ביהכ"נ שעושים ריקודים בנשף שנתי רק איש ואשתו אי יש בזה איסור

חלק רביעי
סימן עב

ב"ה י"ג אדר התשכ"ד ברוקלין נ"י יצו"א.
כבוד ידידי היקר נו"נ וו"ח הרב הג' כש"ת מוה"ר מ' ראטמאן שליט"א.
אחדשה"ט בידידות, בדבר שאלתו במתפללי בית הכנסת שבכל שנה ושנה מתכנסים להאלל אחד ועושים שם נשף שנתי לאסוף כסף עבור החזקת ביהכ"נ ועושים סעודה גדולה עם כלי זמרים במחולות וריקוד אנשים ונשים יחדיו ידובקו וע"פ רוב רק איש ואשתו רוקדים כלומר שבעל לוקח את אשתו ולא אשת חבירו אי יש בזה איסור ואי חייב למחות בהם כל שיש בידו למחות.
והנה אעתיק לו תשובה שהשיב הגאון ר' יוסף שטיינהערד בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ז להגאון ר' יעקב ז"ל וז"ל עמדתי מרעיד ומשתומם חיל ורעדה אחזתני ובכל צרותיה לי צר על הפרצה הגדולה שעשו פריצי בני עמינו במקומם לעבור בשאט נפש על דת ודין תורתינו הקדושה ודת יהודית וכו', אלא אף זו שעשו בהאי גיסא חינגא וחללו במחולות נערים עם בתולות ונתערבו בהם גם אנשים ונשי אנשים ושעירים רקדו שם אוי לנפשם כי רעה גמלו להם לעבור על דת יהודית בפרהסיא והתורה חוגרת שק עליהם רחמנא לישזבן מהאי עונשא ולא יעשה כן עוד בישראל, ומעלתו שאלני אם יפה עשה שמיחה בהם וגם גזר עליהם חרם לבל יוסיפו לחטוא רק כי הפושעים פקרו ועברו על החרם והלשינו אל הממשלה עד שהוכרח החזן להתיר איסורו וכ"ש דפקרי טפי בתר הכי ושתו כבודו לכלימה וכו'.
תשובה. ודאי יפה עשה למחות בכל כחו באנשים כאלה החטאים בנפשותם וכן נאה וכן יאה לעשות וכל רב בעירו מחויב למחות בכל כחו ולבטל הריקודין והמחולות בחורים ובתולות יחד וק"ו בן בנו של ק"ו להאספסוף אשר בקרבו ותערובות אנשים ונשים כמבואר בא"ח סי' תקכ"ט שכתב שם שלא יתערבו אנשים ונשים וידוע דאין חלוק בין פנויה לנשואה לענין זה ואין לך דרגא להסתת יצר הרע ומעלה לזנות יותר מזה שמתבוננים ומביטים בפני הנשים והבתולות בשעת הריקוד ואוחזין מעשה אבותיהם בידיהם של הנשים וקורא אני עליהם יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם ולפעמים מחבקים ומנשקים אותן למלאות תאותן ובאים לידי מעשה ער ואונן ולפעמים ימתיקו עי"ז סוד יחד להתיחד ביום או בלילה והיה במחשך מעשיהם וח"ו ומלאו הארץ זימה, וידוע דרוב הבתולות בזמן הזה כבר הגיע זמנם לראות ולדעת הרמב"ם וכמה פוסקים ראשונים ואחרונים הנוגע בהם לשם חיבה וקירוב בשר עובר על לאו ולאשה בנדת טומאתה לא תקרב ואפילו קריבה בעלמא אסור והמחבקה ומנשקה לשם תאוה לוקה כמ"ש הרמב"ם בפכ"א מא"ב וסמ"ג מצוה שנ"ג. ואפילו לדעת הרמב"ן מ"מ לוקין עליו מכת מרדות מדרבנן, וכמ"ש בתש' חו"י סי' קפ"ב  ובש"ע א"ע סי' כ"א וכ"ב וכ"ה. ולענין איסור ערות נדה אין חלוק בין פנויה לנשואה וכמ"ש הרמ"א סי' קפ"ג ביו"ד ופשוט הוא ולא כתבו אלא להוציא מלב הבורים וע"ה שחושבים שאין איסור כ"כ בפנויה והאמת דאין חלוק וח"ו דיעלה על דעת לחלק. וע"ש עוד מה שהאריך ועיין שו"ת מעיל צדקה סי' י"ט אריכות גדול ביחוד חתנים וכלות, ובהגהות רע"א ובמ"ב בביאור הלכה או"ח סי' של"ט שהביאו דברי הזכרון יוסף הנ"ל ומה שהאריכו שם. ומבואר איסור החמור והנורא של מחולות בתערובות נשים ואנשים בכלל.

ומה שטוענין שאין בזה איסור דאורייתא, וכי ח"ו דבר קל הוא איסור דרבנן לעבור בפרהסיא ברבים בשאט נפש ואמרו כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ברכות דף ד' ועירובין כ"א ועיין מהרש"א שם ובשע"ת לרבינו יונה ש"ג ס"ה כתב וז"ל ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה יותר חמור מהעובר על מצות עשה ועל מצות ל"ת וזה פשר דבר כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו אבל כי תכהין עיניו מראות אור דבריהם ולילך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזרתם ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר ננתקה את מוסרותימו ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרא את פי חכמים (דברים י"ז י"ב) ואיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו' והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה אחרי שאין הדבר חמור עליו כי ישנה באולתו תמיד והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות עכל"ק, ועיין מש"כ בספרי משנה הלכות ח"ג סי' ק"י באריכות. ועיין ש"ך יו"ד סי' רל"ט ס"ק כ' דכופין על מצות דרבנן לקיים וח"ו שיש להקל באיסור דרבנן, וכל זה לשיטתיהו דס"ל דאין כאן איסור דאורייתא אבל באמת כי גם בהא איכא איסור דאורייתא לדעת כמה פוסקים וכמו שהבאתי לעיל בשם הזכרון יוסף. וקצת יש להביא ראי' עוד מבת ר' חנינא בן תרדיון שיצאה לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה ונענשה לישב בקובה של זונות ועיין גמ' ע"ז דף י"ח.

והא שטענו שהריקוד אינם עושים רק בנשיהם ולא בנשי אחרים הנה אף שכגון זה טענה הוא לכאורה אבל האמת כי גם זה אינו טענה שהרי יש בזה כמה וכמה מכשולות, חדא דכמה פעמים אשר תהי' אשתו נדה וכיון שכולם מרקדים גם הוא לא ישב בטל ובפרט כי בכל שנה הוא מרקד וישאלו חבריו למה בשנה זו לא ירקד ולומר שאשתו נדה יתבייש וילך לרקוד באשתו נדה, וכל החששים בה ואדרבה אולי גם האיסור גדול מאשת חבירו כי בכאן ירגיל עם אשתו בנדתה ועי"ז יבא לידי הרגל דבר ויעבור באיסור כרת ח"ו מה שקל לו לעבור יותר מבאשת חבירו כמובן.

שנית כי באמת עי"ז יעבור לפנ"ע שיראו אחרים ויבאו וירקדו גם עם נשים אחרות ועוד בו שלישיה, שעי"ז יבואו להתאות אשת חבירו ולעבור על לא תחמוד אשת רעיך כשיראה אשת חבירו מרקדת יותר מאשתו או נראה בעיניו יפה ביותר, ולפעמים יביא לידי פירוד הלבבות או זימה וכיוצא בזה מה שיוכל לצמוח מזה ועוד ועוד. ועכ"פ כ"ש הוא מבתו של ר"ח ב"ת שהבאתי לעיל שפנויה היתה ולפי שדקדקה בפסיעותיה נענשה לישב בקובה של זונות כ"ש הכא שמרקדת ומדקדקת בריקוד שתעלה לה נאה שהעונש בזה רב. ועוד בו הסתכלות בשאר נשים שהוא עון בפני עצמו.

ובזה מקרא אני דורש דכתיב (ירמיה ל"א) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו ולמה לא אמר אז ישמחו איש ואשתו במחול וגם לא כתיב אז ישמחו בתולות עם בחורים במחול אמנם פשוט כיון דאמר בחורים וזקנים יחדיו וא"כ הוה בפרהסיא וכה"ג איש ואשתו ג"כ אסור בנשים ואנשים ואפילו שלהם ועיין ס"ח ס' תק"ח, וכתיב (בזכריה י"ב) וספדה וגו' ונשיהם לבד ומזה עשו חז"ל ק"ו בשעת שמחה שע"כ צריכין להיות אנשים לבד ונשים לבד וק"ו בשעת ריקוד בהסתת היצר לעבירה ואמר איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב ל"א) ואסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אחרת והכא כיון שמתערבים יחד כולהו איתניהו בה ובקרא עוד בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים ולא לשתמט בשום מקום לומר איש ואשה מותרים ועכ"פ כיון שהוא בשעת שמחה ופרהסיא ודאי דאסור אפילו אי לא היה רק דוקא איש ואשתו וכנ"ל וכ"ש דכל הטעמים הנ"ל איכא כאן לאיסורא כי באמת אין זה אלא עצת יצר ואין לך דרגא להסתת היצר יותר מזה ומעלה לזנות ובאמת כי באים בזה לידי קישוי שמבואר בזוה"ק שקשה כדור המבול הי"ר.

אבל אגיד את מה שעל לבי כי לפענ"ד קיטרא חזינא הכא וריקודים כאלו הם ממקור משחית וזה הוא טענת הקאנסערוואטיוועס אשר טוענים שהם רוצים לישב יחד עם נשותיהם ואין בזה איסור ומזה יצאו בטענותיהם לישב יחד בביהכ"נ שלהם וטענה זו הוא מקורם ולכן לפענ"ד זה עצת חטאין גדול האחרון מן הראשון דאותם שעושין ריקודים ויודעים שעוברין בזה איסור עכ"פ מזמן מהזמנים יראו בעצמן וישיבו אל ה' אבל אלו שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס הרי הוא בידם היתר גמור וא"כ הוה ממש כהא דר"י הנ"ל דהוא בכלל ננתקה וח"ו חייב מיתה, ולכן ודאי מה שיש בידו למחות מחויב לעשות בכל כחו ושכר הרבה מן השמים יטול ואל יגור מפני שום דבר ובודאי יבא שלום מזה וכדכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום. ומיהו היכא דברור שלא ישמעו אפילו לאחר המחאה צ"ע אי מחויב למחות דאפשר כה"ג אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כיון דהאיסור אינו מבורר בקרא אלא אתי מדרשא עיין בתש' מעיל צדקה  סי' י"ט מה שכתב בזה בכיוצא בזה אבל כל זמן שלא ברור ליה מחויב לעשות הכל ואפילו חושב רק שיציל אדם אחד כבר מחויב בדבר.
דברי הכותב בלב נשבר על חללי קודש וי"ר שנזכה לקדש ולטהר עצמנו וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא גדר קדושה ונזכה לעבדו בלב טהור המברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש,
מנשה הקטן