חומרת כפרה על ב' איסורי דרבנן לעומת איסור תורה אחד

מו"ר הגאון הגדול רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א 

בפרשת השבוע נאמר "ושבת עד ד' אלקיך ושמעת בקולו" והנה לאשר אנו עומדים בימים שאנו מפשפשים וממשמשים במעשינו ורצונינו לשוב בע"ה בתשובה שלימה קדם קל גדול ונורא הרחום בדין מה נכון לכתוב בע"ה דבר הנוגע להלכות תשובה. אמרי' ביומא פ"ו א' "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין". 

והנה רבינו המנח"ח ז"ל במצוה שס"ד אות ל"ג כתב חידוש עצום, וז"ל, "גם נ"ל לפמ"ש הר"ן בפ' יה"כ דהרבה לאוים חמור מאיסור סקילה גבי חילול שבת עי"ש ה"נ אפשר אם עבר עבירה של לאו הרבה פעמים חמור כמו כרת ומיתת ב"ד ואין מועיל תשובה ויום הכיפורים גם אם עבר עבירה שיש בה כמה לאוין עי' בשעה"מ גבי כהן ונזיר דכתב כן ע"פ סברת הר"נ הנ"ל א"כ לענין תשובה ג"כ חמור ועכ"פ אינו קיל ובאתי רק לעורר". והנה חדית לן מרן ז"ל דמהא דכ' הר"ן ז"ל דמוטב לעבור על איסור כרת מלעבור על ב' איסורי לא תעשה, זה גופא ההוכחה דב' איסורי לא תעשה נחשבים כאיסור חמור יותר מאיסור כרת, גם לגבי כפרה ותשובה. ודבריו הק' צל"ע, דמיני' ובי' מוכח דאינו כן, דהנה לפי דבריו ז"ל נמצא דמהא דחזינן דעשה דוחה לא תעשה והיינו דמוטב לעבור על האיסור ל"ת מלעבור על המ"ע יהא מוכח דחומר ביטול מ"ע חמור טפי מלעבור על ל"ת, וא"כ היאך יתכן דגבי חילוקי כפרה עשה קיל מל"ת דבמצות עשה מתכפר ע"י תשובה לבד ובל"ת תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר. 

ובדרך החידוד יש לעורר למאי דהעלו התוס' ביבמות ג' ב' ד"ה לא תעשה, דעשה דוחה אפי' תרי איסורי לא תעשה וכיון דס"ל לרבינו ז"ל דתרי לאוין שקולים כחיוב כרת לגבי חילוקי כפרה א"כ עשה דדוחה תרי ל"ת נמי שקול כחומר חייבי כריתות וא"כ סוגיא דחילוקי כפרה מה תהא עלי'. איברא, גם בלא הנ"ל יש לתמוה, דהנה מהר"ם חביב ז"ל בס' תוספת יוהכ"פ ביומא פ"ג א' גבי הקל הקל תחילה כתב דבר מחודש מאד, דאם אפשר להאכיל לחולה או איסור עשה או איסור לא תעשה מאכילין אותו האיסור לא תעשה, וביאר הדבר דחזינן דעשה דוחה ל"ת והיינו כדכ' הרמב"ן ז"ל סוף פר' יתרו דעשה שהוא בקו"ע חמור טפי מאיסור לא תעשה, א"כ לגבי הקל הקל תחילה נמי נחשב איסור עשה חמור טפי מאיסור ל"ת עכת"ד ז"ל. ומעתה לדעת רבינו המנח"ח ז"ל דסוגיא דהקל הקל תחילה וסוגיא דחילוקי כפרה בני חדא ביקתא נינהו וכנ"ל צ"ע א"כ אמאי גבי חילוקי כפרה כפרת ל"ת חמורה מכפרת עשה. והנה הגרעק"א ז"ל בגליון [על הס' תוספת יום הכיפורים שם] העיר מדברי הגמ' יבמות ז' א' דמשמע להדיא דל"ת חמור מעשה דאמרי' התם "הדר אמר אטו עשה דוחה את ל"ת לאו לא תעשה חמור מיניה וקאתי עשה ודחי ליה מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה", ובגליון הש"ס שם ביבמות ציין הגרעק"א ז"ל לדברי הרמב"ן ז"ל בפ' יתרו וקצת משמע דכונתו ז"ל להשיג על סברת הרמב"ן ז"ל, ומשמע דהבין כונת הרמב"ן ז"ל כהבנת מהר"ם חביב ז"ל, שו"ר דבגליון על ס' תוספת יוהכ"פ העיר להדיא על דברי הרמב"ן ז"ל מדברי הגמ' ביבמות, ולכאו' היא קושיא אלימתא. 

ובסגנון הזה גדולה מזו יש לתמוה, דהנה המל"מ ז"ל פ"ו מהל' מלוה ולוה ה"ב כ' בדעת הרשב"א ז"ל דאחד שעומד לפניו או איסור דאורייתא שעובר עליו בשוא"ת או תרי איסורי דרבנן שהם בקו"ע מוטב יעבור על האיסור דאו' בשוא"ת ולא יעבור על תרי עבירות דרבנן בקו"ע, [ומדברי המג"א ז"ל סי' שכ"ח סק"ט מוכח דפליג על סברת המל"מ ז"ל], והנה לפי סברת המל"מ ז"ל ולפי מה דהכריח המנח"ח ז"ל גבי ב' לאוין, גם בזה יהא מוכח דב' עבירות דרבנן חמורים כעבירה דאורייתא גם לגבי חילוקי כפרה, וזו לא שמענו. ומכל הראיות האלו נמצינו למדים דלאו הא בהא תליא ודיני הקל הקל תחילה אינם ענין לחילוקי כפרה. ונלע"ד בע"ה לבאר טעמא דמילתא, דהנה דכשאנו דנים על כל עבירה לעצמה ודאי דחומר עבירת לא תעשה הוי יותר מחומר ביטול מצות עשה דעל איסור ל"ת איכא מלקות ולא על ביטול מצות עשה, אלא דכד מתרמי לאדם מ"ע נגד מצות ל"ת ומחד גיסא איכא מעלה ללא תעשה משום חומרתו, ולאידך גיסא איכא מעלה למצות עשה דכשיקיים העשה ה"ז מורה יותר על אהבת השי"ת וכדברי הרמב"ן ז"ל, גילתה התורה דהמעלה של אהבת השי"ת עדיפא על המעלה של חומר האיסור. והוא הדין והוא הטעם בדברי הר"ן ז"ל דבודאי דעבירה שיש בה כרת חמורה מעבירה שאין בה כרת אלא דבעומד לפניו ריבוי העבירות מול איכות העבירה ס"ל להר"ן ז"ל דהכמות מכריע את האיכות דלעבור עבירה כמה פעמים מכעיס את בוראו יותר מעבירה שעובר פעם אחת וז"ב, אבל גבי חילוקי כפרה דבזה דיינינן לפי חומר האיסור, ודאי דאיסור כרת חמור טפי אפי' מב' איסורי לאוין וכן ל"ת ודאי חמור ממ"ע, ודו"ק היטב. ומעתה לפי"ז לא קשה נמי קושית הגרעק"א ז"ל על דברי הרמב"ן ז"ל מדברי הגמ' ביבמות, דנהי דל"ת חמור מעשה מ"מ עשה דוחה לא תעשה וכנ"ל ודו"ק. 

איברא, נלע"ד בע"ה ראי' גדולה לסברת המנח"ח ז"ל הנ"ל, דהנה רש"י ז"ל ביבמות ל"ב ב' ד"ה אלא כ' דאע"ג דאין קוברים את הנחנקים אצל הנסקלים, מ"מ אחד העובר על ב' איסורים שעונשם בחנק קוברין אותו אצל הנסקלים והנשרפים, והתוס' שם בד"ה בין, פליגי וס"ל דאין קוברים אותו אצל הנסקלים והנשרפים. ולכאו' דברי רש"י ז"ל צ"ב הא סו"ס לא עבר על איסור סקילה והיאך קוברים אותו אצל הנסקלים, אמנם להנ"ל ניחא דדעת רש"י ז"ל דריבוי העבירות אע"ג דהוי קלות הריבוי מחשיבם לחמורות וכדברי הר"ן ז"ל ביומא הנ"ל ומשו"ה כשעבר על ב' איסורי חנק ה"ז נחשב כעבר על איסור סקילה ושריפה, וזה כדברי המנח"ח ז"ל ודו"ק היטב. וראוי לסיים בדברי קדשו של רבינו המנח"ח ז"ל וז"ל "גם נראה לי הא דתשובה לחוד אין מועיל בחמורה היינו תשובה מיראה דאין זה תשובה גמורה אבל תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות א"כ אפי' על החמורה מועיל כיון דנעשין כזכיות א"כ למפרע ה"ל מצות".