מצוה הבאה בעבירה באונס

לרפואת אליענה רינה בת אלעזר יעקב 
ונעמי בת טובה
ולזכות שושנה בת דבורה גיטל

כתב בס' המדות לחקר ההלכה [מדה ה'] "..... וראיתי לאחד מן האחרונים שרוצה לחדש, דלשמואל הנ"ל [שפסל שור האצטדין לגבי המזבח משום שלכאורה סובר שגם מעשה שנעשה באונס נקרא מעשה] יהיה נפקא מינה גם לעניין מצוה הבאה בעבירה, שאפילו אם העבירה תהיה נעשית באונס, נמי לא יקיים את המצוה כבכל מצוה הבאה בעבירה. וכן לעניין מה ששנו בברכות [נ"ג ע"א] דנר שהודלק בשבת אסור לברך עליו במוצאי שבת קודש מפני שנעבדה בו עבירה, יהיה הדין גם בהודלק באונס.

אבל באמת אין לזה שחר, ומי שמדמה את הדברים הללו לא שם לב להבדיל בין מעשה העבירה ובין האיסור שבעבירה. דבוודאי גם לשמואל, כיוון דאונס רחמנא פטריה, ממילא מי שעבר עבירה באונס לא עבר איסור מפני שהאיסור זהו כבר בבחינת חיוב ופטור, ועל זה שייך בוודאי הגדר אונס. אלא במקום שלא האיסור גורם אלא המעשה, מעשה העבירה גורם, שם אין להבדיל בין רצון ואונס, כמו למשל בשור האיצטדין, דבשור לא שייך לא חיוב ולא איסור אלא רק מעשה העבירה כשהוא לעצמו כנ"ל. מה שאין כן לעניין מצוות עשה הבאה בעבירה שבוודאי שם המכוון הוא האיסור שבעבירה, זיל בתר טעמא, שהוא מצד "שאין זה מברך אלא מנאץ" בוודאי באונס כיוון שסוף סוף אונס רחמנא פטריה לא נחשב זה למצוות עשה הבאה בעבירה.

וכן לעניין נר שהודלק בשבת כיוון דאמרינן שם להדיא אור של חיה ושל חולה מברכין עליו ואנו רואים מזה דאין אנו מביטים על עצם המעשה של העבירה אלא על האיסור שבעבירה בוודאי גם לשמואל כיוון דאונס רחמנא פטריה יהיה מותר להבדיל על זה במוצאי שבת קודש עכ"ל הספר 'המדות לחקר ההלכה' במדה ה'.

נמצא למסקנתו שמצוה הבאה בעבירה שנעשתה באונס, אינה מוגדת כמצוה הבאה בעבירה, כי אין כאן עבירה. וכבר האריכו האחרונים לדון בפתגמא דא.

פרי יצחק – גם באונס יש מצוה הבאה בעבירה

תחילה נביא מתשובתו הרמה של הג"ר יצחק בלאזר [פרי יצחק סי' מ"ב]:  בשו"ע אה" ע סי' א' סעיף ו' מבואר היה הבן ממזר או חרש ושוטה קיים המצוה ע"ש. ודין זה הביא הב"י בשם הירושלמי פ"ב דיבמות גבי מי שיש לו בן מ"מ ז"ל ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפילו לפו"ר ולשניה ע"ש. וכ"כ בפשיטות הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דבבן ממזר קיים פו"ר ע"ש. אולם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו הירושלמי הזה. והנה הגאון מהרי"ט אלגזי בחי' על ס' בכורות להרמב"ן סי' ס"ד האריך בפרט זה וע"ש שהקשה דאיך אפ"ל דס"ל להירושלמי דבבן ממזר יצא ידי פו"ר, דהא קי"ל מצוה הבאה בעבירה אפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו כדאמרינן ר"פ לולב הגזול דמטעם זה לולב הגזול פסול משום מצוה הב"ע וכן כל מצות שבתורה ומכש"כ מצוה הב"ע דערוה החמורה דפשיטא דכיון דכל זה הבן נעשה ונולד בעבירה לא יצא יד"ח פו"ר. וע"ש שתי' דאפ"ל דמיירי שבא על הערוה בשוגג ונאמר דע"כ לא אמרינן מצוה הב"ע לא יצא יד"ח אלא כגון שעבר עבירה במזיד אבל בשוגג לא.

אולם כתב דמדברי התו' פ' כ"ש שהקשו על הא דתנן דאין יוצא ידי מצוה בטבל ויליף ליה מקרא תיפוק ליה משום מצוה הב"ע יש ללמוד דאפילו בשוגג שייך מצוה הב"ע, דאל"כ למה הניחו הדבר בתימה, הא י"ל דאיצטריך קרא להיכי דאכל מצה של טבל בשוגג דמשום מצוה הב"ע ליכא כו' וע"ש שכתב דהירושלמי מיירי שבא על הערוה באונס. ואף אי נימא דבשוגג נמי הוי מצוה הב"ע אבל באונס בודאי לא חשיב מצוה הב"ע דאונס רחמנא פטריה ועל ממזר הנולד בזה האופן שבא עליה באונס הוא שאמרו בירושלמי דיוצא ידי פו"ר ע"ש.

והנה, לענין מצוה הב"ע אם הוא בשוגג שלא ידע שהוא עבירה אם יוצא ידי מצוה, נראה לה"ר ברורה מגמ' ר"ה דף כ"ח דאף בכה"ג חשיב מצוה הב"ע, דמבואר שם אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע כו' בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה היא, שלמים לאו בת מעילה היא, איסורא הוא דרכיב עליה ולא נפקו לחולין ע"ש. והנה הטעם דהיכי דתקע באיסור לא יצא יד"ח הוא משום מצוה הב"ע וכמ"ש בחי' טורי אבן שם. והנה רב יהודה מיירי ע"כ שתקע בשוגג שלא ידע שהוא שופר של שלמים דאי במזיד בלא"ה לא שייך מעילה אפילו בעולה [כי החפץ יוצא לחולין רק כשהמעילה היתה בשוגג] ובע"כ דמיירי בשוגג, ומ"מ הא מבואר דלא יצא משום מצוה הב"ע. ולפ"ז הרי דגם בשוגג נמי חשיב מצוה הבאה בעבירה ולא יצא יד"ח.

אולם באמת נראה דגם באונס נמי חשיב מצוה הב"ע. ואני תמה על הנאון מהרי"ט אלגזי דפשיטא ליה דבאונס לא חשיב מצוה הב"ע, והא ממקום שבא ללמוד דבשוגג הוי מצוה הב"ע והיינו ממה שהקשו התו' שם דל"ל קרא דאינו יוצא במצה של טבל, תיפוק ליה דהוי מצוה הב"ע, ולא תי' בפשיטות דאיצטריך קרא לאוכל מצה של טבל בשוגג ובע"כ דגם בשוגג הוי מצוה הב"ע כנ"ל, הא מדבריהם אלו יש ללמוד ג"כ דגם מצוה הב"ע באונס לא יצא יד"ח, דאל"כ אמאי לא תי' דאיצטריך קרא בכה"ג לאוכל מצה של טבל באונס וכגון שכפאוהו פרסיים דגם לכתחילה מותר לאכול דאין לך דבר שעומד בפני פקו"נ, ומ"מ אינו יוצא יד"ח אכילת מצה מקרא דלא תאכל עליו חמץ, ובע"כ דכל מצוה שבאה בעבירה אפילו ע"י אונס חשיב מצוה הב"ע ולא יצא יד"ח עכ"ל הפרי יצחק.

והעולה מדבריו, שלדעתו גם באונס יש בעיה של מצוה הבאה בעבירה.  

ועי' בריטב"א [ע"ז נ"ד] שמשמעות דבריו שבג' עבירות חמורות שחייב להיהרג ולא לעבור, גם באונס נקרא מעשה עבירה, ואילו בשאר עבירות שמותר לעבור משום פיקוח נפש, באונס אינו נקרא מעשה עבירה. ועי' בס' שלמי תודה [סוכות סי' כ"ט].

האם מצוה הבאה בעבירה היא פסול אקרקפתא דגברא או על החפצא

ויש שכתבו לתלות ספק זה במה שיש לדון בעיקר דין מצהב"ע, האם הוא משום שחל פסול עבירה בחפצא דמצוה או דהוא דינא אקרקפתא דגברא, דכל שעבר בו עבירה אינו יוצא בו ידי חובתו, שאם נפרש דהוא דין אקרקפתא דגברא דכל שעבר עבירה אינו יוצא ידי חובתו, מסתבר דכיון דאונס רחמנא פטרי' הרי זה כלא עבר עבירה כלל ואין לפסול המצוה מדין מצהב"ע [ויש גם לצדד שעבר עבירה אלא שאינו נענש על כך ואם כן לא יצא]. 

אבל אם נפרש דגדר פסול מצהב"ע היינו שחל פסול עבירה בחפצא דמצוה לפי זה יראה דזה תלוי במה שנסתפקו האחרונים בגדר דין אונס רחמנא פטרי', האם מדין אונס נפקע לגמרי שם מעשה ואין עלה שם עבירה כלל או דאינו אלא דין פטור על הגברא שאינו חייב על פעולה זו, ומכל מקום איכא עלה שם עבירה. והנה בספר בית האוצר להגרי"ע [כלל כ"ד] דן בארוכה בענין זה האם אונס רחמנא פטרי' אינו אלא פטור על האדם העושה שאין עליו דין עונש אבל עצם המעשה הויא עבירה או דילמא דגם עצם העשי' לא הוי עבירה. וכתב דנפק"מ בזה לענין מצוה הבאה בעבירה ע"י אונס יעו"ש. וזהו כמו שנתבאר דאם פסול מצהב"ע הוא פסול בחפצא של מצוה, יש לומר דגם באונס הוי מצהב"ע [עי' בס' תורת הקנינים עמ' קמ"ד, שיעורי מבשר טוב עמ"ס סוכה סי' כ""ז. ועי' עוד בס' עבודה ברורה עמ"ס סוכה ח"ב עמ' מ"ד שהביא מדברי הגר"ח שמואלביץ שמצוה הבאה בעבירה היא גם פסול בגברא וגם פסול בחפצא עיי"ש וינעם לך]. ויש לפלפל הרבה מאד במה שנכתב כאן ואני הק' לא באתי אלא לעורר. ועי' עוד בהערות המחכימות בס' המדות בהוצאת מוסד הרב קוק.

כתבתי למזכרת ח"י אדר התשע"ו גבעת זאב

ברוך הנותן ליעף כוח ולאין אונים עצמה ירבה!!