ז"ל הרמב"ם בהלכות תשובה "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק, ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה, אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן, הרי זו צדקת, ואם היו עונותיהם מרובין, הרי זו רשעה. וכן כל העולם כולו.
אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו, מיד הוא מת ברשעו, שנאמר על רוב עונך. וכן מדינה שעונותיה מרובין, מיד היא אובדת, שנאמר 'זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו''. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן, מיד הן נשחתין שנאמר 'וירא ה' כי רבה רעת האדם'. ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה'. ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע האיך עורכין הזכיות כנגד העונות.
וקשה, איזה ראיה מביא הרמב"ם ז"ל מלשון כי רבה רעת דאזלינן בתר רוב, הרי בסוף אותו פסוק כתוב "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". הרי מבואר שלא היה זה רק רוב אלא כולם רעים לגמרי בלא שום טוב אפילו במיעוטו.
וצ"ע
[עי' בס' 'אפיקי מים' ועוד]
לרפואת מרת הענא מרים בת חנה, אהובה בת רות בתוך שח"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה