לזכות גלעד בן אביבה ויהותנן בן מלכה - "ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברנה"
א] רבים ראו כן תמהו על מה שמזכירים בהגדה של פסח את דברי המשנה בברכות [י"ב:] שחייב אדם לספר ביציאת מצרים בלילות מהפסוק 'למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך' ודרשינן 'ימי חייך' הימים, 'כל ימי חייך' הלילות וכו'. הרי משנה זו מדברת על חיוב הזכרת יציאת מצרים כל השנה ולא בליל ט"ו שבו אנו עומדים כשאומרים פיסקה זו. והחיוב לספר ביצי"מ בליל ט"ו נלמד מפסוק אחר, 'זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים', ואיה נעלם פסוק זה? ועוד הוחלף בפסוק שהוא לכאורה שלא לענין? [ב'סדר הערוך' ח"ג בפיסקה זו הובאו כמה תירוצים].
ב] ואולי יש לומר ע"פ מה שראיתי בס' שלמי מועד [עמ' שפ"ו], והכי נאמר שם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שבא להסביר מדוע אין אנו מברכים על מצות סיפור יציאת מצרים:" ..... אלא הבנת הדברים כך היא, דהטעם שאיננו מברכים על הזכרת יציאת מצרים דשאר ימות השנה הוא מפני שאי אפשר, דמכיון שיאמר "ברוך אתה ... אקב"ו להזכיר יציאת מצרים" כבר יצא ידי חובתו, שהרי הזכיר בזה יציאת מצרים. ואמנם החיוב של ליל הסדר הוא "המשך" המצוה הכללית של הזכרת יציאת מצרים, ולהכי כמו שלא מברכים על יציאת מצרים דכל השנה ה"ה במצוה המיוחדת דליל ט"ו. דהנה החיוב של 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך' זה הוא יסוד היסודות של התורה, וכך צוה אותנו הקב"ה: בליל ט"ו מצוה "לספר", ובשאר ימות השנה נמי חייבים כל יום וכל לילה, אלא שבאותו לילה של ליל פסח חייבים לספר ולהרחיב, וחייבים לדעת את כל אשר היה, ואח"כ איכא חיוב לחזור בקיצור נמרץ כל יום וכל לילה [וכל השנה המצוה היא "הזכרה" גרידא ואילו בליל הסדר המצוה היא "סיפור"]. כללו של דבר דביסודו הרי המצוה היא אחת, ולהכי כמו שלא מברכים על יציאת מצרים כל השנה כך לא מברכים על "סיפור" יצי"מ שבליל הסדר, עכ"ד. שוב מצאתי דברים ברוח דומה בס' אור אברהם על ספר המצות [מצוה י'] עיי"ש.
ג] ולאור דבריו, ששתי המצוות – הסיפור שבליל הסדר והזכרון שבכל לילה – הן בעצם מצוה אחת, מתורצת היטב תמיהת המפרשים שהזכרנו לעיל. בעל ההגדה רצה לרמוז לנו הך חידוש, שלא נחשוב שמצות הזכרת יצי"מ דכל השנה היא שונה במהותה ואין לה כל זיקה למצות סיפור בליל ט"ו, לכן הובאה המשנה בברכות המדברת על המצוה דכל השנה דוקא בליל הסדר לאלפנו דעת ששתי המצוות, אחת הן ביסודן.
ד] והעירוני שמכאן פתח כפתחו של אולם להבנת החשיבות הגדולה של מצות סיפור יציאת מצרים בליל ט"ו. שאין סוף ענינו קיום מצוה ללילה הזה בלבד אלא פירותיה מסתעפים על פני כל השנה כולה. שהרי כל השנה מזכירים את היציאה בט"ו בלילה שסופרה עליה בהרחבה יתירה באותה שנה.
ולדעתי העניה הדברים מתוקים מדבש בס"ד.
מוצאי אסרו חג התשע"א
ירושלים העתיקה תובב"א
א] רבים ראו כן תמהו על מה שמזכירים בהגדה של פסח את דברי המשנה בברכות [י"ב:] שחייב אדם לספר ביציאת מצרים בלילות מהפסוק 'למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך' ודרשינן 'ימי חייך' הימים, 'כל ימי חייך' הלילות וכו'. הרי משנה זו מדברת על חיוב הזכרת יציאת מצרים כל השנה ולא בליל ט"ו שבו אנו עומדים כשאומרים פיסקה זו. והחיוב לספר ביצי"מ בליל ט"ו נלמד מפסוק אחר, 'זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים', ואיה נעלם פסוק זה? ועוד הוחלף בפסוק שהוא לכאורה שלא לענין? [ב'סדר הערוך' ח"ג בפיסקה זו הובאו כמה תירוצים].
ב] ואולי יש לומר ע"פ מה שראיתי בס' שלמי מועד [עמ' שפ"ו], והכי נאמר שם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שבא להסביר מדוע אין אנו מברכים על מצות סיפור יציאת מצרים:" ..... אלא הבנת הדברים כך היא, דהטעם שאיננו מברכים על הזכרת יציאת מצרים דשאר ימות השנה הוא מפני שאי אפשר, דמכיון שיאמר "ברוך אתה ... אקב"ו להזכיר יציאת מצרים" כבר יצא ידי חובתו, שהרי הזכיר בזה יציאת מצרים. ואמנם החיוב של ליל הסדר הוא "המשך" המצוה הכללית של הזכרת יציאת מצרים, ולהכי כמו שלא מברכים על יציאת מצרים דכל השנה ה"ה במצוה המיוחדת דליל ט"ו. דהנה החיוב של 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך' זה הוא יסוד היסודות של התורה, וכך צוה אותנו הקב"ה: בליל ט"ו מצוה "לספר", ובשאר ימות השנה נמי חייבים כל יום וכל לילה, אלא שבאותו לילה של ליל פסח חייבים לספר ולהרחיב, וחייבים לדעת את כל אשר היה, ואח"כ איכא חיוב לחזור בקיצור נמרץ כל יום וכל לילה [וכל השנה המצוה היא "הזכרה" גרידא ואילו בליל הסדר המצוה היא "סיפור"]. כללו של דבר דביסודו הרי המצוה היא אחת, ולהכי כמו שלא מברכים על יציאת מצרים כל השנה כך לא מברכים על "סיפור" יצי"מ שבליל הסדר, עכ"ד. שוב מצאתי דברים ברוח דומה בס' אור אברהם על ספר המצות [מצוה י'] עיי"ש.
ג] ולאור דבריו, ששתי המצוות – הסיפור שבליל הסדר והזכרון שבכל לילה – הן בעצם מצוה אחת, מתורצת היטב תמיהת המפרשים שהזכרנו לעיל. בעל ההגדה רצה לרמוז לנו הך חידוש, שלא נחשוב שמצות הזכרת יצי"מ דכל השנה היא שונה במהותה ואין לה כל זיקה למצות סיפור בליל ט"ו, לכן הובאה המשנה בברכות המדברת על המצוה דכל השנה דוקא בליל הסדר לאלפנו דעת ששתי המצוות, אחת הן ביסודן.
ד] והעירוני שמכאן פתח כפתחו של אולם להבנת החשיבות הגדולה של מצות סיפור יציאת מצרים בליל ט"ו. שאין סוף ענינו קיום מצוה ללילה הזה בלבד אלא פירותיה מסתעפים על פני כל השנה כולה. שהרי כל השנה מזכירים את היציאה בט"ו בלילה שסופרה עליה בהרחבה יתירה באותה שנה.
ולדעתי העניה הדברים מתוקים מדבש בס"ד.
מוצאי אסרו חג התשע"א
ירושלים העתיקה תובב"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה