לע"נ הרה"צ ר' יחזקאל אליהו בן הרה"צ ר' יהושע
מאת מו"ר הגאון הגדול רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
הרמב"ם ז"ל פ"א מבית הבחירה הי"ב כתב דנשים נמי חייבות במצות בנין בית הבחירה, והק' האחרונים ז"ל דהא באותו הלכה כ' הרמב"ם ז"ל דאין בונין בית המקדש בלילה וכדיליף לה אביי בשבועות ט"ו ב' מדכתיב וביום הקים את המשכן וא"כ הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא וא"כ אמאי נשים חייבות במצות בנין בית המקדש.
והי' מקום לתרץ למאי דכ' השאגת אריה ז"ל בסי' נ"ג להוכיח דמילה בלילה פסולה מהא דכ' הראשונים ז"ל דמילה נחשבת כמצות עשה שהזמן גרמא [עי' תוס' קידושין כ"ט א' ד"ה אותו ועי' מגילה כ"ד א' תוד"ה דכתיב] ואי נימא דבדיעבד מילה בלילה כשר לא הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא יעו"ש בשאג"א, ומעתה למאי דהעלה המנחת חינוך ז"ל במצוה צ"ה אות ה' דבדיעבד כשר בבנו בית הבחירה בלילה ממילא לא הוי מעשהז"ג. והנה רבינו המנחת חינוך ז"ל כתב כן מסברא ולא הראה מקורו, ויתכן משום דבקדשים בעינן 'שנה עליו הכתוב לעכב' ולא אשכחן קרא לעכב, אמנם בפשוטו לא אשכחן דבעי' שנה הכתוב לעכב אלא בקדשים או בעבודה כדאי' בזבחים כ"ג א' ולא בבנין בית המקדש. וצ"ע מנלי' דבדיעבד כשר בלילה.
ונראה לענ"ד בע"ה דכונת המנחת חינוך ז"ל לפי מש"כ התוס' בשבועות ט"ו ב' ד"ה אין, דבבנין בית המקדש השלישי דירד במהרה בע"ה מן השמים כשר בלילה כיון דנבנה מאליו יעו"ש, ומעתה נלע"ד דמסתברא דאם במקדש שלישי כשר בנבנה מאליו ה"ה במקדש הראשון והשני דאע"ג דבהם איכא מצוה לבנותו בידי אדם מ"מ הדבר ברור דבנבנה מאליו נמי כשר וחל עליו קדושת המקדש. והגע עצמך, הרי ליכא ילפותא להכשיר הבית השלישי בנבנה מאליו, וליכא שום גילוי בקרא דדין הבית השלישי אינו כדין הבית הראשון והשני, אלא דבבית הראשון והשני איכא מצוה נוספת לבנות ע"י אדם, ומ"מ מדחזינן דבבית השלישי כשר בנבנה מאליו ה"ה בבית הראשון והשני, וז"ב, ומעתה י"ל דזהו כונת המנח"ח ז"ל דבבית הראשון והשני כשר בדיעבד בבנו בלילה דעכ"פ הוי כנבנה מאליו דכשר בלילה, ודו"ק.
ומעתה אי כנים אנו בע"ה בזה, שוב אזדא לתירוצא הנ"ל דלא הוי מעשהז"ג כיון דבנבנה בלילה כשר בדיעבד, דלדברינו השתא הא ליתא, דהרי מה דכשר בדיעבד כשבנו אותו בלילה היינו משום דלא גרע מנבנה מאליו, אבל עכ"פ במצוה הנוספת שהבית יהי' נבנה ע"י אדם שפיר י"ל דאין מקיימים מצוה נוספת זו בבנו בלילה וא"כ הדר הו"ל מעשהז"ג, ולא דמיא לדברי השאג"א ז"ל גבי מילה הנ"ל, דהתם בנימול מאליו לא שמי' מילה ובעי הטפת דם ברית וכדאשכחן בנולד מהול ובזה כ' השאג"א ז"ל דאילו בדיעבד הי' כשר בנימול בלילה לא יתכן דהו"ל מעשהז"ג, ודו"ק היטב. עוד הק' האחרונים ז"ל דמצות בנין בית המקדש הו"ל מ"ע שהזמן גרמא דהא בשבת ויו"ט אסור לבנות, והנה השער המלך ז"ל בהל' פסולי המוקדשין פי"ט ה"ה, הק' בהא דכ' התוס' בקידושין כ"ט א' ד"ה אותו דלמ"ד מילה שלא בזמנו בין ביום ובין בלילה, מילה לא נחשב מעשהז"ג, והק' תיפוק לי' דמילה הוי זמן גרמא כיון דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת ויו"ט, ותי' דהא דאינו דוחה שבת דאין זה משום דהזמן גורם החיוב אלא דאריא היא דרביע עלה היינו איסור שבת יעו"ש. ומעתה לכאו' ה"ה גבי בנין בית המקדש כיון דהא דאסור לבנות בשבת ויו"ט אין זה משום דאין זמנן בשבת ויום טוב אלא אריא היא דרביע עלה, לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא.
ברם, לענ"ד יש לחלק בע"ה חילוק ברור, דהנה הא דבנין בית המקדש אינו דוחה שבת ילפי' ביבמות ו' א' מהכתוב את מקדשי תיראי ושבתותי תשמרו, והנה התוס' שם ד"ה ניגמר, הק' אמאי הוי ס"ד דבנין בית המקדש דוחה שבת הא שבת הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ותי' דסלקא אדעתין דמשום דעשה דמקדש אלים והו"א דחשיב עשה דשבת כמאן דליתא גבי' ואין כאן אלא ל"ת דשבת והוי אמרי' דעשה דמקדש דוחה ל"ת דשבת יעו"ש.
ומעתה יש לדון לבתר קרא ד'מקדשי תיראו ושבתותי תשמרו' דמינה ילפי' דאין דוחה, האם הפסוק בא להורות דעשה דמקדש לא אלים לגבי עשה דשבת ועשה דשבת כמאן דאיתי' דמי וממילא אין ביהמ"ק דוחה שבת כיון דשבת הוי עשה ול"ת והדרינן לכללא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, או דהפסוק להורות בא דאע"ג דעשה דמקדש אלים מ"מ אינו דוחה שבת. ויש למצוא בע"ה נפק"מ נפלא, למאי דכ' הריב"א ז"ל בחולין קמ"א א' דגם היכא דאיכא עשה נגד עשה ול"ת מ"מ הל"ת נדחה ונפק"מ דאם קיים העשה ועבר על הל"ת אין לוקה, ומעתה להצד הראשון דהפסוק להורות בא דעשה דמקדש לא אלים ולא דחי שבת דהוי עשה ול"ת יהי' הדין דאם יבנו בשבת לא ילקו, ולהצד השני דאיכא גילוי מיוחד דאין בנין ביהמ"ק בשבת ילקו. ומסתברא כהצד השני דכיון דבהו"א הוי פשיט לן מסברא דעשה דמקדש הוי עשה אלים מהי תיתי דלבתר קרא נשתנה הסברא, ושו"ר דהמנח"ח ז"ל נקט כהצד השני במצוה צ"ה אות ה' יעו"ש. ומעתה אי כנים אנו בע"ה בזה, ממילא אזדא לתירוצא הנ"ל, דהכא ליכא למימר דהא דמצות בנין מקדש לא הוי מ"ע שהזמן גרמא היינו משום דאריא היא דרביע עלה, דזה אינו כיון דמן הדין הי' לה לדחות שבת דעשה דמקדש אלים ובהכרח דקמ"ל קרא דאין זמן בנין המקדש בשבת, ולא דמיא למש"כ השעה"מ ז"ל גבי מילה, דהא דאין דוחה שבת היינו משום דאין עשה דמילה דוחה עשה ול"ת דשבת. ודו"ק היטב. ואע"ג דגבי מילה שלא בזמנה נמי איכא קרא ד'לבדו' וכדאמרי' בשבת כ"ד ב' מ"מ הא התם לא בעי' קרא אלא כי היכא דלא נימא ק"ו מצרעת וכדאמרי' בשבת קל"ב ב' ולבתר קרא אין כאן גילוי מיוחד דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת אלא קרא קאתי לאפוקי שלא נדרוש ק"ו, והא ראי' דממילה שלא בזמנה ילפי' נמי שריפת קדשים דאינה דוחה שבת, ואי נימא דבמילה הי' מן הדין דידחה שבת אלא דאיכא קרא מיוחד למעט היאך מצינן למילף מינה לשאר דברים, ובע"כ דלבתר קרא הדר דין מילה כשאר מלאכות בשבת דאסור.
האם מצות בנין בית המקדש נחשב כמצות עשה שהזמן גרמא: א] קיי"ל דנשים חייבות במצות בנין בית המקדש. ב] צ"ע הא אין בונים ביהמ"ק בלילה ואמאי לא הוי מ"ע שהזמן גרמא. ג] יש ליישב דכיון דבדיעבד כשר בלילה לא הוי הזמן גרמא ד] יש לדחות דהא דכשר בדיעבד בלילה דלא גרע מנבנה מאליו, ומ"מ במצות הבנין ע"י אדם אינו נוהג בלילה ה] צ"ע דהא אין בונים ביהמ"ק בשבת. ו] אין לתרץ דאריא הוא דרביע עלה וכדאשכחן במילה, דשאני מצות מצות בנין ביהמ"ק. דאיכא קרא מיוחד דאינו דוחה שבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה