נתינת גט בלחוד, ור' נחמן חידש דמהניא
נתינה הנעשית לשם פרעון ולשם גירושין. ולכאורה זוהי ג"כ כונת רש"י שכתב
בדעת רבא "דמקום גט בעי למיתב לה מתנה גמורה משום גירושין ולא לשם פרעון דכתיב
ונתן" והיינו דיסוד הפלוגתא הוא אי צריך ליתן לה את הגט לשם גירושין בלחוד או
דמהניא נתינה לשם גרושין ולשם פרעון.
פי'
נייר שלי: רש"י אותיות פורחות רמב"ם אין כריתות
והנה
במה דפסול בהנייר שלי כתב רש"י דכיון דהנייר שלו לא נתן לה כלום דנמצאו
אותיות פורחות באויר. וכתב במנחת אשר שכונתו פשוטה, דכיון דכתיב ונתן בידה ע"כ
צריך ליתן לה את מקום האותיות דאין נתינה באותיות הפורחות באויר, וכיון שצריך ליתן
לה גם את מקום האותיות פסול במשייר לעצמו את הנייר. וגם לקמן ע"ה ע"א
כתב רש"י דמשום דכתיב ונתן פסול בהנייר שלי ולשיטתו פשוט דמה דאיבעי לן בנייר
שבין תיבה לתיבה ובין שיטה לשיטה היינו אם גם נייר זה עצם הגט הוא וגם על זה קאי
ונתן בידה או דלמא כמילתא אחריתי הוא כיון שאין זה ממש מקום כתיבת האותיות, דהרי
מבואר בריטב"א בסוגיין דזה פשוט דאם נתן לה קלף גדול והגט כתוב רק על מקצתו
והוא משייר לעצמו את הגויל שלא נכתב עליו דכשר כיון דאין השיור בגט עצמו. ובזה
נסתפקו בנייר שבין שיטה לשיטה אם הוא כחלק מן הגט שצריך בו נתינה וגם בבעית הגמ'
בטס של זהב שנתן לה גם לשם פרעון כתובתה כתב רש"י דנסתפקו דשמא צריך ליתן לשם
גט ולא לשם פרעון כתובה דאין זה בכלל ונתן כמבואר בדבריו ונפשטה הבעי' דכיון
דמ"מ נתן לה את הטס בנתינה גמורה ללא שיור הוי שפיר בכלל ונתן וכז"פ.
והרמב"ם
נקט דרך אחרת בכל יסוד דין זה דבפ"ח מגירושין הי"ד כתב דאם אמר והנייר
שלי אינה מגורשת דאין זה כריתות ומשמע מדבריו דבאמת אין זה חסרון בעצם הנתינה אלא
דאגיד גביה ע"י שהנייר שלו ולא הוי כריתות וגם בעיית הגמ' בנייר שבין השיטין
פשוט דהוי בזה דאפשר דאין זה כריתות אף שאין לבעל זכות בעצם הגט כיון דיש לו שיור
בנייר שבין השיטין אפשר שאין זה כריתות.
וכתב
רבי נחום שנראה פשוט שלפי דברי הרמב"ם בכתב לה על טס וכו' מהניא נתינה לשם
פרעון בלחוד דהא סו"ס אין הנייר שייך לבעל וליכא חסרון כריתות. ולפ"ז צ"ל
דבסברא זו גופא נסתפק רבא מהו הטעם דלא מועיל הרי זה גיטך והנייר שלי, דאי נימא דבלא
נתינת הנייר לא חשיב נתינה, ה"ה דל"מ נתינה לשם פרעון. ואי נימא דזהו
משום חסרון כריתות שפיר מהניא נתינה לשם פרעון וע"ז השיב ר"נ דטעמא דהנייר
שלי הוא משום חסרון כריתות וכמש"כ הרמב"ם, ולזה סגי שיתן את הנייר לשם פרעון
ודוק.
והנה
ברמב"ם לכאורה מבואר דלא כהרשב"א דכתב "חקק [צ"ע למה שינה
מלשון הגמרא וראיתי שהעיר בה במשאת מלך אבל לא הבנתי הסברו] הגט על טס של זהב
ונתנו לה ואמר לה הרי זה גיטיך וכתובתך כשר ונתקבלה כתובתה אם יש בטס כדי כתובתה
ואם לאו ישלים כתובתה ע"כ. ולכאורה אי נימא דמהני רק מדין מחילה, הא אין
נפ"מ כמה שוה הטס של זהב דאף אם שוה פחות משיעור הכתובה נמי הא עכ"פ
מחלה לכתובתה בקבלת טס זה, ואמאי ישלים השאר. ומוכח דהרמב"ם אינו סובר
כהרשב"א אלא דהוי באמת פרעון הכתובה ע"י הגט כרש"י ותוס' ולכן כתב
דנפרעת רק כשיעור כתובתה. אבל אינו מוכרח שאולי היא מחלה עד שיעור הטס. והאריך בזה קצת בשיעורי רבי דוד עיי"ש וינעם לך.
נתן בע"כ
בס'
אור הנר העיר שנתינת גט מהני אפילו בע"כ ואילו קבלת כתובה צריך דוקא מדעתה
שהרי צריכה לקנות דלכן צריך דעתה. ולכאורה היה נראה דכאן אם קיבלה הגט בע"כ
הוי שלה הכל שהרי ע"י דין נתינה בגט נעשה הכל שלה ונתקבלה אפילו כתובתה אפילו
שהיה בע"כ. אבל עיין בשיעורי רבינו דוד מש"כ בזה.
ועי' עוד בשערי יצחק
[פלקסר] ובחי' בעל השרידי אש, באוצר מפרשי התלמוד ועוד ועוד. ואנחנו באנו רק לעורר כמה נקודות
עפ"י דברי רבותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה