יום חמישי, 30 במרץ 2017

דעת קטן

עפ"י דברי כ"ק מרן אד"ש מטאלנא

אלו דברי התוספות חולין דף י"ב ע"ב:


"קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה. פירש בקונטרס כגון בשחיטת קדשים דיליף בריש זבחים (דף ב.) דבעיא לשמה ושחט קטן עולה לשמה מי הוי כוונה או לאו
וא''ת הא התם משמע דסתמא נמי כשר משום דזבחים סתמא לשמן קיימי ואינו פוסל עד שיכוין שלא לשמן?

ויש לומר דסתמא דקטן גרע דאין לו דעת להבין שהם קדשים וסבר שהם חולין והוה ליה מתעסק ופסול כדאמרינן בזבחים בסוף פרק (ב' (דף מו) ב''ש אומרים) לשם חולין כשרה משום חולין פסולה ואפילו אומר הקטן יודע אני שהם קדשים ולשמן אני מתכוין מבעיא לן אם כוונתו כוונה ודילמא לא מהניא אם אין מעשיו מוכיחין".

אם כן קשה על הגמרא אצלינו שקטן מופלא סמוך לאיש יכול להקדיש ויש אפילו דעת רב הונא שאם אוכל ההקדש שלו עצמו לוקה.

ולכאורה אם אומרים תוספות שהקטן לא יכול לכוון לשם קדשים ונחשב מתעסק, מדוע יכול להקדיש? והרי 'אין לו דעת להבין שהם קדשים וסבר שהם חולין'?
האם נאמר שהתוס' שם לגבי שחיטת קטן מדברת רק על קטן כזה שלא הגיע לגיל י"ב או שהגיע ובדקוהו שאינו מופלא?

ובפשטות כאן בשחיטת קדשים לא חילקו בין קטן לקטן ועד גיל בר מצוה נחשב לקטן.

ומה לי שלא יכול לכוון לשם קדשים או להקדיש לשם קדשים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה