תנן ביבמות
דף [פ"ז ע"ב], שאם נישאת ע"פ שנים ואח"כ בא בעלה חייבת בקרבן.
ופי' רש"י ואין זה אונס להפטר מקרבן דאיבעי ליה לאמתוני עכ"ל. הרי שאף שנהגה כהלכה ונישאה על פי שני עדים שבעלה נפטר, בכל זאת חייבת קרבן, שהיתה צריכה להמתין.
ומכאן תסתער קושיה על הרמ"א [בשו"ע
סי' קפ"ה] שכתב דאם שימשה שלא בשעת וסתה ומצאה אחר התשמיש דם אפי' על
העד שלו, מקרי אונס אפי' לא בדקה תחילה ואינם צריכין כפרה לא הוא ולא היא ע"כ. ולמה מקרי אונס? היא היתה צריכה לנהוג ביתר זהירות ולבדוק את עצמה קודם, דוגמת מה שהבאנו לעיל שהיתה לאשה להמתין לבואו [או אי-בואו] של הבעל.
וצ"ע
להצלחת גיטל פייגא בת ביילא בלומא בכל העניינים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה