בן הרשע
בהגדה של פסח אנחנו קוראים את שאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם" [שמות י"ב כ"ו]. התורה באמת לא אומרת שזו שאלת הבן הרשע אבל זאת לומדים מההגדה. והנה בסוף אותה פרשה התורה מספרת "ויקד העם וישתחוו" ומפרש רש"י – על בשורת הבנים. והתמיהה זועקת עד לשמים ודורשת יישוב – איזה בשורה טובה יש כאן? והרי זו שאלת הבן הרשע כמו שאמרנו, ואין הבשורה טובה כאשר היא מבשרת על לידת בן רשע. [בהגדת "כמוצא שלל רב" מביא כמה יישובים לתמיהה זו, עיי"ש ויעם לך – ואנחנו לדרכנו נלך.]
והנה כדי ליישב תמיהה זו צריכים לחזור לתחילת העקידה. ה' בא אל אברהם ואומר לו "קח נא את בנך" ואברהם עונה "אבל יש לי שני בנים" ה' ממשיך "יחידך", אומר אברהם "זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו", אומר ה' "אשר אהבת" עונה אברהם "את שניהם אני אוהב" [ע"פ רש"י כ"ב ב']. את שניהם אני אוהב – גם אברהם וגם ישמעאל! ישמעאל כזכור איננו מן הצדיקים הגדולים אלא להיפך. הוא גורש מבית אברהם ושרה באישור ה' עקב התנהגות מרושעת של שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה [רש"י כ"א ט']. ובכל זאת – "את שניהם אני אוהב". גם את הבן הרשע. [מו"ר כ"ק מרן האדמו"ר מטאלנא העיר במלוה מלכה בשנת תשס"ה לדברי רש"י אלו ועל ההשלכות המעשיות הנובעות ממנו.] מה מקורו ומה שורשו של יחס זה לבן הרשע?
"מה הוא אף אתה". עובדה. גם ה' אוהב את הבנים הרשעים. דתניא [סוף פ"ק דקידושין] "בנים אתם לה' אלוקיכם" בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויין בנים, בזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויין בנים, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אומר בין כך ובין כך אתם קרויין בנים שנאמר "בנים סכלים המה" וכו' וכי תימא כי פלחי לעבודה זרה לא מיקרי בנים ואומר "בנים משחיתים" וכי תימא בנים משחיתים הוא דמקרו, בנים מעליא לא מקרו ת"ל "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי" ע"כ עיי"ש.
והרשב"א [בתשובה רמ"ב] חידש "דאע"ג דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קרא קא דייקי [והלכה כמותו שנקראים בנים מעליא אפילו כשחוטאים]".
הרי לנו מדתו של הבורא עולם שאוהב אותנו למרות סטיות רציניות מדרך התורה. וכך נהג אברהם אבינו כלפי ישמעאל, אהבה למרות הכל, עד כדי כך שכאשר ה' אמר לו לקחת "את בנך אשר אהבת" הוא לא ידע אם כוונת ה' ליצחק או לישמעאל.
ומעתה יאיר לנו כאור יקרות דברי רש"י על הפסוק "ויקד העם וישתחוו" – על בשורת הבנים. ותמהנו, איזה בשורה טובה יש על לידת הבנים? התשובה היא שגם את אותם בנים אנחנו אוהבים, מייקרים ומעריכים.
"כלך יפה רעיתי ומום אין בך" [שיר השירים ד' ו']. האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתינו, לא תסמא עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חפשית נקיה מכל מום". [אורות עמ' קנ"ט]
כולך יפה רעיתי ומום אין בך!
בהגדה של פסח אנחנו קוראים את שאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם" [שמות י"ב כ"ו]. התורה באמת לא אומרת שזו שאלת הבן הרשע אבל זאת לומדים מההגדה. והנה בסוף אותה פרשה התורה מספרת "ויקד העם וישתחוו" ומפרש רש"י – על בשורת הבנים. והתמיהה זועקת עד לשמים ודורשת יישוב – איזה בשורה טובה יש כאן? והרי זו שאלת הבן הרשע כמו שאמרנו, ואין הבשורה טובה כאשר היא מבשרת על לידת בן רשע. [בהגדת "כמוצא שלל רב" מביא כמה יישובים לתמיהה זו, עיי"ש ויעם לך – ואנחנו לדרכנו נלך.]
והנה כדי ליישב תמיהה זו צריכים לחזור לתחילת העקידה. ה' בא אל אברהם ואומר לו "קח נא את בנך" ואברהם עונה "אבל יש לי שני בנים" ה' ממשיך "יחידך", אומר אברהם "זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו", אומר ה' "אשר אהבת" עונה אברהם "את שניהם אני אוהב" [ע"פ רש"י כ"ב ב']. את שניהם אני אוהב – גם אברהם וגם ישמעאל! ישמעאל כזכור איננו מן הצדיקים הגדולים אלא להיפך. הוא גורש מבית אברהם ושרה באישור ה' עקב התנהגות מרושעת של שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה [רש"י כ"א ט']. ובכל זאת – "את שניהם אני אוהב". גם את הבן הרשע. [מו"ר כ"ק מרן האדמו"ר מטאלנא העיר במלוה מלכה בשנת תשס"ה לדברי רש"י אלו ועל ההשלכות המעשיות הנובעות ממנו.] מה מקורו ומה שורשו של יחס זה לבן הרשע?
"מה הוא אף אתה". עובדה. גם ה' אוהב את הבנים הרשעים. דתניא [סוף פ"ק דקידושין] "בנים אתם לה' אלוקיכם" בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויין בנים, בזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויין בנים, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אומר בין כך ובין כך אתם קרויין בנים שנאמר "בנים סכלים המה" וכו' וכי תימא כי פלחי לעבודה זרה לא מיקרי בנים ואומר "בנים משחיתים" וכי תימא בנים משחיתים הוא דמקרו, בנים מעליא לא מקרו ת"ל "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי" ע"כ עיי"ש.
והרשב"א [בתשובה רמ"ב] חידש "דאע"ג דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא רבי מאיר קרא קא דייקי [והלכה כמותו שנקראים בנים מעליא אפילו כשחוטאים]".
הרי לנו מדתו של הבורא עולם שאוהב אותנו למרות סטיות רציניות מדרך התורה. וכך נהג אברהם אבינו כלפי ישמעאל, אהבה למרות הכל, עד כדי כך שכאשר ה' אמר לו לקחת "את בנך אשר אהבת" הוא לא ידע אם כוונת ה' ליצחק או לישמעאל.
ומעתה יאיר לנו כאור יקרות דברי רש"י על הפסוק "ויקד העם וישתחוו" – על בשורת הבנים. ותמהנו, איזה בשורה טובה יש על לידת הבנים? התשובה היא שגם את אותם בנים אנחנו אוהבים, מייקרים ומעריכים.
"כלך יפה רעיתי ומום אין בך" [שיר השירים ד' ו']. האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתינו, לא תסמא עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חפשית נקיה מכל מום". [אורות עמ' קנ"ט]
כולך יפה רעיתי ומום אין בך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה