מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
'אלוקים אחרים' – בה"א או בקו"ף
המורים שלימדוני ב'תלמוד-תורה' (מחסידי פולין, וגם מורים אשכנזים מעדות אחרות) הקפידו שכאשר מצטטים פסוקים שבהם נאמר 'א-לוהים אחרים' יש לבטא זאת דווקא בה"א ולא 'אלוקים', כדי להבהיר ששם זה אינו קדוש. לעומת זה, הרבי הקפיד לבטא זאת דווקא בקו"ף, כידוע.
בלקוטי שיחות (כרך כד עמ' 453) נדפס מכתב-תגובה של הרבי למי שהעיר לו על כך:
"במענה להערתו:
"מורגל בפי העולם לומר אלקים אחרים (בקו"ף, אף שמדובר בעבודה-זרה). ואולי יש לקשר עם פירוש הרמב"ן דברים (כא, כב) כנען כו' שחשש כו'".
מלשון הרבי "מורגל בפי העולם" משמש שזה מנהג-ישראל, לא רק חסידי חב"ד. ומעניין לבדוק את הנהגת עדות החסידים באוקראינה, וכן הנהגת הליטאים [בדיקה אצל חסידי קרלין מעלה שאינם מכירים מנהג קבוע בזה].
המקור שהרבי מציין לזה הוא מפירוש הרמב"ן שיהושע נמנע מלתלות את מלכי כנען על העץ, כיוון שחשש שיש בזה בזיון לה' שיראום תלויים והאדם הוא כדמות של מעלה [אם הבנתי נכון, הכוונה שלא מבזים1 את השם 'אלוקים', גם כשהוא מתייחס לעבודה-זרה, מכיוון שזה אותו שם. ועדיין צריך עיון, שהרי בתחילת פירושו זה הרמב"ן אינו מקבל את המשל של 'שני אחים' כפשוטו].
כעת עברתי עשרות דפים בספר החדש 'מנהג-ישראל תורה' לר' יוסף לעווי (חלק ז על יו"ד), בענייני שמות הקדושים, ומביא מנהגים וחומרות שונים ואינו מביא זאת כלל.
והעירני הרה"ח ר' יעקב שי' הלוי הורוביץ:
אין הכוונה שמכיוון שבעבודה-זרה יש ניצוץ אלוקי (שעל-שם זה הם נקראים 'אלוקים אחרים', כמבואר בתניא פכ"ב), ולכן כשמבזים אותם מבזים במילא את הצד האלוקי שבהם. חס-ושלום לומר כן (כי יש בזה נקודה של כפירה).
אלא הכוונה, שאם כאשר מדובר בעבודה זרה ננהג לומר 'א-לוהים' בשימוש של ביזיון, הרי מכיוון ששם 'א-לוהים' הוא שם ה' – יכול הדבר להיתפס ולהתקבל אצל הבריות כאילו זה זלזול בקב"ה.
_____________________
1) גם לא הבנתי: הרי אמירת שם ה' לצורך, מותרת מדינא, ונהוג אצל גדולי חכמי ספרד לומר 'א-לוהים' (אפילו כשמזכירים חצי פסוק), ומאידך למנהגנו יש בזה ביזיון, ועד-כדי-כך שנמנעים מלהזכיר שם 'א-לוהים' אפילו כשמדובר בשם של אלילים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה