יש שתי תפיסות חיים יסודיות. יש תפיסה חמרית-גשמית-ארצית ויש תפיסה
רוחנית-תורנית-אלקית. התפיסה החמרית יוצרת פירוד בין בני אנוש. "יתפרדו כל
פועלי און" [תהילים צ"ב י'], "ולתאווה יבקש נפרד" [משלי
י"ח א']. ואילו תפיסה רוחנית, יוצרת אחדות בין בני אדם. יש אידיאל משותף
ותכלית משותפת. "ויחן שם ישראל נגד ההר" – "כאיש אחד בלב
אחד". קבלת התורה יצרה מציאות של אחדות בין בני ישראל.
כל השנה כולה לא קל להרגיש אחדות. כל אחד עסוק בשלו, היצר הרע פועל
בעוצמה, חיכוכים נוצרים, והמחלוקות והפירודים עושים שמות בעם ישראל.
יש זמן מיוחד שבו המחלוקות מתמוססות, והשורות והמפלגות השונות בעם
מתאחדות. זמן זה הוא חג הסוכות כמבואר באריכות בספרים הקדושים. חג זה מופיע בעקבות
ראש השנה ויום הכיפורים והניגוד החריף בין היראה והפחד של הימים הנוראים והשמחה
והעליזות של חג הסוכות מורגש היטב. הקשר הפנימי בין שלשת החגים מתבטא בנושא
המדובר. בראש השנה אנחנו "מקבלים עלינו באהבה עול מלכות שמים".
"ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". היום מכתירים
מלך ואין מלך בלא עם. יום תרועה יהיה לכם – תרועה מלשון רעות. עלה אלקים בתרועה –
כשיש רעות, אלקים מתעלה כביכול.
אחרי ראש השנה באה הטהרה הנשמתית של יום כיפור. "איתא במשנה עבירות שבין אדם לחבירו אין
יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו כו'. דהנה ביום כפור נעשין בני ישראל אחדות אחד
כדאיתא [תנא דבי אליהו רבה א] ולו אחד בהם [תהלים קלט] שיום זה מאחד כל הימים, כן מתאחדין
בו כל הנפשות. כי באמת הנפשות קרובין רק על ידי החטאים
בא הריחוק ופירוד כמו שכתוב [ישעיה נט ב] עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלקיכם.
ויש עבירות שגורמין פירוד בין אדם למקום, ויש שגורמין פירוד בין אדם לחבירו. ויתכן
לפרש מבדילין ביניכם ממש וגם בין אלקיכם כנ"ל. וצריכין לתקן ב' מיני פירוד אלו.
וזה שכתוב עבירות שבין אדם לחבירו אינו דוקא גזילה וכדומה רק עבירות שגרמו פירוד בין
אדם לחבירו כמו הקרא [יט יז] לא תשנא כו' אחיך כו' וכדומה ועד שירצה את חבירו פירוש
שיחזור להיות רוצה ואוהב את חבירו כמו שכתבו חז"ל 'ואהבת לרעך כמוך' [ויקרא יט
יח] זהו כלל גדול בתורה וביום הכפורים שמתכפרין העבירות נעשין בני ישראל אחד. ולכן
זכו ללוחות אחרונות ביום הכפורים שמקודם על ידי החטא כתוב [שמות לב כה] כי פרוע הוא
ונתפרד האחדות ואחר כך כשירד משה מן ההר כתוב [שמות לה א] ויקהל משה כו' שנחזרו להאחדות
והתורה תלויה בזה האחדות כמו שכתוב [דברים לג ד] מורשה קהלת יעקב וזה שכתוב כלל גדול
בתורה" [שפת אמת תרנ"א].
להושיב יהודים רבים, מחוגים שונים, בעלי השפקות שונות, ובעלי מזג
שונה, בסוכה אחת, היא משימה כבדה ואפילו מסוכנת. כיצד יתקיימו יחד בשלום הקנאים עם
המתונים, הספרדים עם האשכנזים, החסידים עם המתנגדים, על כל פלגיהם השונים? אכן,
אחרי ההתאחדות בקבלת מלכות שמים של ראש השנה, וטהרת יום הכיפורים יחד עם בקשת
סליחה ומחילה בין איש לרעהו, הפלא הזה מתאפשר. וזה סוד דברי הגמרא "כל האזרח
בישראל ישבו בסוכות" – מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת [סוכה
כ"ז.]. [עי' בדרך זו במאמרי הראי"ה]
ויש להטעים רעיון זה על פי דברי הגמרא בערכין [ל"ב:] "דבעו רחמי על יצר הרע דע''ז ובטליה ואגין זכותיה עלייהו כסוכה"
כי סוכות קשורה לביטול היצר וממילא לאחדות.
מצות התורה שהאדם יקח בחג הסוכות ארבעת
המינים מלמדת את האדם על אחדות ישראל. כך אמרו במדרש "מה אתרוג זה יש בו טעם ויש
בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים מה
התמרה הזו יש בה טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים
טובים, וענף עץ עבות הדסים יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים
ואין בהם תורה וערבי נחל אין בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם
לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקב"ה עושה להם לאבדם אי אפשר אלא אמר הקב"ה
יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה 'הבונה
בשמים מעלותיו' ואימתי הוא מתעלה כשהן עשוים אגודה אחת [ויק"ר ל יב].
והגענו עכשיו לפנימיות המנהג ליטול ארבעת המינים בסוכה, וכמבואר
בספרים. שניהם מסמלים את האחדות בין יהודים, ומה טוב ומה נעים לאחד בין סוגי
היהודים [בד' המינים] במקום המאחד [בוסכה].
וסוכות היא כנגד העתיד לבוא כמו שכתב "סוכות הוא רמז על שלמות האחרון של
ישראל אחר ביאת משיח שהוא זמן
שמחתנו שאז נזכה לישב בצלא דמהמנותא כמו
שהיה בעת יציאת מצרים כמ"ש כי בסוכות
הושבתי את בני ישראל' [שיח יצחק דרוש שבת הגדול ועי' באבן שלמה יא, א, וביערות דבש
דרוש י"א. וכן כתב המהר"ל שחג האסיף הוא רמז לאסיפת כל המעשים טובים של
כל הדורות].
ולעתיד לבוא, נזכה לעלות לרגל ביחד במקום "שעלו השבטים שבטי
י-ה" [עפ"י תהילים קכ"ב ד'], למקום מקדשנו ותפארתנו הנקרא
"סוכת דוד הנופלת" שנפילתו נגרמה ע"י הפירוד ושנאת החינם, ובחג
ה"אסיף" יתאספו כל הפלגים, ויישחט היצר הרע [ודוק כי הגמרא המדברת על
ההספד של היצר הרע נמצאת במסכת סוכה (נ"ב)], ונזכה לקיום דברי הפסוק "כי
אז אהפוך לעמים רבים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" והיה ה'
למלך על כל הארץ היום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה