הגאון הגדול רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
ונלע"ד דחידושו הגדול של המל"מ ז"ל תליא בפלוגתת רבנן קמאי ז"ל. דהנה בדעת הרמב"ם ז"ל יש להוכיח לכאו' דגם בספיקא דדינא איכא שריותא דספק ממזר ודלא כחי' של המל"מ ז"ל, דהנה הר"ן ז"ל בשו"ת סי' נ"א כ' דהרמב"ם ז"ל דס"ל דספק דאורייתא מה"ת לקולא יליף לה מקרא מדהתיר התורה ספק ממזר ומוכח דספיקא דאורייתא לקולא מה"ת, ומעתה בואו חשבון הרי בספיקא דאורייתא פשיטא דגם בספיקא דדינא הוי לקולא מה"ת דהא הר"ן ז"ל שם מיירי להדיא בספיקא דדינא, ומעתה הרי בע"כ דגם בספקת ממזר כן הוא דאל"כ היאך מצינן למילף כל הספיקות מספק ממזר הא ספיקא דדינא יוכיח דבממזר אסור ובכל הספיקות שרי, אבל לדעת הרשב"א ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא שפיר י"ל כחידושו של המל"מ ז"ל.
והנה יש למצוא נפק"מ מחודש מאד לפי הנ"ל, דהנה יש לדון ביש רוב שהוא ממזר וכגון שפירש מעיר שרובה ממזרים האם נימא דמכח רוב הוי ממזר, והנה הפנ"י ז"ל בקידושין ע"ג כ' דרוב לא מהני ומותר וכ' כן בדעת הרמב"ם ז"ל, אמנם להנ"ל לכאו' מוכח איפכא בדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דבכל הספיקות כשיש רוב לצד החומרא אזלי' לחומרא א"כ בע"כ דגם בספק ממזר כן הוא דאל"כ היאך מצינן למילף כל הספיקות מספק ממזר הא רוב יוכיח דבממזר אסור ובכל הספיקות שרי, וצ"ע. אמנם לדעת הרשב"א ז"ל דבכל התורה ספק לחומרא מה"ת שפיר י"ל דרוב לא מכריע בממזרות ובהקדם דברי תוהרא"ש ז"ל ב"מ ז' ב' גבי מעשר בהמה דאמרי' עשירי ודאי ולא עשירי ספק וכ' הרא"ש ז"ל דגם באיכא רוב שהבהמה מעשר מ"מ לא מיקרי עשירי ודאי, וא"כ י"ל דה"ה גבי ממזר דגם רוב לא מיקרי ממזר ודאי. נמצא לפ"ז דבר והיפוכו, דלהרמב"ם ז"ל דכל הספיקות הוי לקולא מה"ת יהא מוכח דבאיכא רוב בממזרות אזלי' בתר רובא והוי ממזר, ולהרשב"א ז"ל דבכל התורה הספיקות אסורים יהי' הדין דבאיכא רוב שהוא ממזר לא אזלי' בתר רוב ומותר לבא בקהל.
והנה הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' איסורי ביאה ה"י כתב דספק ממזר שמותר לבא בקהל מיירי באופן שנולד מאשה שנתקדשה ספק קידושין או נתגרשה ספק גירושין יעו"ש, והק' רבנן בתראי ז"ל אמאי הוי ספק ממזר ניזל בתר חזקה ובספק קידושין נכריע שהיא פנויה ובספק גירושין נכריע שהיא אשת איש עי' מל"מ. ובהשקפה ראשונה הי' נראה לתרץ בפשיטות דהרמב"ם ז"ל מיירי שהספק קידושין או גירושין הי' ספיקא דדינא, ובספיקא דדינא לא אזלי' בתר חזקה קמייתא עי' מל"מ פ"ב מטומאת צרעת ה"א ובשו"ת הגרעק"א ז"ל קמא סל"ז, אמנם להנ"ל לכאו' ליתא לדברינו, דממ"נ אי מיירי בספיקא דדינא הרי ליכא כלל שריותא ד'ממזר ספק' וכדברי המל"מ ז"ל הנ"ל דספיקא דדינא לא הוי בכלל שריותא דספק ממזר. ברם, למאי דהוכחנו דהרמב"ם ז"ל לא מצי סבר כחידושו של המל"מ ז"ל ליתא לדחייתינו, וא"כ שוב מצינו לתרץ דהא דלא אזלי' בתר חזקה בספק קידושין היינו משום דמיירי בספיקא דדינא, ודו"ק היטב. והנה האבני מילואים ז"ל סי' מ"ד סוסק"ג הק' לדעת הרמב"ם ז"ל דחצי עבד וחצי בן חורין הבא על אשת איש הולד אין לו תקנה דצד ממזרות וצד כשרות מעורבים בו, והק' לדעת הרמב"ם ז"ל דחצי עבד וחצי ב"ח הוי ספק אי תפסי קידושין הא הוי נמי ספק ממזר ולישתרי מדין ספק ממזר יעו"ש, והנה לדברי המל"מ ז"ל הנ"ל לק"מ דהא הו"ל ספיקא דדינא אי תפסי קידושין בחעוחב"ח, ובספיקא דדינא ליכא התירא ד'ממזר ספק', אמנם למאי דהוכחנו דלהרמב"ם ז"ל גם בספיקא דדינא איכא התירא ד'ממזר ספק' הדרי קו' האבני מילואים ז"ל לדוכתא.
ונלע"ד ראי' ברורה מדברי התוס' דגם בספק ממזר איכא התירא ד'ממזר ספק' דהנה ביבמות מ"ט א' איתא "אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר וכו' תניא נמי הכי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר ואביי שומרת יבם מספקא ליה אי כרב אי כשמואל" ועי' רש"י ז"ל שם דמספקא לי' לאביי אי כשמואל דמסתפק אי תפסי קידושין ביבמה לשוק וממילא אין הולד ממזר או כדעת רב דלא תפסי והולד ממזר. ועתה בואו חשבון, דלפ"ז משמע דאילו הוי ס"ל כשמואל שפיר היה מזכיר אביי שומרת יבם בהדי נדה וסוטה אלא דמספ"ל שמא הלכה כרב, ואע"ג דגם לשמואל הוי ספק אי תפסי קידושין ביבמה לשוק ולכאו' ליהוי ממזר מספק ובע"כ לומר דלשמואל אין הולד ממזר כיון דספק ממזר מותר, והשתא אי נימא דספיקא דדינא אינו בכלל שריותא דספק ממזר תיקשי הא גם לשמואל א"א למנותו בהדי נדה וסוטה דהנך אינם ממזרים כלל ושומרת יבם הוי ספק ממזר וסד"א לחומרא, אע"כ דגם סד"ד הוי בכלל שריותא דספק ממזר [ואע"ג דמדרבנן מיהא אסור משום מעלה עשו ביוחסין לק"מ דהא גם בסוטה ס"ל להר"ח ז"ל שם תוד"ה סוטה דמדרבנן הוי ממזר, ובהכרח דאביי קאי אדאורייתא], ולפו"ר היא ראיה אלימתא. ונראה לדחות הראיה בדרך החידוד, דהנה למש"כ לעיל דאי ס"ל דספיקא דאורייתא לקולא מה"ת, יהא מוכח דגם ספיקא דדינא שרי מדין ספק ממזר וכנ"ל, והנה הש"ש ז"ל ש"א הוכיח דאביי ס"ל ספיקא דאורייתא לקולא מה"ת יעו"ש, ולפי"ז א"ש דהתם ביבמות אביי קאמר לה ולאביי ספיקא דדינא נמי מתיר בממזרות אבל לרבא דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת שפיר י"ל כחידושו של המל"מ ז"ל ודו"ק.
לסיכום:
א] המשנה למלך ז"ל חידש דבספיקא דדינא לא נאמר ההיתר ד'ממזר ודאי ולא ממזר ספק' ב] יש להוכיח לכאו' דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל כן. ג] יש למצוא נפק"מ מחודש באופן שאיכא רוב שהוא ממזר. ד] יש להוכיח מדברי הגמ' ביבמות דלא כדברי המל"מ ז"ל ויש לדחות דאביי לטעמי' אזיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה