עד כה קבלנו כבר מושג מההיקף של הדעת, ההתחלה היא – שימת־לב למצבים השונים ולמאורעות הקורים לנו. בר-דעת הוא מי שאין הרצונות שולטים עליו אלא הדעת... מי שאינו בר-דעת מתגלש ממצב אחד לשני בלי שימת לב שמעתה הוא צריך לשנות את הנהגתו בהתאם למצב החדש... כל חיינו מורכבים מהפכים: גוף ונשמה, יצר טוב ויצר הרע, איש ואשה, יהודים וגויים, ילדות וזקנה, והיחס אל כל אחד מהפעמים אלה מחייב הנהגה אחרת. לדוגמה: ידועים גם אצלנו מנהגים, יצירות ומשחקים שהומצאו על ידי נכרים, ויש לנו להבחין היטב מה נוכל לקבל מהם ומה אינו מתאים לרוח היהודית גם אם אין בו איסור בהלכה.
כל תקופה בחיינו מחייבת הכנה ושינויים בהנהגה שלנו, צעיר המתחתן, תלמיד-חכם המקבל משרה, זוג שנולד לו ילד – בר-דעת שומר תמיד על העבודה הפנימית עם כל הטרדות המתווספות במצבו החדש, ויחד עם זה הוא מתכונן למלא את כל התפקידים החדשים בשלימות.
הרמב"ם מבאר בפרק הראשון של הלכות דעות את המדות ההפכיות שישנן באדם... הרי כל העבודה בתיקון המדות היא עבודה בדעת, ולא רק בהכרת המדות אלא כל הנהגת האדם לא תישאר עוד בידי המידות הטבעיות שלו אלא כל הנהגתו חייבת להיות על פי הדעת, ובהבדלה מדויקת לקבוע מהי הדרך האמצעית בין שתי הקצוות בכל מדה ומדה.
הננו רואים כי הדעת מקיפה את כל שטחי החיים שלנו, בין במצבים השונים בחיי יום-יום ובין בתקופות השונות שאנו עוברים במשך חיינו, ומה עוד, שאי אפשר להשאיר את כל ההנהגה שלנו בידי מדותינו הטבעיות, כי אנו חייבים להתנהג בדעת, היינו בהבדלה מדויקת בין שפלות וגאווה, בין קמצנות ובזבוז וכו', הרי זוהי עבודה עיקרית לאדם, להיות בר-דעת! (פרקי קנין דעת, ירושלים תשס"א, עמ' ו-ט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה