כתוב בספר פחד יצחק אגרות ומכתבים סי' רסב: בידוע מסוגל הוא הבעל שמחה לסלוח הרבה יותר מאשר כשרון הסליחה בכל ימות השנים. ואני הנני היודע שלפני הרבה זמן נכשלתי ופגעתי בכבודך שלא כדין, ובשעת החדוה שלך הנני חוזר ומבקש סליחתך אע"פ שברור לי כי כבר זכיתי בסליחתך בענין זה. מכל מקום עומק הסליחה אין לו שיעור ותמיד יש מקום להעמיק הסליחה.
וצ"ע מהמבואר בפחד יצחק יוה"כ סי' ל"א שם מסיק מלשון הרמב"ם 'בלב שלם ונפש חפצה' שמחויב הנפגע לסלוח לגמרי
אחרי שקיים הפוגע את האלמנטים הבסיסיים של תשובה - חרטה, קבלה ווידוי ואין צריך לעשות יותר מזה, ואילו כאן מבואר שאפשר תמיד להעמיק את הסליחה. [שם הנגיד בין הפוגע בחבירו לבין עבירה בין אדם למקום שצריך לקיים את מה שכתב רבינו יונה בעשרים השערים דיליה כדי להשיג את הליבון המלא].
אחרי שקיים הפוגע את האלמנטים הבסיסיים של תשובה - חרטה, קבלה ווידוי ואין צריך לעשות יותר מזה, ואילו כאן מבואר שאפשר תמיד להעמיק את הסליחה. [שם הנגיד בין הפוגע בחבירו לבין עבירה בין אדם למקום שצריך לקיים את מה שכתב רבינו יונה בעשרים השערים דיליה כדי להשיג את הליבון המלא].
ונראה שבמאמר דיבר מרן זצ"ל מצד הנפגע, שהוא צריך למחול בלב שלם ואין לו עוד שום תרעומת על הפוגע. אבל מצד הפוגע, אה"נ שאפשר תמיד להעמיק את הסליחה. ועדיין צ"ע.
ועי' מש"כ בס' במי התורה [בודנהיימר עמ' שסג].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה