עשיית מצוות יותר מכשיעור ואיסור בל תוסיף

עשיית מצוות יותר מכשיעור ואיסור בל תוסיף

לע"נ סבי היקר ר' שמואל פינחס בן ר' יעקב צבי, היאהרצייט שלו היום כ"ד ניסן.

א] התוס' בר"ה [ט"ז: וכ"ח:] הקשו על הא דתוקעין מיושב ומעומד והא עובר אבל תוסיף, ותי' דלא שייך בל תוסיף בעושה מצוה אחת ב' פעמים. והרשב"א [שם ט"ז] חידש דלא קשיא קושיית התוס' דרק עובר משום ב"ת אם עושה מדעת עצמו, אבל מה שתיקנו חז"ל לצורך, אין כאן ב"ת דכבר נאמר עפ"י התורה אשר יורוך וכו'. ומדתירץ הרשב"א תירוץ אחר נראה דלא ס"ל סברת תוס' דאינו עובר ב"ת בעושה מצוה אחת כמה פעמים.

ב] וכתב המנ"ח [מצוה תנ"ד] דלדברי הרשב"א קשה האיך נוטלים לולב כמה פעמים ביום או אוכלים הרבה זיתים מצה בליל פסח. ואמר המנ"ח, שבאמת גם הרשב"א מודה לסברת התוס' שבכפילות מצוה אין קפידא אלא הוא מחדש דלדברי התוס' במקום דהוי מוסיף אין יכולים חז"ל לתקן ולהוסיף, ולדברי הרשב"א יכולים לתקן לצורך בכל ענין דזה לא הוי מוסיף כי התורה נתנה להם רשות לחדש ולהוסיף עכת"ד.


ג] ואכן הריטב"א הביא שני התירוצים - של תוס' ושל הרשב"א - וא"כ נראה שאין הכרח שיש מחלוקת ביניהם. ועיין בס' קובץ מועדים [ר"ה וסוכות עמ' 166 במאמרו של הג"ר פסח שטיין זצ"ל].


ד] ובמגיד תעלומה [לגאון בעל הבני יששכר זצ"ל] על מסכת ברכות נראה לפי פשוטו דס"ל כסברת הרשב"א לפי פשוטם דעובר בבל תוסיף בעושה מצוה כמה פעמים, והוכיח כן מדברי רבינו יונה בריש ברכות וז"ל: ואיפסיקא הלכתא כר"ג דאמר שסוף ק"ש עד שיעלה עמוד השחר וזמן התחלת קריאתה הוא מיציאת כוכבים. ובירושלמי שואל על מה נהגו העולם לקרות ק"ש קודם זה הזמן והכי אמרינן התם, הקורא קודם לכן יצא, א"כ למה קורין אותה בביה"כ? ומהדרי, לא לצאת בה אלא לעמוד בתפילה מתוך ד"ת וכו' אלא כך הוא הענין, שבבית הכנסת יקרא קריאת שמע עם ברכותיה ויתפלל ולא יכוין לצאת ידי חובת ק"ש באותה הקריאה אלא לעמוד בתפילה מתוך ד"ת ויוצא ידי חובת הברכות ואח"כ כשיהיה בביתו קודם שיאכל אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה ויתכוון לצאת בה ידי חובתו וכו' ".

ה] ופירש במגיד תעלומה: ולא יכוין לצאת וכו' דכשיתכווין לצאת ובקריאתו שנית ג"כ יתכוון, יעבור על בל תוסיף, ע"כ.

ו] העולה מן האמור, דס"ל לרבינו יונה לפי הסברו דבעושה מצוה כמה פעמים באותו יום עובר בבל תוסיף, ואף שבפעם ראשונה לא קיים מצוה לכו"ע אלא אליבא דמאן דאמר שאין הלכתא כוותיה, [הובא כ"ז בשו"ת יד נתן סי' כ"א וע"ש שכתב שיש בעיה לפ"ז לקרוא ספירת העומר פעמיים בכוונה לצאת, אלא צריך לקרוא על תנאי. ובמקום אחר הארכנו מאד בס"ד בדין תנאי במצוות ראה שם וצרף לכאן].


ז] ומן הקצה אל הקצה: בס' גבורות ה' למהר"ל [פ' מ"ח] כתב כהאי לישנא "מהא דאמר ר' יהושע בן לוי השמש שאכל כזית מצה בהסיבה יצא [פסחים ק"ח.], יש לי ללמוד, מדקאמר בדיעבד יצא, שכל מה שאוכל מצה בליל פסח צריך הסיבה, דאף על גב דיוצא בכזית אחד, אם אכל הרבה הכל היא מצוה אחת, ויותר עדיף שיהיה כל אכילתו במצוה, ולפיכך יש לו לאכול כל אכילה של מצה בהסבה שהוא דרך חירות, דאם לא כן למה נקט השמש שאכל כזית מצה בהסבה יצא, אלא דוקא שמש שמשמש לבני הסעודה ואי אפשר לו להסב, אבל שאר כל אדם יסב כל זמן שאכל מצה, כי אכילת כזית שאמרו חכמים בכל מקום היינו לענין זה שיוצא בו, אבל אם אכל יותר, הכל נחשב אכילת מצה של מצוה, ולפיכך למה יבטל מן המצוה, וכן פירש הרמב"ם ז"ל".

ח] ומדבריו עולה חידוש גדול, דאע"פ שיוצא בכזית מצה, כל מה שאוכל יותר מזה הוי קיום מצוה.

ט] [ובאשר למקורו מהרמב"ם הפנו האחרונים לעיין בריש פ"ו מהל' חו"מ "ומשאכל כזית יצא ידי חובתו" – מדוייק שיש שתי מצות, אחת לאכול כזית ובזה יצא ידי חובתו. ומצוה שניה לאכול יותר מזה כתוספת למצוה. ויש להעיר על כך מדברי הטור בסי' תרל"ט שכתב שמשאכל כזית בסוכה בליל ראשון יצא, והמשיך להסביר, שאע"פ שבשאר הימים איסור האכילה מחוץ לסוכה הוא כביצה שאני ליל ראשון וכו'. הרי שהלשון 'משאכל כזית יצא' באה לאפוקי שאינו חייב יותר ולא לומר שזה המינימום אבל יש מצוה גם ביותר. ואולי על דרך זו אפשר להסביר ברמב"ם שבא לאפוקי מחיוב האכילה יותר מכזית ולא לומר שכזית הוא שיעור מינימום ויותר מזה הוי תוספת על המצוה. וההוה אמינא שממנה בא הרמב"ם לאפוקי יכולה להיות כמו שבאמת סובר המהר"ל שיש מצוה ביותר מכזית].


י] וכן כתב המור וקציעה [סי' תקצ"ו] בקשר לשמיעת קול שופר, דכל הקולות ששומע מהווים קיום מצוה אפילו מעבר לחיובים העיקריים מדאורייתא ומדרבנן.


יא] ובביאור הסברא למה אין בל תוסיף בעשיית מצוה ב' פעמים, אנכי הרואה לדברים הנפלאים למביני מדע בס' אור אברהם [הגדה של פסח עמ' רי"ד], שחילק בין היכא שמוסיף על גוף החפצא של המצוה, לבין היכא שמוסיף על שיעורו, והיינו דבל תוסיף נאמר כגון בעושה ה' בתים בתפילין או באומר ה' ברכות בברכת כהנים וכיוצב"ז, דזה הוי הוספה בחפצא וגוף המצוה, משא"כ במקום שנאמר שיעור בקיומו, דהיינו בכמה הוא צריך לעשות בכדי לקיים מצוה, או כמה פעמים הוא צריך לעשות מעשה המצוה, הרי בהוספה על שיעורים אין בל תוסיף, ומשום דענין השיעורים הוא רק לומר מה הוא חייב לעשות לכל הפחות בכדי להחשיבו ולקיימו, אבל ודאי דכל שמוסיף בזה הרי זה משובח והוא בכלל קיום המצוה.

יב] וכן נראה הדבר מבואר בריטב"א בר"ה שם בביאור שיטת התוס' הנ"ל וז"ל: "שאין בל תוסיף אלא במוסיף בגוף המצוה, כגון ה' בתים בתפילין או ה' ברכות בברכת כהנים או ב' תרועות בסימן א' או ב' תקיעות לעכב, אבל לעשות מצוה כהלכתא נפטר בפעם אחת, וחוזר ועושה אותה פעם אחרת, כגון לאכול מצה ב' פעמים או ליטול לולב ב' פעמים ליכא בל תוסיף וכו', ובלבד שלא יחזור ויברך עכ"ל. ויש להעיר על האור אברהם שבתוס' וריטב"א אין גילוי שהמוסיף מקיים מצוה אלא שאינו עובר אבל תוסיף.

יג] והוסיף הג"ר רפאל קונסטלר שליט"א עפ"י מש"כ רבינו חננאל בעירובין [צ"ו.] "וכן הישן בשמיני בסוכה ילקה שעובר על בסוכות תשבו שבעת ימים, והוא ישב בח', הוסיף על ז' ימים שבתורה וכו' יעו"ש. והרי דבריו צ"ע במש"כ דעובר על בסוכות תשבו וגו', הרי עובר על בל תוסיף וכדאיתא שם בגמרא, ואיזה איסור חידש כאן הר"ח. אלא דמבואר מדבריו דגדרו של לאו דבל תוסיף היינו במה שמשנה בצורת המצוה, דהרי התורה אמרה דצורת קיום מצות סוכה היא הישיבה בה שבעת ימים, וכל שיושב ח' ימים הרי הוא משנה בגוף המצוה וכוונתה, וכמו כן כשאמרה התורה לטוטפת בין עיניכם, הרי צורת המצוה הוא בד' בתים, וכל שמוסיף בזה עוד בית הרי שינה בגוף החפצא של המצוה ואופן קיומה. משא"כ כשאמרה התורה מצות אכילה במצה, הרי הא דחייב לאכול כזית אחת היינו משום דסתם אכילה בכזית לפחות, אבל הרי ברור דגם ב' וג' זיתים הרי הם כמו כן בכלל אכילה, ורק דבפחות מכזית הוא דלא נחשב לאכילה, אבל מה שמוסיף בזה יותר מעשה אכילה, הרי הוא ודאי בכלל צורת המצוה וקיומה. וכן הוא בכל השיעורים, כגון מה דאיתא במתניתין דר"ה [ל"ג:] בשיעורי תקיעות כמה פעמים חייב לתקוע, והיינו דבפחות מזה אין כאן די תקיעות להחשיבו כאילו תקע, אבל אם תקע יותר בודאי דיש בזה תקיעה חשובה.

יד] אבל כשמשנה בגוף התקיעות וכגון בב' תרועות, הרי התם משנה בצורת המצוה, דהא צורתה היא בתקיעה תרועה תקיעה, והיינו דהתרועה תהיה לה תקיעה לפניה ואחריה, ואין זה מטעם שיעורים, וכן בד' בתים שבתפילין אין זה שיעור במצוה, אלא דהוא גדר בחפצא של המצוה, ועל זה הוא דאמרה התורה באיסור דבל תוסיף ובל תגרע, דאין להוסיף או לגרוע מהמצוה באופן שישנה מצורת קיומה, וכפי המבואר מדברי הר"ח, עכ"ד הג"ר רפאל קונסטלר שליט"א, והדברים עריבים מאד לחיך. ועי' בספרו היקר דרישת פקודיך [על ספר המצוות מצות ל"ת שי"ג] שפיתח את המהלך הזה בהרחבה ובספר סוכת דוד [עמ' ר"י במאמרו של הגאון ר' חיים שמואלביץ' זצ"ל בענין בל תוסיף].

טו] ויש להעיר שדברי המהר"ל והמו"ק דיש תוספת מצוה למוסיף על השיעור למהר"ל במצה ולמו"ק בתקיעת שופר [אם זהים הם ואין לחלק בין מצה ותקיעת שופר, וראיתי בס' משמרת חיים ח"א עמ' נ"ז, שרצה לחלק ביניהם ולא הבנתי חילוקו] הם דלא כהרשב"א והתוס' דלעיל, דהקשו איך תוקע פעמיים הרי הוי בל תוסיף. לפי דברי המהר"ל והמו"ק יש לתרץ בפשטות שלא רק שאין כאן עבירה אלא יש כאן תוספת מצוה. ומדלא תירצו כן, סימן שלא סוברים [רשב"א ותוס'] שיש מצוה כשעושה מעבר לשיעור הנדרש.

טז] ולפי דברי המגיד תעלומה בהסבר דברי רבינו יונה יש, כאמור, איסור בל תוסיף כשעושה מעבר לנדרש. נמצינו למדים שיש מחלוקת קיצונית בין המהר"ל והמגיד תעלומה אם יש מצוה או עבירה לעשות מצוה יותר מכשיעור.

יז] עוד רציתי להעיר על המהר"ל מדברי התוס' המפורסמים [קידושין ל"ח. ד"ה אקרוב] שהקשו למה לא אכלו בנ"י את העומר מהחדש בשנה ראשונה לביאתם לארץ, ויבוא העשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה של חדש? ותירצו [בתירוצם השני] דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני ע"כ. ולדברי המהר"ל, אדרבה! גם בכזית שני יש מצוה ותדחה את האיסור.

יח] ויש לדון שרק מצוה חיובית דוחה ל"ת ולא מצוה קיומית והמצוה של אכילה יותר מכשיעור היא קיומית ואין בכחו לדחות ל"ת. וכבר האריכו בזה האחרונים [עי' קובץ הערות סי' י"ד, קהילות יעקב קידושין סי' ל"ד, קובץ אוריתא ו' מאמרו של הג"ר י"ל בוגץ' עמ' קל"ב והלאה, קובץ עדות עמ' 1247, עז ואורה ה' עמ' 185, ברכת מרדכי בבא מציעא סי' ל"ד] ואכמ"ל.


יט] עוד אפשר לומר שתוס' תירצו עוד תירוץ – דאין עשה קודם הדיבור [היינו מצה] דוחה ל"ת לאחר הדיבור. הסיבה שתירוץ זה אינו סובר שגזרו כזית ראשון אטו כזית שני יכולה להיות מכיון שלפי התירוץ הראשון לא רצו לגזור כזית ראשון אטו כזית שני, וסמכו על האדם שיאכל רק מה שצריך. או שמא סברו בתירוץ הראשון כהמהר"ל שאין בעיה אם יאכל יותר כי כמה שאוכל מקיים מצוה ודוחה הל"ת. ואולי כך סברו תוס' גם בקושיה. יוצא לפי זה שראיה [לגמרי לא מוכרחת] לדברי המהר"ל מתוספות אליבא דחד תירוצא. שוב מצאתי שהעיר על המהר"ל מדברי תוס' אלו בס' הגרצ"פ פרנק זצ"ל [מקראי קודש ח"ב סי' מ"ח] והגר"י ענגל באוצרות יוסף [ח"ב ד' ד'], ועי' מה שכתב בזה בס' ברכת דוד [סי' ז'].

כ] והנה, הביאו רבים מהאחרונים מהנצי"ב בס' העמק שאלה סי' נ"ג אות ד' שיש מצוה כל רגע שמחזיקים בארבעת המינים. ואם כי "מדאגביה נפק ביה", מ"מ כל המוסיף להחזיק בהם, מצוה בידו [כפשוטו...]. וראייה ממנהגם של אנשי ירושלים שהיו הולכים לבקר חולים ולנחם אבלים, וארבעת המינים בידם ולא הסתפקו בנטילה רגעית בלבד [סוכה מ"א:].


כא] [ויש להקשות – ומן הסתם כבר הקשו – שאם יש כאן מצוה של ממש, למה דוקא אנשי ירושלים נהגו כך ולא אנשים אחרים, משא"כ אם זה רק מנהג נאה, מובן שרק אלו ש"מחבבין את המצות" במיוחד, כלשון רש"י שם, ינהגו כך. ובאמת הט"ז בסי' תרנ"ב [הובא גם במ"ב] כותב שיש חשש יוהרא לנהוג כאנשי ירושלים אם אדם לא נמצא בדרגה כזאת של צדקות. שוב מצאתי בקובץ המסורה י"ד עמ' מ"ו שהקשה הגרי"ד למה דוקא אנשי ירושלים נהגו כן, ותירץ שלפי הרמב"ם שכל ירושלים היא בכלל המקדש מצות נטילת לולב היא כל שבעה, וא"כ אולי "מדאגביה נפק ביה" קאי על מצות 'ולקחתם לכם ביום ראשון' אבל מצות 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים' מקיימים כל זמן האחיזה, יעו"ש].

כב] ומצאתי בס"ד שהדברים מפורשים בדברי הס' חי' רבינו דוד עמ"ס פסחים ".. מפני שמצות נטילת לולב אינה נגמרת בנטילה כל שהיא בלבד, שהרי יש בה שירי מצוה, ליטול אותה כשהוא קורא ק"ש ומתפלל, וכשהוא הולך לבקר חולים ולנחם אבלים, ואם היה מברך קודם נטילה, היה במשמע שלא יהיה מצוה אלא בנטילה כל שהיא, ולהניחה מיד". הרי להדיא דדין מנהג אנשי ירושלים אין זה חיבוב מצוה בלבד אלא שהיא ממש קיום מצוה. וראה גם לשון רש"י שם, "הכא נטילתה ולקיחתה מצוה היא". וכך גם משמע בתוס' [ל"ט. ד"ה עובר] שכתבו דלאנשי ירושלים היה מותר לברך כל היום "הואיל והמצוה לא נגמר עדיין וכו' כדאמרינן בסוף פירקין מנהגן של אנשי ירושלים וכו' אע"פ שכל אלו הדברים אין מעכבים, מ"מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר, חשיב כעובר לעשייתן", הרי לדעת תוס' יש באחיזת לולב כל היום משום קיום מצות לולב ואינו רק חיבוב מצוה בעלמא.


כג] ויש להאריך בסוגיא זו מאד מאד, ומה שהלב חושק - הפנאי עושק, ותן לחכם ויחכם עוד. לרוצים להרחיב ידיעותיהם אציין למעט מזעיר שנכתב בנושא: להורות נתן פרשת בא [מראה שגם נרות חנוכה היא מצוה נמשכת], שו"ת מקדש ישראל [על פסח לגרי"ד הרפענעס שליט"א סי' שצ"ח הרבה מקורות וסיכום השיטות כדרכו בקודש], אבני נזר [יו"ד סי' של"ח אות י"ג], שו"ת משיב דבר [לנצי"ב ח"ה סי' י"ד], ובהקדמה להגדתו 'אמרי שפר' [לנצי"ב], קהילות יעקב [ברכות סי' ה'], שו"ת דברי שלום [סי' ע"ג וע"ד], סוכת דוד על המועדים [לגאון ר' דוד קוויאט זצ"ל, ר"ה עמ' 9- 18 שם חידש שגם תוס' יודו שהמתפלל פעמיים יעבור על בל תוסיף, כי שם יש פסוק המגביל את קיום המצוה לפעם אחת "את הכבש האחד תעשה בבוקר" משא"כ כשאין הגבלה בפסוק אפשר לקיים כמה פעמים], מועדים וזמנים [ח"ב סי' קט"ז, חידש ע"פ דיוק נפלא ברמב"ם, שהאוחז את הלולב בידו מקיים מצוה כל עוד לא הניחו, אבל אם הניחו ושוב לקחו לידו אין כבר קיום מצוה. לפי דבריו אפשר לומר שגם לאלו שחוששים משום בל תוסיף בעושה מצוה, החשש מתחיל כל עוד לא הפסיק אבל כל זמן שעוסק בה חשיב מעשה אחד ואין כאן עשיית מצוה פעמיים], ובמועו"ז [ח"ג סי' רנ"ג], בשו"ת אורח ישראל [לג"ר ישראל טאפלין סי' כ"ד, חידש שכל המצה שאוכל בליל פסח כלולה בחיוב מצה המקורי ומהווה מצוה אחת גדולה, ואין התוספת על השיעור נחשבת מצוה קיומית אלא מצוה חיובית, משא"כ תפילין, שכל פעם שמניחן מקיים מצוה חדשה, המנותקת מהקיום הקודם, ונפ"מ שבתפילין מברך מחדש כל פעם שמניח אחר שהסיח דעתו, משא"כ מצה, אם בירך ברכת המזון ושכח לאכול את האפיקומן לא יברך, כי כל האכילות מצה של הלילה כלולות בברכת על אכילת מצה עיי"ש שהאריך], קובץ הפרדס [שנה נ"ז חוברת ו מאמרו של הגאון ר' שמחה עלברג שליט"א, דן אם מצוה קיומית דוחה לא תעשה ובנוסף חידש שאולי החשש שיאכל כזית שני הוא כאשר אין כבר מצוה דהיינו אחר חצות ע"ש], שו"ת משנת יוסף [ח"ה סי' פ"ב, דן אם אכל כזית מצה בלא ברכה, אי יכול לברך אח"כ], וגבורות יצחק [עמ"ס ר"ה עמ' רנ"ב לגאון ר' אברהם יצחק סורוצקין שהוא אחד מהמחברים הפוריים ביותר של דורנו והוא כמעיין המתגבר בחידושיו הרבים, שם מקשה לפי החזקוני והגר"א שיש מצוה לאכול מצה כל שבעה, איך ס"ד שיהיה איסור בל תוסיף כשאוכל יותר מכזית, ומתרץ בשני אופנים], הס' היקר 'מגדים חדשים' [ברכות ל"ה: מברר לשון הגמרא פסחים ק"ז: "וניכול מצה טפי" אם הכוונה בכמות או באיכות ויתר תיאבון], הס' הנפלא משנת יעבץ [לגאון ר' בצלאל ז'ולטי זצ"ל הלכות פסח סי' ט"ז, חידש לפי המהר"ל שאסור לאכול מצה עשירה בליל פסח, שהרי אפילו אחר שאכל כזית מצה עדיין יכול לאכול 'לחם עוני' ע"ש], ס' עולת כהן [לג"ר חנוך כהן שליט"א הרבה הערות מחכימות], במנחת אשר [שמות סי' כ"ד, דן בגדר שיעור מצות תפילה, ותפילין, ות"ת] ובספר עטרת צבי [לגאון ר' מנחם צבי אייכנשטיין סי' א'] שמוכיח שמצות קריאת שמע היא ביסודה מצוה של יחוד ה' והתורה מסרה לחכמים לקבוע מה יהיה כלול באותה חיוב מצוה מה"ת, ושכל שלשת הפרשיות הן חפצא של ק"ש [אפי' אם אינן מה"ת] דיציאת מצרים מביאה לקבלת עול מלכות שמים [פרשה ראשונה] וקבלת עול מצוות [פרשה שניה] עיי"ש וינעם לך!!

ה' הטוב יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות ונזכה בקרוב לאכול מן הזבחים ומן הפסחים!

ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה!

סיימתי בט' למט-מונים התשע"א ירושלים העתיקה תובב"א