הרב אליעזר מלמד
היחס בין רבי חיים מבריסק והרב קוק
לפני מספר שבועות כתבתי על היחס שבין הרב קוק לרבי חיים מבריסק, שהיה ר"ם בישיבת וואלוז'ין באותה שנה שהרב קוק למד שם, וחיבב וכיבד מאוד את הרב קוק, שהיה אז כבן תשע עשרה, וכבר נודע לעילוי עצום, בקיא וחריף. ופעמים שלפני השיעור היה רבי חיים אומר את חידושיו לרב קוק, כדי שיוכל להעיר על חידושיו ממקורות שונים בש"ס ומחידושי אחרונים, כדוגמת רבי עקיבא איגר, שהרב קוק היה בקיא בהם.
אמנם הוספתי שהרב קוק היה קשור יותר, הן מבחינת האישיות והן מבחינת שיטת הלימוד, לראש הישיבה, הנצי"ב מוואלוז'ין, שהיה אז קרוב לגיל שבעים. בעקבות זאת היו תלמידים ששאלו, מדוע הרב קוק לא הלך בדרך לימודו של רבי חיים מבריסק, ששיטת לימודו המעמיקה הפכה להיות מרכזית כל כך בעולם הישיבות הליטאיות.
היחס לשיטת לימודו של רבי חיים מבריסק
סיפר על כך הרב נריה שפעם, בהיותו תלמיד בישיבת 'מרכז הרב', העז בצהרי יום שישי אחד להיכנס לחדרו של הרב קוק ולשאול על תקופת לימודו בוואלוז'ין. סיפר לו אז מרן הרב, שהושפע בעיקר מאישיותו של הנצי"ב, כי זו היתה "אישיות שכל מה שהיה בה, הכל בא אצלו מלימוד תורה, מעמלה של תורה..." וביחס לרבי חיים מבריסק אמר "שאמנם היה נכנס אליו לפני השיעור ואחרי השיעור, ונושא ונותן אתו בלימוד, אך לא יכול היה להתקרב אליו יותר בדרך לימודו, כי הוא (הרב קוק) היה מושפע מדרך הלימוד של הגאון רבי ראובן הלוי מדווינסק, שהדריך אותו עוד בילדותו, ואמר לו: "כל סברה שבעולם היא חשודה, היא צריכה להיות מפורשת בש"ס וראשונים או כמעט מפורשת" (טל הראי"ה ע' ס"ו-ס"ז).
והרב צבי יהודה היה מוסר בשם אביו את לשונו של רבי ראובן: "שצריך להיזהר שלא לחדש סברות חדשות, כי הסברות שיש בש"ס מספיקות". ופעמים כשהיה מדבר על חידושיו של רבי חיים מבריסק או רבי שמעון שקופ, היה קורא לחידושיהם "סברות המחודשות" (אכן רבים מחידושיו של רבי חיים מבריסק, אף שהם מבריקים, למעשה הם מנוגדים לשיטת ההלכה).
יחס הערכה
כל זה כמובן אינו סותר את הכבוד והערכה של הרב קוק ובנו הרצי"ה לגאונותם וצדקותם. ופעם כשהרב יוסף-דב סולובייצ'יק, נכדו של רבי חיים מבריסק, ביקר בארץ ונכנס אצל הרב קוק, אמר הרב קוק אח"כ שדרך חשיבתו דומה לדרכו של סבו הגדול, והוא שמח שיש המשך לדרך הגאונית של המשפחה. באותו זמן היה הרב סולובייצ'יק בן כשלושים, ובעקבות זאת הלך הרצי"ה לשמוע שיעור שלו.
ופעם אמר הרצי"ה ששניים היו בעולם התורה, האחד שצדקותו הסתירה את גאונותו, וזה היה החפץ חיים. והשני שגאונותו הסתירה את צדקותו, וזה היה רבי חיים מבריסק.
הרב מבריסק (הגרי"ז)
ואם עסקנו ברבי חיים מבריסק, נמשיך מעט לבנו-ממשיכו, הרב יצחק זאב (ועלוועלע) מבריסק, הגרי"ז. לאחרונה יצאה סדרה בת שלושה ספרים על אישיותו, גאונותו, דקדקנותו וקנאותו. ואכן היה הרב מבריסק מתנגד חריף ועוין לתנועה הציונית, והאשים אותה ברוב תחלואי העם היהודי באותם הימים. גם את הרבנים התומכים בציונות ביקר בחריפות. אך כמדומה שבספרים אלו הוצגה דרכו של הרב מבריסק באופן חד צדדי, שכן, עם כל קנאותו, כיבד ממש את הרב קוק והכיר בגדולתו. נשתדל לדון את המחבר לכף זכות, שכוונתו להשלים צד זה באישיותו של הגרי"ז בכרך האחרון שעוד לא יצא לאור. מכל מקום אזכיר כמה דברים ששמעתי על הגרי"ז.
יחסו של הרב מבריסק לרב קוק
על יחסו של הגרי"ז למרן הרב קוק ניתן ללמוד מנוסח המכתבים שכתב אליו. וכך לשונו במכתב בו ביקש מהרב שיעזור לבחור אחד: "ברכה מרובה לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם, פאר הדור וכו' וכו' כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א קוק. רב ראשי בירושלים עיה"ק תובב"א, נעימות בימינו נצח". ובסוף כתב: "ואסיים בברכת כל טוב להדרת גאונו שליט"א, הנני המכבד ומוקיר את רום הדרת גאונו בכל רגשי כבוד ויקר" (אגרות לראי"ה רל"ה).
כמו כן אבי מורי שאל פעם את קרובו, שהיה מהתלמידים המבריקים אצל בנו-ממשיכו של הגרי"ז, הגאון ר' יושע-בער. ופעם כשדיבר בחריפות נגד הציונות, שאלו: ומה עם הרב קוק? והשיב: "הוא גדול". ולתואר זה רק מתי מעט זכו בבית בריסק.
יחסו של הרב מבריסק לרב הרצוג
כיוצא בזה סיפר הרב טננבאום ז"ל, לימים מזכיר ועד הישיבות, שהיה בעת ובעונה אחת מקורב לרב הראשי הרב הרצוג ולרב מבריסק. פעם שאל את הרב מבריסק לפשר דבריו החריפים והבוטים נגד 'היכל שלמה', משכן הרבנות הראשית לישראל באותם הימים. השיב הרב מבריסק שבוודאי הוא יודע ומכיר שהרב הרצוג הוא גאון וצדיק, אבל הדרך שלו עלולה להביא לטעויות חמורות ומכשלות קשות, ובלית ברירה הוא חייב להתנגד.
על יחסו לישיבת 'מרכז הרב'
כשרצו להקים מטעם הסוכנות סמינר לרבנים בקהילות בחוץ לארץ, יצא הרב מבריסק כנגד זה בחריפות. לבסוף לא הצליחו לארגן את הקבוצה והתלמידים הלכו ללמוד בישיבת 'מרכז הרב', ואז אמר הרב מבריסק, שזה כבר בסדר, ולזה הוא לא מתנגד. (כי התנגד ללימוד מכוון לרבנות, אבל אם יילכו לישיבה אמיתית וילמדו תורה, ממילא אם יגדלו בתורה יוכלו להיות רבנים).
גם נודע שהציע לאחד שהיה זקוק לרחמי שמים, שילך לרב חרל"פ (ראש ישיבת 'מרכז הרב') כדי שיתפלל עליו. גם היה שולח אל הצדיק הרב אריה לוין זצ"ל, והתייחס אליו בהערכה רבה, אף שידע היטב כי הוא מחסידיו הגדולים של מרן הרב קוק זצ"ל.
בינתיים דבר מכל זה לא הובא בספרים שנדפסו על הרב מבריסק, ונקווה שהחסרון יושלם בספר הבא.
על יחסם של גדולי ליטא לעלייה לארץ
מסיפורו של הרב ד"ר משה חיגר ז"ל ניתן ללמוד על יחסם של גדולי ליטא לעלייה לארץ, ובכלל זה גם לישיבת הרב קוק (מספרו 'סם החיים', הוצאת ראובן מס).
הבחור משה למד אז בישיבת קלצק, שבראשה עמד הרב אהרן קוטלר. בגלל נסיבות שונות, גם חותנו, הרב איסר זלמן מלצר בעל 'אבן האזל', היה אז מעביר שיעורים בקלצק, ומשה חיגר התקשר אליו. פעם, כשליווה אותו לביתו, סיפר לו הרב מלצר שייתכן ויעלה בקרוב לארץ, והציע גם לו לעלות לארץ. כששאל היאך יוכל לעלות בלא אישורים, שהשגתם היתה קשה מאוד באותם הימים, השיב הרב מלצר שישלח בקשה לרב קוק שיקבל אותו לישיבתו, ואף הוא יוסיף לכך המלצה, וכך יוכל לקבל אישור כניסה לארץ.
עזרתו של הרב מבריסק
לאחר מכן נזקק משה לנסוע לבריסק, כדי לקבל אישור יציאה מפולין. באותם ימים כל אישור כזה הצריך קשרים אישיים או מתן שוחד. כיוון שהיה עני מרוד, לא ידע כיצד יוכל להשיג את האישור. בצר לו פנה אל רבה של בריסק, הגרי"ז. הוא חשש שמא הגרי"ז, שנודע כמתנגד חריף לציונות, יתנגד לעלייתו לארץ. אולם לאחר שהגרי"ז שמע את בקשתו, אמר שישתדל לעזור לו. ואכן למחרת זימן לביתו יהודי בעל קשרים, ולאחר שסיפר לו את סיפורו, ביקש הגרי"ז ואמר: "אני מבקש ממך, היות ויש לך קשרים עם הצבא, ואתה מכיר את הפקידים העליונים, הגנרלים, תשתדל אצלם ותבקש לתת רשות יציאה לבחור המסכן הזה, וה' יצליח את דרכך ותזכה לקיים מצווה גדולה, וה' ישלם לך פועלך ותצליח בכל אשר תעשה". לאחר מכן לקח הרב מבריסק את ידו של משה וברכו שה' יצליח את דרכו ויגיע בשלום לארץ ישראל.
ברכתו של החפץ חיים
לאחר שקיבל את האישור, בדרכו חזרה לעירו, ביקש משה להיכנס אל הצדיק המפורסם בעל חפץ חיים כדי לקבל ממנו את ברכת הדרך. בטלטולי דרכים הגיע לראדין, וכששמע החפץ חיים שהוא עומד לעלות לארץ, קם מכסאו וברכו. כשעמד לצאת, ביקש ממנו החפץ חיים להמתין. לבש את הקפוטה שלו, חבש את כובעו ואמר: "צריך ללוות אותך". וכך יצאו שניהם, והחפץ חיים שהיה אז כבן שמונים וחמש, הלך לאט. וכשראו היהודים שהיו בסביבה שהחפץ חיים מלווה בחור שעומד לעלות לארץ, הצטרפו אליו. וכך הלך החפץ חיים ועמו עוד עשרות יהודים ללוות את בחור הישיבה בדרכו לארץ ישראל.
ואכן עלה ר' משה לארץ, למד בישיבת 'מרכז הרב', גדל בתורה, כיהן כרב בקהילות בחו"ל, הוסמך כדוקטור למשפטים, וכשחזר לארץ שימש כיועץ משפטי של משרד הדתות. ובמסגרת מכון הרי פישל הוציא את ספרו 'האיש והאישה בדיני ישראל. את הספר הקדיש "לזכר נשמות הורי ובני משפחתי וכל הקדושים שנספו בשואה ה' יקום דמם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה