כבר נמסר כמה פעמים בשם הרבי, שלזמן תפילת ערבית יש לחכות בניו-יורק 36 דקות אחר השקיעה, שהוא הזמן של צאת הכוכבים בשיא הקיץ. ואכן, המזכיר הרב יהודה-לייב שי' גרונר אישר זאת, כפי שציין הרב לוי-יצחק שי' ראסקין בקונטרס "התקשרות" (גיליון שע), שהזמן המוקדם ביותר לתפילת ערבית הוא 36 דקות אחר השקיעה. כיצד הגיע הרבי לשיעור זמן של 36 דקות?
בקונטרס 'התקשרות' הנ"ל העיר הרב לוי יצחק ראסקין ששיעור הזמן של 36 דקות אחר השקיעה שנהג הרבי להתפלל ערבית (בהזדמנויות שונות), הוא לפי אופק ניו-יורק, בשיעור הגדול ביותר בשיא הקיץ. וכדי שלא לחשב בכל פעם מחדש את זמן צאת הכוכבים, נלקח השיעור הגדול ביותר, לכל השנה כולה. הרב ראסקין מצא, שבלוחות "זמנים כהלכה" (להר' יהודה לוי) זמן צאת הכוכבים לשיטת אדמו"ר הזקן הוא 33 דקות בשיא הקיץ (21 יוני) באופק ניו יורק. ולחשבון ספר 'קיצור הלכות משו"ע אדה"ז' (במילואים לסי' רצג, להרב יעקב שי' הורוביץ) מגיע ל-34 דקות. כדי להגיע ל-36 דקות, הוסיף 2 דקות על חישובו של הרב הורוביץ (ול"זמנים כהלכה" יש להוסיף 3 דקות!), ותולה זאת "בגלל אי הדיוק של הטבלאות מחמת שינויי האויר וכיוצא-בזה". אבל קצת קשה לומר, שכאשר החישוב לא כל-כך "מסתדר", תולים זאת באי דיוק של 2-3 דקות, (ולגבי שינויי האוויר וכו', אם יש מקום להחמיר – מספיק דקה אחת לחומרא בלבד, ולא 2-3 דקות).
אלא נראה לעניות-דעתי שדרך החישוב היא כדלקמן: א. אדה"ז כתב ב"סדר הכנסת שבת" ש"השקיעה הנראית" היא בסילוק קרני אור השמש מראשי האילנות והגגות הגבוהים שבעיר. ב. אחר-כך צריך להוסיף 4 דקות עד ל"שקיעה האמיתית". ג. אחר כך מתחיל זמן "בין השמשות", שמשתנה לפי המקום והזמן. שיעור "בין השמשות" בארץ-ישראל הוא 20 דקות בימים השווים. שיעור זמן זה משתנה בארץ-ישראל בחורף ובקיץ, וכן משתנה בכל מקום לפי האופק שלו. אפשר לחשב זאת לפי נוסחה, שבה השתמש אדה"ז, שלקחה מספר ה"אלים", כמו שציין ב"סדר הכנסת שבת". ד. בסיום שיעור "בין השמשות" הוא זמן צאת ג' כוכבים בינוניים היינו "לילה ודאי". כאן המקום להעיר הערה חשובה: הזמנים המתפרסמים בלוחות השונים מבוססים על-פי חישוב השקיעה בגובה פני הים. אדמו"ר הזקן לא מתחשב בשקיעה של גובה פני הים כלל, אלא רק ב'שקיעה הנראית', שהיא בסילוק קרני אור השמש מהמקום הגבוה שבעיר. כלומר, זמן השקיעה הנראית – מאוחר יותר מהשקיעה של גובה פני הים. האיחור הוא לפחות דקה אחת, ועשוי להגיע לכמה דקות, תלוי בגובה האילנות והגגות הגבוהים. נוסף על כך, יש להתחשב גם בגובה הטבעי של המקום (הרים וכדו'), וכל זה תלוי במיקום ובזמן. בעיר ניו-יורק יש בניינים גבוהים מאוד, שגובהם מגיע למעלה מ-400 מטר. לפי דעת אדה"ז, ש'השקיעה הנראית' נקבעת בסילוק אור השמש מהגגות הגבוהים שבעיר, צריך ראשית כל לחשב את הפרש הזמן מהשקיעה בגובה פני הים (המתפרסם בלוחות) עד השקיעה הנראית בגובה הבניינים הגבוהים (ובתוספת התחשבות בגובה הטבעי של אותו מקום). גם זאת אפשר לחשב על-פי נוסחה, ובשיא הקיץ השקיעה מתאחרת יותר מ-4 דקות בגלל גובה הבניינים הגבוהים בעיר ניו יורק.
על-פי זה תוצאת החישוב תהיה: א. איחור 'השקיעה הנראית' בגובה הבניינים הגבוהים מהשקיעה בגובה פני הים מעט יותר מ-4 דקות (4:08 דקות), לפי הנוסחה הפשוטה שהיתה מקובלת פעם (אגב, לפי הנוסחה המקובלת כיום מתחשבים בשינויים של לחץ אויר וכו', ויש עוד 20 שניות הפרש שהם 4:28 דקות). ב. הוספת 4 דקות להפרש בין "השקיעה הנראית" ל"שקיעה האמיתית". ג. שיעור "בין השמשות" בשיא הקיץ בניו יורק עולה לכדי מעט יותר מ-27.5 דקות (27:32 דקות). כלומר: 4:08 דקות + 4:00 דקות + 27:32 דקות = 35:40 דקות, שהם למעשה 36 דקות. לפי הנוסחה השנייה (של הגובה) יוצא בדיוק 36 דקות ! (4:28 + 4:00 + 27:32). לענ"ד זו הדרך שבה ניתן לקבל את שיעור הזמן של 36 דקות.
קובץ התקשרות כי תצא תשס"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה