כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א
שבת לד ע"א
הגמ' מביאה את הספור המפורסם אודות רשב"י שהיה במערה עם בנו 13 שנה, ובסוף המעשה מביאה הגמ' עובדה מעניינת, אמר רשב"י "הואיל ואיתרחיש ניסא איזל אתקין מילתא" ביקש לעשות תקנה לצרכי הרבים, אמרו לו שיש מקום בעיר [טבריה – בן איש חי] שיש שם ספק טומאה ויש צער לכהנים להקיף את המקום, עשה רשב"י פעולה ניסית השליך למקום תורמוסים [מן קטניות] נעשה נס והעפר שתחת מקום קבורת המתים התרכך וכך ציינו את מקום הטומאה.
הרב משטעבין בילדותו הביא מגמ' זו ראיה נפלאה לספק של המנחת חנוך. במצוה רס"ג כותב המנ"ח [בענווה רבה]: "והנה לא אמנע מלכתוב מה שאיני יודע שאפשר שהוא דבר פשוט למי שבקי בש"ס ושכלו בריא אך איש כמוני לא אבוש לכתוב מה שנסתפק לי" ידוע שכל ספק טומאה ברה"ר נלמד מסוטה שהוא טהור, וברשה"י ספיקו טמא, ולכן חבית של יין של תרומה שתעבור ברשה"ר שהיה ספק טומאה, אנו נטהר את חבית היין, וכהן שיעבור במקום שבו היה ספק טומאה אנו נטהר את הכהן. ולחלופין חבית של יין שתעבור ברה"י שבו היה ספק טומאה נטמא את חבית היין, וכן גם את הכהן. זוהי ההשלכה בדיני טומאה וטהרה. אבל דיני טומאה וטהרה יוצרים השלכה נוספת, על כהן חל איסור לטמא עצמו, כהן שמטמא עצמו במזיד לוקה, כאשר יש לנו ספק טומאה ברה"ר, לגבי טומאה וטהרה התחדש שספקו טהור, מ"מ אומר המנ"ח עדיין יש מקום לומר שלכהן יהיה אסור לעבור בכזה רשה"ר בו יש 50% מת ו-50% שאין שם מת, שהרי לגבי איסורי תורה יש לנו כלל של ספיקא דאורייתא לחומרא, והתורה אסרה על כהן להאהיל על מקום שבו 50% יש מת, ואע"פ שלגבי טומאה וטהרה התחדש שספק טומאה ברה"ר טהור, מדוע שיהיה מותר לכהן לכתחילה לעבור שם הרי ספיקא דאורייתא לחומרא, וכשם שאם יהיה בפנינו אדם שהוא ספק כהן ספק ישראל וודאי שנאסור עליו לעבור במקום טומאה וודאית למרות ש-50% הוא לא כהן. אבל היות ו-50% הוא כן כהן יש לנו תרי ותרי, כת עדים אחת מעידה שהוא כהן, וכת אחת מעידה שאינו כהן חוששים אנו מספיקא דאורייתא לחומרא ואין אנו מרשים לו לעבור על המת, א"כ גם כאן כהן דאי צריך היה לאסור עליו לעבור ברה"ר שיש בו ספק טומאה, למרות שלגבי דיני טומאה וטהרה אנו נפסוק שספק טומאה ברה"ר טהור,
המנ"ח נשאר בצ"ע. מספרים שהגאון בעל הכוכב מיעקב שאל את בנו העילוי הרב משטעבין בילדותו את שאלת המנ"ח, הילד העילוי הביא על אתר ראיה מדברי הגמ' בשבת.
כשאמרו לרשב"י שיש מקום שיש בו ספק טומאה ויש צער לכהנים לעבור, ומסביר רש"י "שהיה אותו המקום שוק, מקום מעבר לרבים והכהנים לא היו יכולים להכנס לשם מפני טומאה וצריכים להקיף דרך אחרת ארוכה". מדוע היה על רש"י לומר שאותו מקום בו היתה הטומאה, שוק מקום מעבר לרבים, אפשר להקשות על רש"י קושיה עצומה ידוע שספק טומאה ברה"ר טהור, וא"כ לא היה על הכהנים להצטער יכלו הכהנים לעבור שם בשופי מדין ספק טומאה ברה"ר. כלום לא ידע רש"י את הדין המפורסם שהמקום טהור.
אבל אם נאמר כחדושו של המנ"ח נפלאים דברי רש"י, נכון שלגבי דיני טומאה וטהרה ספק טומאה ברה"ר טהור אבל כאשר אנו דנים על המישור האיסורי, כאשר אנו רוצים לומר שלכהן יש איסור לעבור על טומאה, בזה אין אנו מתייחסים לדיני הטומאה, אלא לכללים של ספקות בכל הש"ס, וספיקא דאורייתא לחומרא, למרות שספק טומאה ברה"ר טהור.
למעשה יש אולי לדחות את הראיה הנפלאה על סמך דברי גמ' בע"ז. הגמ' במס' ע"ז דף ל"ז: מספרת שבאו לפני רבי ינאי אנשים שארע בהם ספק טומאה ברה"ר "אמר להו הא מיא בשיקעתא דבינהרא זילו טבולו, [הרי לא חסר מים בנהר לכו וטבלו] וכוונת רבי ינאי למרות שאנו אומרים ספק טומאה ברה"ר טהור, מ"מ יש ענין להחמיר במקום שאפשר ולטבול אחר שעברו ברה"ר בו יש ספק טומאה. גם הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אבות הטומאה הל' ט' כותב כך "אע"פ שספק טומאה ברה"ר טהור הוא, כשיבוא להשאל אומרים לו אם טבלת אין בכך הפסד. אם טבל הרי זה משובח, אם לא טבל ועשה טהרות הרי הם טהורות, שספק טומאה ברשה"ר טהור". הרי לנו פסק הלכה של הרמב"ם שלכתחילה יש לטבול אחר ספק טומאה ברה"ר,
א"כ אפשר לדחות את ראיתו של הרב מטשעבין ולומר שכוונת רש"י שכאשר הוא אומר שלכהנים היה צער להקיף זה משום הפסק הלכה של הרמב"ם בעקבות דברי רבינא שספק טומאה ברה"ר זוקק לכתחילה טבילה, ואותם כהנים מדקדקים במצוות היו, ידעו הכהנים שאחר שהם עוברים באותו מקום זקוקים הם לטבול לכתחילה כדי להתעסק בטהרות והעדיפו להקיף את המקום לכן היה מעשהו של רשב"י משום תקון אפ' אם לא להכריע את שאלתו של המנ"ח כפי שהכריע הרב מטצעבין.
שבת לד ע"א
הגמ' מביאה את הספור המפורסם אודות רשב"י שהיה במערה עם בנו 13 שנה, ובסוף המעשה מביאה הגמ' עובדה מעניינת, אמר רשב"י "הואיל ואיתרחיש ניסא איזל אתקין מילתא" ביקש לעשות תקנה לצרכי הרבים, אמרו לו שיש מקום בעיר [טבריה – בן איש חי] שיש שם ספק טומאה ויש צער לכהנים להקיף את המקום, עשה רשב"י פעולה ניסית השליך למקום תורמוסים [מן קטניות] נעשה נס והעפר שתחת מקום קבורת המתים התרכך וכך ציינו את מקום הטומאה.
הרב משטעבין בילדותו הביא מגמ' זו ראיה נפלאה לספק של המנחת חנוך. במצוה רס"ג כותב המנ"ח [בענווה רבה]: "והנה לא אמנע מלכתוב מה שאיני יודע שאפשר שהוא דבר פשוט למי שבקי בש"ס ושכלו בריא אך איש כמוני לא אבוש לכתוב מה שנסתפק לי" ידוע שכל ספק טומאה ברה"ר נלמד מסוטה שהוא טהור, וברשה"י ספיקו טמא, ולכן חבית של יין של תרומה שתעבור ברשה"ר שהיה ספק טומאה, אנו נטהר את חבית היין, וכהן שיעבור במקום שבו היה ספק טומאה אנו נטהר את הכהן. ולחלופין חבית של יין שתעבור ברה"י שבו היה ספק טומאה נטמא את חבית היין, וכן גם את הכהן. זוהי ההשלכה בדיני טומאה וטהרה. אבל דיני טומאה וטהרה יוצרים השלכה נוספת, על כהן חל איסור לטמא עצמו, כהן שמטמא עצמו במזיד לוקה, כאשר יש לנו ספק טומאה ברה"ר, לגבי טומאה וטהרה התחדש שספקו טהור, מ"מ אומר המנ"ח עדיין יש מקום לומר שלכהן יהיה אסור לעבור בכזה רשה"ר בו יש 50% מת ו-50% שאין שם מת, שהרי לגבי איסורי תורה יש לנו כלל של ספיקא דאורייתא לחומרא, והתורה אסרה על כהן להאהיל על מקום שבו 50% יש מת, ואע"פ שלגבי טומאה וטהרה התחדש שספק טומאה ברה"ר טהור, מדוע שיהיה מותר לכהן לכתחילה לעבור שם הרי ספיקא דאורייתא לחומרא, וכשם שאם יהיה בפנינו אדם שהוא ספק כהן ספק ישראל וודאי שנאסור עליו לעבור במקום טומאה וודאית למרות ש-50% הוא לא כהן. אבל היות ו-50% הוא כן כהן יש לנו תרי ותרי, כת עדים אחת מעידה שהוא כהן, וכת אחת מעידה שאינו כהן חוששים אנו מספיקא דאורייתא לחומרא ואין אנו מרשים לו לעבור על המת, א"כ גם כאן כהן דאי צריך היה לאסור עליו לעבור ברה"ר שיש בו ספק טומאה, למרות שלגבי דיני טומאה וטהרה אנו נפסוק שספק טומאה ברה"ר טהור,
המנ"ח נשאר בצ"ע. מספרים שהגאון בעל הכוכב מיעקב שאל את בנו העילוי הרב משטעבין בילדותו את שאלת המנ"ח, הילד העילוי הביא על אתר ראיה מדברי הגמ' בשבת.
כשאמרו לרשב"י שיש מקום שיש בו ספק טומאה ויש צער לכהנים לעבור, ומסביר רש"י "שהיה אותו המקום שוק, מקום מעבר לרבים והכהנים לא היו יכולים להכנס לשם מפני טומאה וצריכים להקיף דרך אחרת ארוכה". מדוע היה על רש"י לומר שאותו מקום בו היתה הטומאה, שוק מקום מעבר לרבים, אפשר להקשות על רש"י קושיה עצומה ידוע שספק טומאה ברה"ר טהור, וא"כ לא היה על הכהנים להצטער יכלו הכהנים לעבור שם בשופי מדין ספק טומאה ברה"ר. כלום לא ידע רש"י את הדין המפורסם שהמקום טהור.
אבל אם נאמר כחדושו של המנ"ח נפלאים דברי רש"י, נכון שלגבי דיני טומאה וטהרה ספק טומאה ברה"ר טהור אבל כאשר אנו דנים על המישור האיסורי, כאשר אנו רוצים לומר שלכהן יש איסור לעבור על טומאה, בזה אין אנו מתייחסים לדיני הטומאה, אלא לכללים של ספקות בכל הש"ס, וספיקא דאורייתא לחומרא, למרות שספק טומאה ברה"ר טהור.
למעשה יש אולי לדחות את הראיה הנפלאה על סמך דברי גמ' בע"ז. הגמ' במס' ע"ז דף ל"ז: מספרת שבאו לפני רבי ינאי אנשים שארע בהם ספק טומאה ברה"ר "אמר להו הא מיא בשיקעתא דבינהרא זילו טבולו, [הרי לא חסר מים בנהר לכו וטבלו] וכוונת רבי ינאי למרות שאנו אומרים ספק טומאה ברה"ר טהור, מ"מ יש ענין להחמיר במקום שאפשר ולטבול אחר שעברו ברה"ר בו יש ספק טומאה. גם הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אבות הטומאה הל' ט' כותב כך "אע"פ שספק טומאה ברה"ר טהור הוא, כשיבוא להשאל אומרים לו אם טבלת אין בכך הפסד. אם טבל הרי זה משובח, אם לא טבל ועשה טהרות הרי הם טהורות, שספק טומאה ברשה"ר טהור". הרי לנו פסק הלכה של הרמב"ם שלכתחילה יש לטבול אחר ספק טומאה ברה"ר,
א"כ אפשר לדחות את ראיתו של הרב מטשעבין ולומר שכוונת רש"י שכאשר הוא אומר שלכהנים היה צער להקיף זה משום הפסק הלכה של הרמב"ם בעקבות דברי רבינא שספק טומאה ברה"ר זוקק לכתחילה טבילה, ואותם כהנים מדקדקים במצוות היו, ידעו הכהנים שאחר שהם עוברים באותו מקום זקוקים הם לטבול לכתחילה כדי להתעסק בטהרות והעדיפו להקיף את המקום לכן היה מעשהו של רשב"י משום תקון אפ' אם לא להכריע את שאלתו של המנ"ח כפי שהכריע הרב מטצעבין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה