סימן קסז
נתיב ג'
ג) ומעתה נבא אל העיון בס"ד אם מחויבים אנחנו לומר שכל דברי חז"ל נאמרו ברוח הקודש הן בהלכה והן באגדה, ודבר זה לפום ריהטא צ"ע ובירור בש"ס שנראים הדברים סתראי ממקום למקום, והוא דבגמ' יומא (דף ט' ע"ב) אמרו תניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול כו', נראה מפורש דלאחר שמתו הנביאים האחרונים שהיו אחריהם כבר לא השתמשו ברוח הקודש א"כ י"ל דגם דבריהם לא נאמרו ברוח הקודש לכאורה, ועיין סוטה (מ"ח ע"ב) ובמס' סנהדרין (י"א ע"א) ובגמ' יומא עוד שם (דף כ"א) דברים שבין מקדש ראשון לשני רוה"ק ע"ש, ובגמ' מגילה חשיב לרבותא אסתר ברוח הקודש נאמרה משמע דכל שאר דברי חז"ל לאו ברוח הקודש נאמרו דאל"כ מאי רבותא דאסתר.
אמנם דברי הגמ' צריכים ביאור שהרי בעירובין (דף ס"ד ע"ב) אמרו באותה שעה למדנו שכוון ר"ג ברוח הקודש, ובפסיקתא דרב כהנא פס' אחרי (קע"ו ב') צפה ר"ע ברוה"ק ובירושלמי סוטה פ"א ה"ד צפה ר' מאיר ברוה"ק ובירושלמי שבועות פ"ט ה"א, וב"ר פע"ט צפה רשב"י ברוה"ק, נמצא דכן היה רוח הקודש לאחר שמתו הנביאים האחרונים ולאחר חורבן הבית, ונמצא לכאורה דברים אלו סתראי נינהו וצ"ע.
ולפום ריהטא י"ל דמה שאמרו נסתלקה רוח הקודש מישראל, ר"ל נסתלקה מרובם של ישראל אבל אכתי נשתיירה ליחידי סגולה שבכל דור, ובזה אתי שפיר מה שחשבוהו לרבותא ולפלא כמ"ש באותה שעה למדנו שכוון ר"ג ברוח הקודש והיה זה לרבותא להם כיון שכבר נסתלקה רוח הקודש מישראל. עוד יש לומר בדיוק לשון נסתלקה ולא אמר ניטלה רוח הקודש מישראל, ולשון נסתלקה משמע שרק נסתלקה אבל לא ניטלה לגמרי, ועיין תוס' חדשים שלהי סוטה דניטלה משמע לגמרי, וא"כ נסתלקה מפני שהעולם לא היה ראוי לרוה"ק אבל אם כן חזרה בדור אם היה מי שראוי לה. וקצת אחרונים ראיתי שפירשו דיש כמה וכמה מדרגות ברוח הקודש, והמדרגה הגבוה נסתלקה ונשארה רק מדרגה קטנה ולשון נסתלקה לא משמע כן אלא משמע נסתלקה לגמרי מה שנסתלקה גם לפי זה מאי רבותא שכוון ר"ג ברוח הקודש כיון שעדיין היה רוח הקודש בכולם במדרגה קטנה אבל לפי מה שכתבנו א"ש דליחידי סגולה כן היה רוח הקודש.
ובאמת מצינו הופעת רוח הקודש בבית מדרשם של רבותינו מדור דור ולא לבד בתקופת רבותינו חכמי התלמוד כי אם גם אחריהם שרתה ביחידי האומה שזכו להדבק בחי עולמים, והראב"ד בהשגותיו פ"ח מה' לולב ה"כ כתב כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשינו מכמה שנים והעלינו וכו' והכל ברור ומקום הניחו לי מן השמים. ועוד בכמה מקומות כתב כעין זה ועיין תמים דעים סי' נ' וקבלה בידינו שכ"מ שאמר הראב"ד הופיע רוח הקודש היינו רוח הקודש ממש, ובטויו"ד סי' קכ"ו הביא לשון הרשב"א בתורת הבית הארוך מדברי הראב"ד ובלשון הזה כתב דבר זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים ע"כ. ועי' חובת הלבבות שער חשבון הנפש פ"ג ד"ה והעשירי. והנה יש נפק"מ גדולה בין הני טעמי דלפירוש דרק ליחידי סגולה היה להם רוח הקודש כר"ג, וא"כ גם בזמן התנאים ואמוראים לאו כו"ע זכו בה וצ"ל ח"ו דלא נאמרו כל דבריהם ברוח הקודש אלא כגון רשב"ג ור"ע וחבריהם הדומים להם שזכו לרוח הקודש, ולפי הטעם דרוה"ק קטנה נשאר א"כ י"ל דכל אחד דבריו נאמרו ברוח הקודש וכל אחד לפי מדרגתו כמובן.
ברם לאחר התיישבות ולאחר העיון בהא קושיא נראה מה שהראונו בזה בס"ד, דמה שאמרו דלאחר נביאים האחרונים נסתלקה רוח הקודש היינו דוקא דלא הוה להם רוח הקודש למילי דעלמא ולענין שאר דברים אבל לענין דבר שבקדושה ולימוד התורה לא נסתלקה מעולם. וזה מוכרח מהא דאמרו בגמ' ב"ב (י"ב ע"א) אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, ושקלי וטרי ומסיק רב אשי תדע דאמר גברא רבא מילתא ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה, ופריך ודילמא כסומא בארובה ומשני ולא טעם יהיב, ופרש"י כיון דאמר טעמא אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה במקרה בעלמא אלא סברת הלב הוא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני ע"כ.
נראה מדרבי אבדימי דאפילו נבואה שהיא גדולה מרוח הקודש וניטלה לגמרי משחרב בית המקדש מ"מ מן החכמים לא ניטלה וא"כ כ"ש רוח הקודש שהוא מדרגה נמוכה מנבואה ודאי דמחכמים לא נסתלקה. והרמב"ן שם בחידושיו הביא פרש"י ז"ל והקשה עליו ופי' אלא הכי קאמר אעפ"י שנטלה נבואה מן הנביאים שהוא מראה והחזון נבואת חכמים שהוא בדרך החכמה לא נטלה אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם ע"כ ע"ש. נמצא לן ראיה ברורה דלענין ידיעת התורה לא ניטלה לא נבואה ולא רוח הקודש עכ"פ ויודעים האמת ברוח הקודש בקרבם, ולפי זה שפיר הדרינן לכללן דנסתלקה רוח הקודש, ולא תקשה סתירת דברים הנ"ל. אבל לפי זה אתי שפיר דכל דברי חז"ל ברוח הקודש נאמרו כיון דמחכמים לא ניטלה רוח הקודש, וקבלה בידינו דכל מקום שכתב רש"י ולבי אומר לי ר"ל ברוח הקודש.
שוב האירו לי עיני וראיתי שכוונתי בזה האמת דכן מבואר במורה בח"ב דנבואה לחוד ורוה"ק דחכמה לחוד, וכ"נ מריטב"א ב"ב הנ"ל שכ"כ בשם הרמב"ם ז"ל הובא ב"ב הנ"ל בע"י וז"ל והרמב"ן ז"ל הקשה על פרש"י וכו' ואין דעתי נוטה אלא ה"ק אעפ"י שניטלה נבואה מן הנביאים שהוא המראה והחזון נבואת חכמים שהוא בדרך חכמה לא נטלה אלא יודעים האמת ברוה"ק שבקרבם, והריטב"א ז"ל פי' גמ' דב"ב הנ"ל וז"ל ונתנה לחכמים פירושו שישיגו בשכלם דברים הרבה שאין כח בשכל הטבע להשיגם וחכם עדיף מנביא פי' מאותו נביא שיש לו כח לראות עתידות ואין לו דרכי הנבואה שהם מצד החכמה שורה שכינה עליו וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בספרו הידוע כי הנבואה ההוא אינה שורה אלא על חכם עכ"ל. הרי שחילוק זה מקורו טהור בראשונים ז"ל לחלק בין רוה"ק ונבואה דחכמה לרוה"ק ונבואה דעתידות, וא"כ פשוט דנבואה ורוה"ק דחכמה לא נסתלקה, ושפיר מבואר דכל דברי תורה מחכמים האמתיים נאמרו בנבואה ורוה"ק.
ואין להקשות מאחר דכל דבריהם ברוח הקודש נאמרו א"כ היאך מצינו לפעמים שלא כיוונו כהלכה וגם שחולקים זה על זה כיון דתרווייהו ברוח הקודש אמרו, לא תקשה כלל דתורה לא בשמים היא והרי אפילו כשיצתה בת קול דהלכה כר"א בתנור של עכנאי עמדו ואמרו תורה לא בשמים הוא וע"ז וכיוצא בזה אמרו שכינה מה אומרת נצחוני בני, ואפילו נביא שבא ואמר הלכה כפלוני שכך נאמרה לו הלכה מן השמים אם הוא נגד הרוב אין שומעין לו ושקר העיד דהלכה לא בשמים היא אם לא במקום ספק או שצריך להוראת שעה שומעין לו אבל בכל מקום קיי"ל הלכה כרבים וממילא שפיר יש לומר אלו ואלו דברי אלקים חיים הם וברוח הקודש נאמרו תרווייהו אלא מ"מ הלכה כרוב שפסקו ב"ד של מטה דכן צוותה התורה אחרי רבים להטות ולא תסמוך התורה על נס בשום מקום וכמ"ש הרמב"ן כמה פעמים.
ובהא נראה לפענ"ד לפרש מה שאמרו במשנה עדיות פ"א מ"ח ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, ולפום ריהטא אינו מובן כיון דהלכה כרבים וא"כ זה הוא תורת אמת שנתנה מסיני כרבים וא"כ איך יבואו בית דין אחר ויראו דברי היחיד ויסמכו עליו ויעשו שלא כתורה דהרי הלכה כרבים וכמוהם נאמרה מהשם, ועיין תוי"ט שם ובתורת משה עה"ת פרשת משפטים בפסוק לא תענה על ריב בד"ה ואגב מה שפי'. ולפי מה שאמרנו אתי שפיר מאד דבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים וברוח הקודש נאמרו וגם דברי יחיד תורת משה הם אלא שמ"מ נצטוינו לפסוק כרבים ונקבעה הלכה כרבים וא"כ אם יראו ב"ד שלאחריהם דברי היחיד ויסמכו עליו יפסקו כמותו כי גם דברי אלו מן השמים נאמרו אלא שעד השתא לא הסכימו רוב חכמי ישראל לפסוק להלכה כדברי יחיד ואם כי הלכות הפוכות הן, שבעים פנים לתורה. ובזה יש להבין נמי (שם מ"ו) אמר ר"י א"כ למה מזכירין דברי יחיד בין המרובין לבטלה וכו', ודחקו המפרשים ז"ל מאד ליישב המשנה דמאי נפק"מ ממשנה שלפניה, ולפי מש"כ י"ל דבאמת איכא לפעמים דברי יחיד שלא יסכימו הרבים עליהם לעולם ובטלין הם ברבים ואם יאמר אדם כך מקובלני יאמרו לו כאיש פלוני שמעת ודו"ק בזה. העולה לן בזה דשפיר אמרינן דדברי חז"ל כולם נאמרו ברוח הקודש, אף לאחר שניטלה נבואה ורוה"ק מן העולם.
ובתוס' שנ"ץ שם ולמה מזכירין דברי היחיד כלומר כיון שבכל מקום יחיד ורבים הלכה כרבים למה הוזכרו דברי היחידים שאם יראו ב"ד דברי היחיד כגון האמוראים שפסקו הל' וכשרואים טעם היחיד יכולין לפסוק כמותו שאם נשתקעו דבריו לא היו האמוראים יכולין לחלוק בהדיא עם התנאים שהיו גדולים מהם בחכמה ובמנין, ועל זה יכולין לפסוק כדבריו שכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות ואע"ג שלא נתקבל דברי היחיד בזמן הראשון ולא הסכימו רבים עמו כשיבא דור אחר ויסכימו רבים לטעמו יהי' הלכה כמותם שכל התורה נאמרה למשה פנים לטמא ופנים לטהר ואמרו לו עד מתי נעמוד על הבירור ואמר להם אחרי רבים להטות מיהו אלו ואלו דברי אלקים חיים ע"כ. ועיין בדרשות הר"ן דרוש החמישי בענין מחלוקת ר"א ורבנן (ב"מ נ"ט), ובשטמ"ק שם בשם הר"ח ורבינו נסים גאון, ובדרשת הר"ן דרוש השביעי על אגדה (ב"מ פ"ו) דקא פליגי במתיבתא דרקיעא הקב"ה אמר טהור ומתיבתא דרקיעא אמרו טמא אמרו מאן נוכח רבה בר נחמני וכו' ע"ש.
ומצאתי בריטב"א עירובין י"ג שאלו רבני צרפת ז"ל האיך אפשר שיהיו אלו ואלו דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה ע"ז ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהי' הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרשה ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר ע"כ. ועיין בהקדמת מהרש"ל ליש"ש ב"ק טעם של המקובלים בזה וברוך פוקח עורים. ועיין אור שמח פ"ב מהל' ממרים ה"א בי"ד הגדול.
שוב דקדקתי דדברים אלו מיוסדים אדברי ירושלמי סנהדרין הביאה ר"ח (דף ל"ו) וז"ל ירושלמי, א"ר ינאי אילו ניתנה תורה חתוכה לא היתה עמידה לרגל מאי טעמא וידבר ה' אל משה לאמר אמר לפניו רבון כל העולמים הודיעני היאך הוא הלכה א"ל אחרי רבים להטות רבו המזכים זכאי רבו המחייבים חייב כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור מנין ודגלו וכו' הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתים ואמר מישרים אהבוך א"ר יוחנן כל מי שאינו יודע לדון את השרץ לטמאו מאה פעמים ולטהרו מאה פעמים אינו יכול לפתוח בזכות וכו' ע"ש. וכעין זה בפסיקתא רבתי כ"א ובאותיות דר"ע אות ד' ובש"ס בבלי עירובין (י"ג) תלמיד ותיק וכו' שהי' אומר מ"ח טעמי טמא ומ"ח טעמי טהרה תנא תלמיד ותיק הי' ביבנה שהי' מטהר את השרץ בק"ן טעמים. ועוד עירובין (כ"א ע"ב) מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה